עזר כנגדו

[בן טל-שחר]

הוא לא.

 

[מגדלאור1]

אז לא הבנתי

עכשיו יש מקום להודעת הבהרה...

 

[בן טל-שחר]

דימיתי שיש ארסיות בהודעה... ורציתי לדעת אם זהו רק דמיון שלי.

זה לא סותר הערכה רבה לחלק מהדברים ש-Mist2 כותב.

 

[Mist2]

זה לא מה שנשאלת

נשאלת היכן הוא משתמש במילים ״טיפשות אנושית״?
&nbsp
ואם יש לך הערכה לדברים שאני כותב, עלי לשנות מיד את דברי ואת סגנוני...

 

[מגדלאור1]

הבנתי! מיסט לא השתמש במילים הללו, זאת הייתה הפרשנות שלך

לדברים שהוא כתב.
המרכאות ששמת בילבלו אותי, חשבתי שזה ציטוט של דבריו
ושהמילה 'פרשנות' בהודעתך מתייחסת אל המילה 'ארסיות'.
בכול אופן, אפשר לדעת מאלו דברים שלו הסקת את זה -
"אני מדמיין שתגובותיו של סינבד עצבנו אותו מאד, בין היתר מאחר שנחוו עבורו כביטוי ל"טפשוּת אנושית"."

 

[Mist2]

אני אגיב

גם אם לא מתייחסים אלי, ומעדיפים לנהל שיח חרשים.

רגע זה לא שיח חרשים, אבל אני מדמיין ומפרש שמדובר בשיח חרשים.
&nbsp
בואו נקרא לילד בשמו, אין כאן שום פרוש (שגם אם היה רק פרוש הרי שגם בזה יש מן הפסול).
מדובר באדם שהוזה דבר מה, מאמין מאוד להזיות שלו, ואז על פי הזיות אלה שופט אנשים אחרים.
במקרה זה, אותו אדם הוזה בצורה זו, רק כאשר מדובר ב- Mist2, שאר הקללות והגידופים והתלונות מקסימום גורמות לו לפתוח פוסט בו הוא כותב שהוא ימשיך לשקול את הדברים.
&nbsp
אבל!!! כאשר Mist2, עונה בעזרת אמוטיקון כמו תפוז ובטטה, אותו הוזה מיד קופץ ומודיע (ללא כל הבנה של התגובה) שמדובר בארסיות, ובכך ש Mist2 מגיב בארסיות כי הוא נורא התעצבן ובלה לאלה לו...
&nbsp
האם אני פרנואיד? יש להניח שכן? או אולי בננה

?

 

[בן טל-שחר]

אין לי דבר נגדך; ודבריך לגביי אינם קשורים למציאות הידועה לי.

זה לא אומר שהם לא נכונים.
ודאי שאפשר שאני הוזה בדרגות שונות ומאמין להזיות שלי.
במקרה כזה לא אהיה הראשון... ובטח שלא האחרון; זוהי נטיה אנושית ידועה, להזות ולהאמין.

אני מתנצל אם פגעתי... וגם אם לא:
אנסה להבא להביא אפשרות זו בחשבון באופן שיאפשר לי להיות רגיש יותר במילותיי.

לדוגמה, יכולתי להבהיר בעזרת תוספת לשאלה שהפניתי אל סינבד ואל הגולשים האחרים, שגם אם הדבר נחווה כארסיות, אין פירוש הדבר שלכך מיסט התכוון, חלילה! במקרה כזה, הדיאלוג הזה היה עשוי אפילו להוות ריפוי/תיקון לדיאלוג העיקרי ולאפשר לסינבד להבין טוב יותר את כוונתו של מיסט, תהיה אשר תהיה (אולי אבינה בהמשך... ואולי לא).

המשך יום נפלא!

והנאה מהרגע המופלא הזה!

 

[Mist2]

אני אמרתי שיש לך דבר נגדי?

