מחוויתי , אני מאמין שגם העבר עצמו "מקופל" בהווה
למרות שאין הרבה דרך להסביר זאת.
( אני בטוח שגם העתיד מקופל בהווה , למרות שאת זה אפילו יש לי פחות דרך להסביר).
אבל בוא ו"נזרום" עם דבריך - "תוצאות העבר" משפיעות על ההווה.
אך זה לא רק בקטע של הליכה.
דוגמה נוספת : אם פתאום תראה מאכל טעים , או אפילו מישהו יספר לך עליו , אתה תתחיל להפריש רוק.
למה ?
כי ה"זכרון" של המאכל הזה שפעם אכלת , יש לו ממשות.
ואומנם כל עוד המאכל לא הוזכר , הזיכרון היה רדום , אך ברגע שהזכירו את המאכל , הזיכרון התעורר לחיים.
אותו דבר מתרחש גם ברגשות , ובתגובות לדברים אחרים.
העבר או "תוצאות העבר" נמצאים ברגע ההווה , אך הם במצב "רדום".
מספיק שמשהו יעורר אותם קצת , והם יחזרו לחיים.
ממילא המודעות לעבר חיונית גם להבנה של ההווה שלך.
"ולפעמים שריד של ריח , או צליל אחד , או קצה מילה.
משיב אליך גן פורח , מחזיר לקו ההתחלה ...."
למרות שאין הרבה דרך להסביר זאת.
( אני בטוח שגם העתיד מקופל בהווה , למרות שאת זה אפילו יש לי פחות דרך להסביר).
אבל בוא ו"נזרום" עם דבריך - "תוצאות העבר" משפיעות על ההווה.
אך זה לא רק בקטע של הליכה.
דוגמה נוספת : אם פתאום תראה מאכל טעים , או אפילו מישהו יספר לך עליו , אתה תתחיל להפריש רוק.
למה ?
כי ה"זכרון" של המאכל הזה שפעם אכלת , יש לו ממשות.
ואומנם כל עוד המאכל לא הוזכר , הזיכרון היה רדום , אך ברגע שהזכירו את המאכל , הזיכרון התעורר לחיים.
אותו דבר מתרחש גם ברגשות , ובתגובות לדברים אחרים.
העבר או "תוצאות העבר" נמצאים ברגע ההווה , אך הם במצב "רדום".
מספיק שמשהו יעורר אותם קצת , והם יחזרו לחיים.
ממילא המודעות לעבר חיונית גם להבנה של ההווה שלך.
"ולפעמים שריד של ריח , או צליל אחד , או קצה מילה.
משיב אליך גן פורח , מחזיר לקו ההתחלה ...."
