על העבודה

[ים שקט 34]

ועוד סיבה

הבן שלי, אמנם, נהנה מאוד אצל אבא בעבודה. עד גיל 6 חגג במגדלי פיקוח ובמטוסים, כשסביבו מקרקרים חיילות וחיילים. היום מבלה בחנויות של אבא, משחק במשחקי מחשב, וממשיך להרגיש "חשוב". אבל, שם פחות או יותר מסתכם "זמן האיכות" שלהם. אני מרשה לעצמי להניח, ואפילו להיות בטוחה, שהבן שלך קיבל (ומקבל) פיצוי הולם... תמיד שמחה לקרוא אותך

 

[שושן פרא]

../images/Emo9.gif

 

[m i c h a l i]

צודק... הזכרת לי

את הימים ששמחתי ללכת עם סבי ז"ל לעבודתו בבנק. הייתי מתעסקת שם שעות עם כל החותמות, ממלאה ניירת "בכאילו", מסתובבת ממחלקה למחלקה, הולכת איתו לצהריים... אני זוכרת שאחיותיי ואני היינו רבות בינינו לגבי התור שעשינו לנו. אף אחת לא הסכימה לוותר על תורה

ומצד שני, אתמול בתי הצטרפה אליי למשמרת בעבודה. לא הבנתי מה יש לה לעשות איתי בעבודה וניסיתי במשך היום להציע לה אלטרנטיבות (שיבואו לקחת אותה מכאן) אבל היא התעקשה שהיא רוצה להישאר איתי. אז נכון, קצת שיעמם לה (אבל גם לי חחח) אבל היא מצאה תעסוקה, קצת גזירות, קצת משחקים, ארוחת צהריים משותפת, הפסקה ארוכה בשמש. אני נהנתי - היא לא רוצה לבוא איתי שוב חחח

 

[Lonely In Blue]

לאולפני דיסני...

באותם ימים, היתה "ערלות הלב" לסחוף לעולם הפנטזיה, לצייר את המנגינה, לשיר את האגדה, לרקום את הדמיון, לפרוט על מיתרי הלב, לדלות צחוק ממעמקי הלב, לשחרר דמעה מארובות העין, ולתת אלטרנטיבה של קסם למציאות שחורה ומפוייחת. מיקי מאוס, דונלד דאק, טום וג'רי היו שם בשבילי, עוד הרבה לפני עידן הוידיאו והטלויזיה, כספרים מצויירים (בצרפתית). מעולם לא חשבתי כיצד טום מתפוצץ, נמחץ, נפרד מראשו, וחוזר לרדוף אחרי ג'רי כאילו לא קרה כלום. ומעולם לא חשבתי על דיק ואן דייק כמייצג נאמן של מעמד מנקי הארובות. דבר שלא הפריע מעולם לפזם:

Chim chiminey Chim chiminey Chim chim cher-oo! Good luck will rub off when I shake 'ands with you Or blow me a kiss And that's lucky too

ובאשר לעבודה...

In every job that must be done There is an element of fun You find the fun and.... snap! The job's a game And every task you undertake Becomes a piece of cake A lark! A spree! It's very clear to see That... a... Spoonful of sugar helps the medicine go down The medicine go do--own The medicine go down Just a spoonful of sugar helps the medicine go down In a most delightful way

ולאחר שסיימתי למחות, ולדרוש את עלבונם של אולפני דיסני, אני חייב להודות... שכאשר הילד הקטן שבתוכך משתעמם מה"אין-עבודה" ואתה כותב...

Your writing, in a most delightful way, helps forum's dullness, bitterness, and sourness go down, with a spoonful of stimulation and inspiration.​

 

[שושן פרא]

אתה לא יכול לעשות לי את זה ../images/Emo46.gif

אני קורא, וכבר מתחיל לסגנן בראש מנשר מנומק על המסרים הסקסיסטיים, הגזעניים והדכאניים שמוצפנים יפה-יפה בסרטים של דיסני, ואז אתה בא וסותם לי את הפה עם המחמאות האלה ?