לא, רק אמרתי שאתה קופץ ללא כל סיבה בכל פעם שנדמה לך שהדבר אפשרי, ורק כתגובה לדברי...
אתה בטח שוב דמיינת ופירשת את דברי והאמנת בכך שאני חושב שלך יש משהו נגדי......מעייף לחיות עם כל הדמיונות האלה...
יש לי רעיון בשבילך, בפעם הבאה שתתחיל לדמיין ולפרש, פשוט תפנה אלי ותשאל.
&nbsp
המשך יום נפלא!

והנאה מהרגע המופלא הזה

 

[בן טל-שחר]

לא חשבתי שאמרת דבר כזה במפורש.
בהחלט כן מצאתי לנכון לנסות להבהיר שאין זה המצב.
תודה רבה על האיחולים הנפלאים

א מ ן - לשנינו

 

[Mist2]

כמובן, שלא חשבת!
ואני גם כן בהחלט כן מצאתי לנכון לנסות להבהיר שזה בדיוק המצב.

תודה גם לך על האיחולים המדהימים, ואמן לשנינו

ישששש

 

[Mist2]

הוא דמיין את זה

 

[ינוקא1]

למה מזיק ?

 

[Mist2]

אם יצא לנו פעם לשוחח

אשמח לחלוק....

 

[נציב המים]

מודעות איננה חוקים ושיטות ודרכים

מודעות, לתחושתי, היא הנסיון לענות על השאלה הפשוטה "מה יש עכשיו".
לא מאיפה זה מגיע או למה צריך את זה או אם זה טוב או רע.
כל אלה הם פרשנויות וניתוחים, שגם אותם ניתן לעשות באופן מודע, אך הם אינם המודעות עצמה.
המודעות עצמה היא דבר פשוט מאוד, שכל אחד יכול לעשות בכל רגע, אם הוא רוצה בכך.
ישנן אולי דרכים היכולות לכוון אותנו למודעות, להסב את תשומת לבנו לכך שאיננו מודעים, ללמד אותנו להבחין בשקרים עצמיים או לראות את האמונות/הזדהויות שלנו ולא רק את התוכן שלהן.
עם זאת, ברגע שאנו יודעים ובוחרים לעשות זאת, אין יותר צורך בדרכים, בחוקים או בשיטות.
כל מה שצריך זה תשומת לב, ואפשר לעשות זאת בשוק, אפשר במנזר ואפשר בעבודה או בפאב על כוס בירה.
אפשר גם, כפי שמיסט מציע, להבחין בכך שאיננו זוכרים להיות מודעים, ולייצר לעצמנו תזכורות כאלה ואחרות (מסתבר שהמנעות מהרג יאקים זו תזכורת נהדרת).
אם מתמידים בתשומת הלב (זה עלול לקחת כמה שנים), עשויים להגיע למצב בו המודעות קיימת תמיד.
בו המודעות מופיעה כתגובה הראשונית לכל מה שרואים או שומעים או חושבים או מרגישים.
במצב זה המודעות היא כבר "הרגל", ואפשר לחזור להרוג יאקים ללא חשש.
כך או כך, כל ה"ידע הרוחני" הזה איננו מודעות כלל, אלא פרשנות/הזדהות אישית עם תיאורי החוויה של מישהו אחר.

 

[ינוקא1]

מודעות זה "מה יש עכשיו" - זה נכון מאוד.

לגבי המשפט השני :

"לא מאיפה זה מגיע או למה צריך את זה או אם זה טוב או רע."

אני בספק.

כי "מודעות" זה כולל גם מודעות לסיבות של "מה שיש עכשיו".
ממילא גם "העבר" שלך , נכנס בתוך "מה שיש עכשיו".

מודעות זה גם המודעות ל"השלכות" של מעשיך - כך שיש איזשהו מקום ל"טוב" ו"רע".
מי שעושה מעשים אך מתעלם מהשלכותיהם , הוא איננו מודע , הוא "מדחיק" את ההשלכות.

