עיזרו לי...אני בחרדה............

[metilda1]

עיזרו לי...אני בחרדה............

שלום לכולם, אני בהליכי גירושין. בעלי, (שאוטוטו יהיה גרושי) עבר לפני שבוע להתגורר בהתנחלות בשומרון. יש לנו 3 ילדים בגילאים 9, 8 ושנתיים, ואני מאוד פוחדת שהם יצטרכו להיות שם. ברור לי (ולו) שאני אקבל מישמורת על הילדים, אבל אני ממש חרדה אפילו רק מהמחשבה שהם יהיו שם (הגם שמדובר בישוב המוגדר כחוקי). האם אוכל למנוע ממנו לקחת אותם לשם ??? אנא עיזרו לי, אני ממש חרדה ולא נרדמת בלילות.

 

[mamushita]

תשעלי את העורך דין שלך

אני היתי נלחמת בשיניים ולא מרשה לקחת אותם למקום כזה!

 

[metilda1]

תודה אבל

האמת שחשבנו להגיע להסכם גירושין בלי לערב עורכי דין. למעשה סיכמנו כבר על הכל חוץ מהנושא של הסדרי ראייה שלו על הילדים

 

[מריוס זכריה]

חרדה מוגזמת

אני כמובן מבין שהסכנה, בעיקר בדרכים, גדולה יותר מאשר בתחומי הקו הירוק. זה נכון. מצד שני, חיים שם רבבות ילדים ותינוקות, ואמהות ואבות, על בסיס יומיומי. כך שכדאי לקחת את הדברים בפרופורציה. על הצד המשפטי כמובן אינני יכול לדבר. אבל אני חושב שהרעיון להסכים על הדברים ללא עורכי דין הוא בבסיסו חיובי. א-ב-ל - אף אחד לא אמר שאינך יכולה להראות את החוזה, לפני החתימה, לעורך דין שלך, בלי שהוא צריך לדעת מזה!!! למעשה, אני חושב שאת ממש חייבת לעשות את זה, כדי לוודא שאין שם איזו עז נוראית, שאחר כך שבעים חכמים לא יוכלו להוציא. תתייעצי. אם הכל בסדר - אז לא קרה כלום. ואם יש בעיה מהותית, קודם תביני במה מדובר, ואחר כך תחליטי אם לעשות מזה עניין או לא. קחי בחשבון שיתכן מאוד שבעלך כבר עשה את זה!!!

 

[מיציפיצי1]

כל עוד לא צריך דרכון, התשובה היא לא

את לא תוכלי למנוע ממנו לקחת אותם לביתו בהתנחלות בשומרון. למעשה זה גם יהיה מאוד לא הוגן מצידך לנסות ולעשות זאת או ליצור דה-לגיטימציה כלפיו אצל הילדים (דהיינו, להגיד להם כמה שמסוכן אצלו, כמה שאת פוחדת שהם יסעו לשם וכו')

 

[czar]

תהיי בחרדה עד מחר

אפילו חצוף מבחינתך, מותר לו לגור איפה שבא לו (למעט אם זה ברחוב) בתחומי מדינת ישראל והוא יקבל הסדרי ראיה כמקובל. אם הוא יגור בקצוות יותאמו הסדרי הראיה אבל כל השאר, בחירה אישית שלו. תחשבי מה יקרה אם "תיפלי" על שופט/ת ימני/ת או דתי/ת שרק תעלי את זה על דל שפתייך תחטפי על הראש. מותר לו וזהו למרות שגם אני אולי לא הייתי אוהב את זה.

 

[chenby]

תחשבי על זה רגע

את ממש חרדה ואת לא נרדמת בלילות בגלל שאת חרדה על משהו שאולי עתיד לקרות? מה קורה הרי, את מדמיינת לעצמך סרטים בראש, בראש שלך את כבר חווה אותם וחיה אותם כאילו הם קורים השנייה, ומתמלאת חרדה עד כדי לא להרדם. יקירתי, לא בעלך הוא הבעיה, המשמעות שאת נותנת למחשבות שלך - זה הבעייה. ורק את יכולה לפתור את זה. אין לך מושג מה יהיה. את יכולה לנחש, לשער, לדמיין, אבל לעולם לא לדעת. לכן הכל מראש פרשנויות. אז תזכרי שאת מקבלת חרדה מפרשנויות ותמצאי פרשנות חדשה למחשבות שלך. כי הכל אפשרי.

