../images/Emo4.gifסוף הסיפור
תראה , סוף תמיד אפשר לעשות לכל דבר. הסוף היה כבר ממש ממש בפינה. בשביל ליישם אותו פשוט לוקחים את ההסכם והולכים לרבנות. משם הדרך החוצה קלה ופשוטה ביותר. מכל האנשים שהכרתי בחיי הוא האחד והיחיד שכמה שתטפל משום מה הוא מסרב לקבל את התרופה ויעשה הכל כדי להוכיח להיפך מה שדופק אותו. הוא קיבל הרבה עיצות שאמרו לו שעדיף לו בלעדי ושמחכה לו תקופה יותר טובה. יותר מזה, הוא בפורום msn של גרושים גרושות, ועדין בקשר איתם. שומר אותם למקרה ו.... לא, זה שאני פה באתר זה לא בכדי להחזיר. זה בכדי לנסות ולהבין. נוצר מצב שיש בי over נאיביות. מצחיק מה, בעוד חודש בדיוק ימלאו לי 35 ועדיין רמת הנאיביות שלי גבוהה עד כדי כך שאני לא מסננת או קוראת נכון את האנשים הנקראים "חברים". זו שריטה אין ספק וזה חלק מה"עשן" כפי שקראה לזה פה אחת הבנות. בלי להעליב. כל נושא האינטרנט והמגע הוירטואלי הוא קצת מסקרן אבל באותה מידה מסוכן. נכון, צריך מקום לפרוק ולדבר אבל כמו בכל דבר יש פה סיכון. אני מטבעי אדם שלא מרים ידיים בקלות . בדברים מסויימים אני מאד מרובעת ונעולה אבל על פי רוב אני מנסה להסתכל על הכל ולנסות ולמצות את הכל. יש הרגשת תסכול פנימית שאם הנסיבות היו אחרות הייתי נוהגת אחרת. it takes two to tango אומרת האימרה. במקרה שלי זה יותר solo dance מאשר טנגו. בכל חיי הסקס לא היווה (עם כל הכבוד) מקום עיקרי ואין שום סיכוי שזה ישתנה עכשיו ילדים או לא ילדים. זה תירוץ (לעיתים הוא נכון), שנשים משתמשות בו, אחד מני רבים. כרגע המצב הוא שביחד. זה לא קל ודיי מתסכל שאין לך אדם שאתה יכול לשוחח איתו על הכל ורוב הזמן יש שתיקה והכרה שאתה בכלל לא ידוע מי זה האדם הזה שאתה חיי איתו. הרגשה לא נעימה כלל וכלל. לגבי הדוא"ל, לא בדיוק עזרת לי. אני מג'נגלת ואיך שהוא מנסה. תודה בכל מקרה רונה