מבחינתי , מודעות היא לכל מי שאתה , לכל מה שמפעיל אותך , לכל מה שמגדיר אותך , לכל בחירותיך , לכל האילוצים שמופעלים עליך , לכל הקונפליקטים הפנימיים שלך , לכל הקולות שמדברים בתוכך .....

ובקיצור - "מודעות" זה מודעות לכל ה"סיפור" שלך מההתחלה ועד הסוף.

הכל נמצא עכשיו.

 

[נציב המים]

יכול להיות

המודעות לתחושתי היא תשומת הלב להיווצרות הסיבות וההשלכות האלה - להופעת ההסברים המחשבתיים בתוכי.
למשל, אם אני כועס כאשר מישהו מדבר אלי לא יפה - אני יכול לחשוב "אני כועס כי הוא דיבר אלי לא יפה", אך זו אינה מודעות ל"סיבה", אלא לתוכן של הסבר מחשבתי שנוצר באופן מסוים.
המודעות במקרה זה תהיה הזיהוי הפנימי של תהליך היווצרות הכעס בתוכי, המתחיל אולי בשמיעה של איזו מילה, אך מורכב מעוד כמה שלבים בדרך, הכוללים לעתים אגו, פחד ועוד כל מיני תנועות רגשיות/מחשבתיות החולפות בי.
אני יכול להיעצר בכל שלב בתהליך הזה ולקרוא לו "סיבה", אבל זה כבר לא חלק מהמודעות לתהליך עצמו.
המודעות היא תשומת הלב לכל השלבים המופיעים ועוקבים זה אחר זה, החל משמיעת המילים, דרך הרגשות השונים ועד להסבר המחשבתי להן.
באותה המידה, מודעות ל"השלכות של מעשי" אינה רק מודעות לתוכן האמונה "אם אעשה דבר-מה אז יקרה כך וכך", אלא גם לתהליך הפנימי המייצר את המחשבה הזו - לפחדים, לאמונות ולרעיונות המשתתפים בתהליך זה.

 

[ינוקא1]

מוסכם.

אך גם התהליך המחשבתי הופיע מהיכן שהוא.

דרך ה"שחזור" שאני עושה , אני רואה בבירור כיצד התנהגויות של הורים ומורים ודברים ששמעתי בילדות "חלחלו" אלי והפכו לאוטומטיים בהתנהגותי.
התהליך המחשבתי מעוצב דרך ההיסטוריה שלנו , דרך החינוך ויחסי האנוש שלנו , דרך דעות ואמונות שהושרשו בנו.

האגו והפחדים עליהם אתה מדבר לא צצו מ"שומקום".
הם צצו דרך חיקוי ולימוד של תגובות הסובבים אותנו.

העבר שלך הולך איתך לכל אשר תלך וגם הוא חלק מההווה שלך.

לפעמים מודעות להיסטוריה שלך , למשל , תעזור לך להיות מודע הרבה יותר לתהליך שעובר לך בראש ברגע ההווה.

 

[נציב המים]

