סף רגישות
אני לא חושבת שנכנסתי לכל עניין הנישואין בעיניים עצומות. מכמה סיבות: 1. בגרות נפשית - לא התחתנתי בגיל 20 אלא יותר מאוחר. 2. אני כן מנסה להבין את הצד השני ולנסות לשפר. במהלך כל התקופה שאני איתו התגובה שלו היתה "מאין" הפנמה ואז ננתח ונראה. לדאבוני זו התגובה הנפוצה ביותר שאני מקבלת. לא יתכן שאדם אחד צריך לשנות והשני לא. אתן דוגמא מאד פשוטה. הוא אדם שלא איכפת לו כל כך המראה שלו והניקיון אסטטיקה ועוד. כנס לחדר שינה או עבודה והכל שם יותר גרוע ממזבלה. הוא עצמו לא יעשה דבר לשנות את זה מחכה שמשהו אחר יעשה. תגיד לכל אחד יש חסרונות זה שלו , זה לא הכל. אני אדם שצריך פירגון אדם שצריך מילה טובה או להראותה הערכה על דברים שאני עושה. לא תמיד אבל במקרה הספציפי שלו כן! אם אני רוצה משהו לקנות לעצמי תמיד זה עדיפות אחרונה אף פעם לא יוזמה ממנו או רצון טוב של סתם. לכל דבר צריכה להיות סיבה וחשק. זה יכול גם להתבטא ביום הולדת, אם התעצבן כי התווכחנו או סתם לא בא לא הוא יטרח אפילו להגיד מזל טוב שלא לדבר על מתנה. הוא איש מחשבים ויש ימים שאין עבודה , הוא מסוגל לשבת בבית לא לעשות כלום רק מול המחשב ולבקש אוכל לא להעריך שיש בית נקי ילדים מסודרים, אוכל ועוד.זה עובר מעליו לוקח את זה כמובן מאליו, זה זלזול אין טעם לבוא ולהגיד כי זה לא יעזור זה פשוט מגעיל. אין דבר כזה של לעשות סתם בלי סיבה או להתעלות מעל עצמך לעבור שלב להיות קצת יותר גדול מהחיים ולעשות משהו בשביל הבן זוג , זה לא קיים מבחינתו אלי אבל הפוך כן. נכון אנחנו שונים כמו המדבר ואנטרטיקה. אבל יש דברים שהם דפוס התנהגות ושום דבר לא ישנה אותם. גם 20 ניסיונות להיות ביחד לא משנים. אני כשאני כועסת אז זה מכל הלב ולא יכולה לעבור מעכשיו לעכשיו לנחמדה ומחייכת. לו זה לא משנה, הוא בשלו. לגבי המחיר, המחיר כבר עשה את שלו יותר גרוע לא יכול להיות. זה מגעיל להגיד אבל לעיתים אני חושבת שהלבד הזה בלי לנסות כל הזמן הוא עדיף על ההרגשה המחורבנת שיושבת בפנים ואשר לא מזיזה לצד השני ולא לרגע. לגבי הדוא"ל. אין לי מושג , אני משתמשת בדוא"ל של וואלה לא outlook express משם אני מוציאה את ההודעות. כשאני נכנסת לתפוז כמו שאמרתי מופיעה לי מעטפה מהבהבת ,אני לוחצת פעמיים על העכבר ומופיעות לי כל ההודעות, לא נפתח לי מאין חלון בו אני יכולה בקלות לענות ולשלוח. ניסיתי את העזרה של תפוז אבל לא ראיתי שם את מה שאני צריכה ספציפית.