צר לי אך לא מסכימה איתך
בבית אצלי לא זכור לי פעם אחת שנידחפתי "למוסד הנישואים", לא זכור לי שאמא או אבא שלי ז"ל האיצו בי למצוא חתן , לא זכור לי שטענו שנישואים זה ה-כל בחיים,לא זכור לי שאמרו שנישואים זו קדושה.אומנם הוריי לא היו תיפארת למוסד נישואים, ובכל זאת מתוך 6 אחים אני היחידה גרושה,לא רואה שהם סובלים בעיקבות המוסד שבו הם נמצאים,לא שמעתי פעם אחת מהם תלונה על כך שדברים הישתנו בעיקבות הנישואים.אולי כי אחיי לא "מזיינים" את השכל ומבררים את ה"אני" שלהם בכל פעם הם שורדים את השנים אחד במחיצת השני,אולי כי הם מסתכלים על הדברים באופן טיבעי,אולי כי מצאו את האדם המתאים להם,אולי הם פשוט חיים ולא תוהים כל הזמן ומתעסקים בפילוסופיה שרק מבלבלת אותנו ואת עצם קיומינו. הם חיים לטוב ולרע. עכשיו כשכותבת את זה,מבינה את השוני,מאז ומתמיד אני בילבלתי את עצמי עם מחשבות,תהיות,חלומות,פנטזיות,חקירות לנפש..בעוד שהחיים ממשיכים ואני גורמת לעצמי להיתקע. אז זה ממש לא מוסד הנישואים,זה האנשים שנכנסים תחת המוסד הזה ומעוותים אותו.