על חריפות
שלום לחברי הפורום הקבועים והמזדמנים.. את הפורום גיליתי, לצערי, רק הלילה, בחיפוש אחר שאלה שמטרידה אותי. לאחר עיון קצר אני חושבת שהביקור שלי לא יסתיים במהירות..
מקווה להכירכם. בינתיים, אפתח בשאלה.. ידוע לי שטעם חריף אינו טעם, אלא בעצם אנרגיה. שיטוט קצר באינטרנט (מחרוזות החיפוש היו פקעיות טעם, חריף ופלפל, בלוטות טעם) העלה שחריפות היא תחושת צריבה שאחראי לה החומר קפסאיצין, שפועל על קולטני הכאב במגע עם הקרום העדין של החיך והגרון. (ציטוט מכתבה מynet, "המצב מחריף"). את המידע חיפשתי אחרי שהסברתי לאחד החיילים שמשרתים איתי, שחריף הוא אנרגיה. ואז, עלתה בי המחשבה על הבדל בין חריף "קר", לחריף "חם". למשל, מנטה שהיא חריפה, ויוצרת תחושת קרירות בפה, ופלפל שהוא חריף, ויוצר תחושת חום. אני משערת, שמאחר ופירוק החומר שגורם לצריבה הוא תהליך כימי, ניתן לסווג אותו כאקסותרמי (פולט אנרגיה אל הסביבה בה הוא מתרחש) או אנדורתמי (להיפך). בהתאמה, בפלפל התהליך אקסותרמי. רציתי לדעת מה דעתכם, ואם תוכלו להפנות אותי למקורות מידע נוספים. דבר נוסף, בהקשר לבלוטות הטעם. דיברנו על כך שהטעם המתוק נמצא בקדמת הלשון. מבחינה אבולוציונית זה נשמע לי הגיוני, מאחר ואנחנו צריכים מין "הכרחה" כדי לאכול. לכל מי שאי פעם ניסה "לשים בצד" את ה*תיאבון*, ולתת לתחושת הרעב (שהיא כואבת ומציקה, כמו אצל תינוקות שלא מכירים סוגי מאכלים ולכן הם לא חשים בתיאבון, אלא בכאב בטן שנגרם מהרבה מיצי קיבה משתוללים...), אני מניחה שגם הוא נתקל (כמו אמתכם..) בתחושה שהבטן רעבה וכואבת, אבל החשק לאכול (התחושה בפה) עובר די במהירות. אגב, זו אחלה דיאטה, וזו גם דרך לאכול נכון, רק כשהגוף רעב ולא הפה למשהו מתוק.. אבל זה כבר לפורום אחר.. לכן, הטעם המתוק "פותח" את התיאבון, ולכן הבלוטות שמותאמות לו (מותאמות?) נמצאות בקידמת הלשון - כדי שהאדם "יתגרה" לאכול. מה דעתכם? אני מתנצלת אם ההודעה לא מתאימה לפורום שמדבר על המצאות, ואם הייתי מסורבלת מדי כבר בפתיחה - אם כן, אשתדל להסביר ולפשט. אשמח מאוד מאוד אם מישהו יוכל לתת לי אינפורמציה בנושא, זה מאוד מסקרן אותי! תודה,
שלום לחברי הפורום הקבועים והמזדמנים.. את הפורום גיליתי, לצערי, רק הלילה, בחיפוש אחר שאלה שמטרידה אותי. לאחר עיון קצר אני חושבת שהביקור שלי לא יסתיים במהירות..