 

[metilda1]

תודה רבה אבל

אלו לא ספקולציות, זה מוחשי וזה קורה כשהילדים שלי יהיו שם אני פשוט ארגיש חסרת אונים, כשהם במקום מוקף בגורמים עויינים ואני לא מסוגלת לעשות דבר כדי לעזור להם... רק המחשבה הזו הורסת אותי

 

[chenby]

אז זהו בדיוק

שלא הילדים מוקפים בגורמים עויינים, אלא המחשבות שלך מוקפות בגורמים עויינים הנקראים פרשנות, דמיון, וכנראה שיש לך איזה יכולת שאין לאחרים לדעת מה יהיה בעתיד.. זה שזה מוחשי - זה כי את חשה את זה במערכת העצבים שלך ברגע שאת מחזיקה במחשבה הזאת. http://www.thefreedomtobe.net/doc/LovingWhatIs-little_book.pdf צירפתי לך פה לינק שמסביר לעומק ובבהירות את הכוונה שלי. עם הלינק החינמי המעולה הזה, את מוזמנת להפנים קודם כל איפה את משקרת לעצמך - כשאת חיה את העתיד במחשבות שלך וסובלת עכשיו.. וגם לפתור את זה עם עצמך - ע"י דף שיפוט - דף פחדים, דף שבו את כותבת את כל המחשבות האלו - ואז חוקרת אותם. וחקירה אפקטיבית כמו שמצויינת בלינק - יכולה לעשות פלאים. מנסיון כמובן. תלוי בך - להמשיך לסבול, או להיות מסופקת ושלווה עכשיו. (אגב, לעולם אין רגע אחר חוץ מעכשיו, ותמיד עכשיו הכל בסדר.)

 

[נומלה]

תני לי להבין

מחבלים מתאבדים קיימים רק בראש שלנו? וולה! פתרת את הצורך בצבא. כל מה שצריך זה מאמן טוב שיפתור אותנו מהמחשבות האובדניות. תציאי לממשלה. זה חיסכון אדיר בתקציב המדינה. (ושלא ישתמע מזה שאני תןמכת באמא החרדה)

 

[מפלצת או ילדה]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[chenby]

מממ..

קודם כל כרגע, (ואני אומרת שוב - כרגע) כן, מחבלים מתאבדים הם במחשבות שלנו בלבד. אני באופן אישי מעולם לא נתקלתי במחבל מתאבד, מבחינתי הכל סיפורים של עיתונים .. (בקיצוני כמובן, אני מכירה כמה משפחות שנפגעו בדרך זו או אחרת מפיגועים) דבר שני, התחכמות זה דבר יפה, השאלה אם זה מוביל אותנו לאנשהו חוץ מלצאת צודקים. דבר שלישי, גם אם היא תיפגע ממחבל מתאבד, איך היא תדע שזה מפחיד? גם אם היא תמות - איך היא תדע שזה מפחיד? כלומר כל החרדות האלו, בראש. ואין לזה שום קשר לצבא. יש קשר לאמונות. אלו אמונות מיותרות לי - גורמות לי סבל מיותר- אוטומטיים.. הרגלים ואלו אמונות מקדמות אותי. http://www.youtube.com/watch?v=Qwerzf5gIH0 בבקשה, יש גם חלק ב' אחרי זה.

 

[נומלה]

התעלמות מסיכונים

כלומר את מציעה להתעלם מסיכונים כי הם "רק בראש שלנו". היא לא תדע אם מחבל מתאבד הוא מפחיד אם היא תפגע ממנו אבל אני מבטיחה לך שאם הילדים שלה יפגעו היא תדע בצורה מוחשית מאוד את הצער הכרוך הכך ולא רק שהיא תדע את זה בזמן עתיד אלא שהיא מבקשת עצה איך להתמודד עם הסיכון. נעצה שלך היא: הכניסי את הראש בחול ואז לא תראי את הסיכון". גם זו דרך התמודדות.

 

[seeyou]

התעלמות מסיכונים אחרים הקשורים למצבה החדש

לפני הסכנות של מתאבדים יש "סכנות" מסוג אחר של חיי יום יום הרי לא יהיה לה קל עם 3 ילדים. יוסי הייתי ממליץ לה להתרכז על הבעיות השוטפות -זה יסיק אותה מספיק זמן וככה היא תפתור את הבעיה של המחבלים.

 

[chenby]

אם ענית לי תוך 5 דקות

סימן שלא ראית את 3 החלקים של הלינק ששמתי. קודם תראי, אחר כך תביני את ה"עצה" שלי. אני לא יכולה לעולם לתת לה עצה כי אני לא זו שאחר כך תחיה עם התוצאות. אני יכולה לתת את הפרספקטיבה שלי לסיטואציה ואגב, זה גם מה שעשיתי. למעשה אין לי מושג מה הייתי עושה במקומה, אני כן יודעת, שיש לי בחירה באיך אני מגיבה. וזה הדבר היחיד שיש לי עליו שליטה בחיים. באותה מידה, הם יכולים ליפול מאופניים ולשבור את הרגל בהרצליה פיתוח. אין לה שום דרך לתכנן איך ואם הילדים שלה יפגעו. לכן זה לא רלוונטי עבורי כל המה עלול לקרות. כי המציאות שלי היא רק עכשיו. השאר זה ספקולציות.

 

[נומלה]

אז הנה המקור

הפילוסוף דיויד יום . ואם תרצי תוכלי לראות שיש פילוסופים נחשבים אחרים החולקים על הנחותיו.