נכון מאוד

ברור לי לחלוטין שהדברים האלה שנמצאים בי נוצרו מתישהו ואיכשהו.
ובהחלט מעניין לעתים גם למצוא את ה"סיבות" האלה להופעת הפחד והאגו והאמונות האלה
יש מגוון שיטות, כמו ה"שחזור" ועוד כל מיני, המלמדות טכניקות שונות לכך.
אבל הסיבות, כאמור, הן אירועי עבר, מה שיש עכשיו זו התוצאה.
כשאני מדבר על מה שיש עכשיו, אני מדבר על "עכשיו יש פחד" או "עכשיו יש אגו" או "עכשיו נוצרת מחשבה".
אתה מדבר על מה שהיה, שזה בהחלט כל מיני דברים ואירועים מעניינים, אך הם אינם מה שיש עכשיו.
אינני אומר שלא נכון או לא מעניין למצוא את הסיבות, אלא שאולי אין כלל קשר בין מודעות למה שיש עכשיו לבין מציאת הסיבות הללו.
לכן אמרתי, המודעות עצמה היא משהו פשוט מאוד, שאינו דורש שום שיטה למעט השאלה הקטנה "מה יש עכשיו".
אילו רגשות, מחשבות ותחושות חולפות בי ברגע זה.
המחשבות האלה יכולות להכיל את השאלה "למה אני מפחד", ואפשר להיות מודע גם לשאלה הזו.
כי המודעות, לתחושתי לפחות, איננה רק מציאת הסיבה לפחד, אלא גם ראייה של הנסיון להסביר אותו.
ראייה של התהליך המחשבתי/רגשי המתרחש ברגע זה, אשר מתוכו עולה ומופיעה השאלה הזו.
זו לא פעולה שניתן לעשות בדיעבד, כי אז זה כבר שוב ניתוח סיבתי/מחשבתי של זכרונות.
ניתן לראות את התהליך רק כשהוא מתרחש, ובכדי לראות אותו בשלמותו, עלי להיות מודע עוד לפני שהוא מתחיל.
בהצלחה!

 

[ינוקא1]

ההווה שלך כולל גם את העבר שלך.

ועובדה שאתה יודע לקרוא וללכת.
דברים שלמדת לעשות בעבר , אך משפיעים על ההווה שלך.

זה נכון :
כל חוויות העבר שלך , וכל מה שמגדיר אותך "מתקפל" לתוך נקודה אחת - נקודת ההווה.
כל הסיפור שלך נמצא בנקודה אחת - נקודת ההווה.
והמטרה היא מודעות להווה.

אלא שהכל שם מאוד מאוד "מרוכז".
כי כל חוויותיך ותכונותיך וכל ההיסטוריה שלך "מתקפלים" לתוך נקודה אחת באופן מסוים , ואם תרצה להיות מודע להכל , אתה צריך "להתיר" את הקיפול הזה , ורק אז באמת תוכל להיות מודע לכל מה שמשפיע עליך.

לדוגמה :
גם המורה מכיתה ג' , ומה שהיא שתלה בך , משפיע עליך עד היום.
אך לך תמצא את זה , בתוך כל הקווטש המרוכז מאוד של "נקודת ההווה" ?

אבל כשאתה "פורש" את הסיפור שלך מלידתך ועד היום , אתה בעצם מתיר את הקיפול.
אתה פשוט יכול לראות את הדברים טוב יותר.
אתה רואה דפוסים שחוזרים על עצמם וכו'.

וכמובן שעצם זה שאתה נזכר במורה מכיתה ג' עכשיו , זה סימן שזה עדיין קיים גם בהווה שלך.
במיוחד אם כשאתה נזכר בסיטואציה משם עולים בך רגשות חזקים.

(יש עוד דרכים "להתיר את הקיפול" חוץ מאשר חזרה על ההיסטוריה שלך , אך זו הדרך הפשוטה ביותר).

 

[נציב המים]

אתה מתכוון לתוצאות העבר שלי?

העבר כשמו כן הוא, עבר וחלף לו.
מה שההווה שלי אולי מכיל זה את תוצאות העבר שלי.
אך כשאני בוחן את הטענה הזו, מתגלה כי מה שיש עכשיו זו אמונה שההווה מכיל את תוצאות העבר שלי.
כלומר אני מאמין לכך שזה שאני הולך זה כי למדו אותי ללכת.
אבל, מה שנחמד לגלות הוא, שגם אם אינני מאמין בכך, אני עדיין יודע ללכת.
לכן מדובר באמונה, שעשויה להיות אפילו מוצדקת, אך היא אינה חיונית לעצם ההליכה.