ביקורת......היש ביקורת שבונה???
ביקורת ..... כבר בעצם ההגדרה שלה , נשמעת לי כדבר שלילי. כי ברגע שמישהו מבקר אותי, בעצם הוא מעיר דבר מה שלילי כנגד משהו שעשיתי או שלא, או כנגד משהו שאמרתי או שנמנעתי מלאמר.....והתחושה היא שהוא מעביר עלי ביקורת, וזה נשמע לי ממש לא טוב. אני אישית שונאת ביקורות, כי עברתי המון ביקורות בשנות נישואיי (ולא אכנס לפרטים), וביקורות אלו היו לא נעימות לי, נאמרו בדרך כלל בצורה שלילית ומאשימה, בקיצור היו ביקורות הורסות, גם הורסות את מטרתן, וגם הורסות לי את הלב, וגם הורסות את הזוגיות. לסיכום היו רק ביקורות מקלקלות ופוגעות, למרות שהיו אמורות להיות בונות ומתקנות. ביקורת שלילית לפעמים באה גם מעצם חולשתו של האדם שמעיר אותה, כי לפעמים במקום ללכת הוא ולעשות דבר מה חיובי, הוא שולל את מעשיו של האחר. לגבי ביקורת בונה, לא יכולה לראות כנגד עיניי דבר שכזה. הייתי אולי מכנה אותה כ"הארה" , נקודת אור שנאמרת בנועם ובאופן חיובי, וגורמת לנו למצוא את הצד החיובי במעשינו, ואיך אנו בעצם אמורים להגיע אליו, ולתקן את השליליוּת שבהם. למשל, כשרוצה לתקן משהו במעשיהם של ילדיי אני נוטה ל"האיר" את דרכם, ולא לבקר אותם(שלילי), אפילו אם זו בקורת בונה. לדעתי, כפי שנאמר כבר, הבקורת הטובה ביותר והיעילה ביותר שיכולה להיות היא של האדם כלפי עצמו, שהאדם בכבודו ובעצמו יבחן את התנהגותו ומעשיו כלפי הזולת , שיחשוב פעמיים לפני שעושה ,כך שלבסוף לא יתחרט, ולא יגרום לסביבה לבקר אותו. ביקורת טובה, אבל לא תמיד אפשרית והגיונית.