 

[chenby]

כן.

ואני מאוד מתחברת לדברים שלו. אגב, ביירון לא המציאה כלום. בין מדיטציות, ובודהיזם וספרים והתפתחויות ואיזון גוף נפש וביירון קייטי וכל השאר.. מצאתי שכל התשובות נמצאות בבית. ולא סתם קוראים לה תורה. הדרך הפשוטה שלה של 4 שאלות והיפוכים בשיטת העבודה של קייטי - כל כך מהירה וקלה ואפקטיבית. וכל אחד יכול לחקור, ולצאת לחופשי. עשתה לי את זה פשוט. כמו לילדה בכיתה א' וזה נהדר. לכן אני ממליצה עליה כל כך הרבה. ואני גם לא רואה בזה פרסום למה אני אישית לא שילמתי לה עד היום אפילו שקל. ותאמיני לי שמגיע לה. לפחות ממני

 

[נומלה]

נו טוב

זה דוקא הולך היום די טוב עם לגור בין פלסטינים ולהחליט שאין דבר כזה סיכונים מהחיים עם אנשים שרוצים שלא תהיי שם.

 

[chenby]

השכן שלי

לא רוצה שאני אהיה פה.. אין לי באמת דרך לדעת שזה נכון. ואל תשכחי שכל מה שאנחנו רואים בטלויזיה היא פרשנות של עורך שמחפש כותרות ורייטינג. עכשיו נכנסתי לאיזו קבוצה בפייסבוק שלא נכנסתי אליה הרבה זמן בשם - יהודים וערבים מסרים להיות אוייבים - נכנסתי לראות מה הולך שם עכשיו עם כל הבלאגן שאובמה הגוג מעביר אותנו.. וראיתי איזה מוסלמי כותב באנגלית - שבת שלום ישראל. זה העלה לי חיוך. היום הטבח המוסלמי שעובד איתי, עבד עליי שהמצות של המקום היו מחברון ולא כשרות, אמרתי לו - חכה לרמאדן אני כל יום אוכל מול הפרצוף שלך.. צוחקים וואלה. אין לנו באמת מושג, יש לנו השערה. לרוב היא הגיונית ולגיטימית, אבל עדיין -דעה ולא עובדה. מה שנותר לי הוא להיות בעצמי השינוי להיות ממוקדת באיפה אני כן רוצה להיות ועם מי אני כן רוצה להיות, ואם אני במקום שאני לא רוצה להיות בו ואין לי ברירה אלא להיות שם - אז איך אני הופכת את הלא רוצה- לרוצה. זו הגישה שלי בכל דבר. ושלא תביני, יש לי עוד דרך כל כך ארוכה. ואני מוצאת את עצמי גם במקומות אפלים - אני מאפשרת גם לזה. לא נלחמת. ויש לי את הידיעה, שכשהשמחה תחזור, אני אעריך אותה כפליים - וכשהיא חוזרת כמו תמיד, אני בהוקרה. כי זה המקום שאני רוצה להיות בו. והוא תלוי בי. אם החיים יהיו גהנום או גן עדן, זה רק החלטה שלי.

 

[chenby]

אגב אם כבר התעלמות מסיכונים

כשאני עוברת את הכביש, אני תמיד מסתכלת ימינה ושמאלה שמא לא אדרס. אני היחידה שאחראית לעצמי ולחיי. אין דבר כזה להתעלם מסיכונים. אם צריך אני אלך לקחת ערכת מגן. אבל אין שום דבר שיגרום לי סבל כל כך גדול חוץ מהמחשבות שלי. גם אם אני בתור לקבל מסכה, ופתאום מתחילה אזעקה- מאיפה אני יודעת אם א) אני אפחד, ב)אם אני אפגע ג) אם אני אבכה ד)או בכלל מה יהיה. הכל זה מחשבות על מציאות שלא קיימת. האם יש לה מושג מה הולך שם בהתנחלות? האם הוא כבר עבר לשם? האם הילדים שלה עכשיו שם ונמצאים בסכנה? לא. האם היא יכולה למנוע מאדם אחר לבחור איפה לגור? לא. גם אם היא תסבול מזה, הוא יחליט מה שהוא יחליט ואין לה שליטה על זה. המטרה שלי, שהיא תבין שהמציאות קורית כמו שהיא קורית. אין לנו מה להתווכח עם המציאות. הויכוח הוא זה שמביא את הסבל, הדמיון של מה צריך לקרות, אי\ך המציאות צריכה להיות, איך הוא צריך לגור בגבולות מסויימים, איך הילדים לא צריכים להפגע - וכל מה שהיא עושה, או את לצורך העניין, זה לקרוא את מה שאני כותבת. זו המציאות היחידה. אין לה פרשנות, אין לה כלום. רק שקט. נוכחות. לכן ההתמודדות האמיתית היא- איך אנחנו בוחרים להגיב. ובאנגלית קוראים לזה אחריות RESPONSE ABILITY יכולת להגיב.