[ טום וג'רי זה של האחים וורנר, אגב. ]

 

[אני ג י ל י]

גם אני הייתי אתמול במרי פופינס

וממש קינאתי באבא על התהליך שהוא עבר על גילוי הילדים שלו, על גילוי הצחוק שבתוכו. ואני עובדת עם ילדים (לא גננת) אבל בעבודה שלי יש ילדים וכל פעם שהבת שלי באה לעבודה היא חוגגת - אבל אני בקושי מתפקדת כל הזמן אמא אמא אמא אז מצד אחד אני נהנית מההנאה שלה ומצד שני מקווה שתבחר משהו אחר מחר- אבל אין סיכוי!!!!

 

[בן הקשת]

כשהייתי קטן...

בן ארבע אולי, אבא שלי לקח אותי איתו לעבודה, והיה לו יום של ישיבות. אח"כ כששאלו אותי במה אבא שלי עובד, הייתי עונה "בדיברות" (בשורוק)

מאז שהתחלתי לעבוד כדי להשתכר למחייתי, דאגתי תמיד למקום עבודה שאפשר לשחק בו. אם אי אפשר היה לשחק, עזבתי. היה רק מקום אחד כזה, אצל אבא שלי, במפעל. איזה כיף, שכולם חושבים שאתה "ביג שוט", משכיל, מצליח, ייחודי במינך במקצוע, ואפילו שאתה אולי באמת כזה במקרה, הם לא יודעים שאתה בעצם, כל יום בא לשחק. החכמה הגדולה היא, איך להפוך הרבה דברים למשחק. והילדים? אוהבים מאד לבוא אלי לעבודה. כן, אירגנתי להם בפעמים הראשונות ביקור במרכז החישובים, ואירגנתי להם הדגמה חיה של מיקרוסקופ אלקטרוני חודר, ובאופן כללי, עניין ת'תחת שלהם...

הרבה יותר כיף להם, כשאני מדפיס עבורם דמויות מצוירות של D&D או דומיהם, לצביעה, או סוללת המחשבים שעומדת לרשותם, וואו, מחשב לכל ילד במקביל... כי גם איתם בעצם, לא חשוב היכן, החכמה היא להפוך כל דבר למשחק. וימים שבהם אין עבודה, נמצאים אצלי בארץ החלומות הלא מוגשמים.

 

[שושן פרא]

דבריך גרמו לי להרהר

נדמה לי שאף פעם לא אהבתי לשחק לבד (לא במובן של play with oneself, את זה דווקא אהבתי תמיד

) , רק משחקים קבוצתיים אהבתי. אבל אני שמח בשבילך שהפטנט הזה, להפוך כל דבר למשחק, עובד לך.

 

[בן הקשת]

אין כל ניגוד

וואללה חרגת אותי, עם ה Self play שלך.

גם מי שלא אוהב לשחק לבד, אלא בקבוצה, יכול לעשות את אותו הטריק, - כמובן שלא בכל מקום או סוג עבודה. ישנן הרבה עבודות שמתבססות על עבודת צוות הדוקה, ואופיין מעין "משחק למבוגרים", אם תרצה. סתם לדוגמא, אתה יכול להיות מהנדס תוכנה שעובד לבד, אבל גם חלק מצוות מפתחים שבונה את משחק המחשב העתידי, או איזה רובוט cool עבור מפעל מתקדם, ואז רוב המפתחים בצוות כזה הם אנשים שאוהבים את המשחק שבעבודה. ...בן הקשת נזכר בשעות צהריים ארוכות ארוכות בימי הילדות, כשאמא היתה הולכת לשלאפשטונדה הארוך ודורשת דממה בבית, היתה אומרת "לך תשחק במשחקי חברה", (מה שהיום פוליטיקלי קורקט קוראים משחקי קופסא). והמשחק שהכי הכי רציתי, היה תמיד אויפצלוכעס, בתחתית הערמה, והערמה תמיד היתה מתמוטטת בקול רעש גדול...

 

[שושן פרא]

זה בדוק ?

תיאורטית אתה צודק.אני לא מכיר באופן אישי אף אחד שמתפרנס מכתיבת משחקים, אבל מריאיונות שמתפרסמים לפעמים בעיתונות עם מתכנתים שעוסקים בפיתוח משחקים, מצטיירת תמונה של סוליסטים מושבעים, כאלה שיושבים במרתף ביתם ימים ולילות, ולא יוצאים משם עד שיש להם מוצר מוגמר ביד.

 

[R a c h e li]

9:45.....

אחלה שעה לסיכום העבודה....

ילדיי אוהבים לבא לעבודה....למה במקום לשאול מתיי הולכים....הם משתעשעים לברוח לעזריאלי...ולחזור כל שעה עם המצאה של קניה חדשה......

נהנתי לקרא.....ומזכיר שעם מסמרים ומקלות מעץ הייתי עושה לי סנדלים....

 

[d a n i e l s 5]

על עבודה....

"מרי פופינס" נחשב עד היום לאחד הסרטים הכי מצליחים בכל הזמנים בכיכובה של ג'ולי אנדרוס האגדית ששרה גם במחזמר "צלילי המוזיקה" שגם הוא נחשב לאחת ההצלחות הגדולות , הפכה בעקבות זה למושא הערצה ול"דיווה" בחוגי הגייז. נינט טייב שמדבבת אותה בקולה העיברי מתהווה כדיווה בקרב ""הנוער הגאה הציוני"...ועל זה נאמר דרכה של עבודה או "על עבודה", או זמנים משתנים. (לא יודעת למה, אבל זה מה שעלה לי בראש "ההקבלה") ועל העבודה שלי.......כשהבת שלי הגיע איתי לעבודה (בגיל שכבר יכלה גם להביע את דעתה) אמרה לי...אמא, יותר שווה לראות את העבודה שלך בבית. המציאות עם הדמיון התערבבו לה והרסו לה.

 

[d a n i e l s 5]

וכמובן.......

איך לא......... אהבתי לקרוא אותך !

 

[שושן פרא]

ואולי את יודעת ../images/Emo141.gif

מדוע לא נתנו לה לדבב גם את הדיאלוגים ?

 

[d a n i e l s 5]

התקשרתי...ביררתי...

אמרו לי.......(בעדינות) בעיות דיקציה . אמרו ולא יספו.

 

[שושן פרא]

באמת עדין מאד ../images/Emo6.gif

 

[r e d head]

היום היא היתה איתי בעבודה

מכונת החישוב ומכונת הצילום עושות הכי הרבה רעש ועם זה היא התעסקה הכי הרבה ארוחת בוקר וארוחת צהרים העבירו בערך שעה וחצי מהיום תכננתי בכוונה יום כזה שלא תהיה הרבה עבודה ויכולתי להתעסק איתה וזה גם חשוב שהילד יראה איפה ההורים נמצאים חלק גדול משעות היום אבל התמונה שנחרטת היא לא אמיתית , כי ביום כזה לא באמת אפשר לעבוד בדיוק כמו שאני תארתי את העבודה של אבא שלי בתור ילדה ... לדבר עם אנשים בטלפון. לא פלא שהלכתי ללמוד אותו דבר. צוחקת לי עכשיו על הדימיון ... וואלה ... איזה זכרונות.

 

[שושן פרא]

אהבתי |4u|

 

[מצוטטת]

כומו תמיד

כמו כרגיל... זה לא ניסיון "סרק" לקרוא אותך לחייך ולהתענג...

 

[שושן פרא]

../images/Emo9.gif