אין לי ממש שום בעיה חברתית
אני תמיד מקובלת בחברה ויש מסביבי אנשים אני אישית לא הכי מתחברת לאנשים כי אני אדם שלא אוהב אנשים יש להם כל מיני שטויות ובלי התנשאות, אני לא מוצאת עצמי מתחברת אליהם כי אין לי איתם אותם תחומיי עניין ואני ממש לא אשתף את אמא שלי, אני גרה אומנם בבית אבל אני גרה לעצמי בחדר שלי וחוץ מללכת לשירותים,מקלחת ולאכול אני א ממש חלק מהבית הזה ואין לי שום ביעה עם זה אני דיי דוחה אנשים הכוונה,שמישהו מנסה להתחבר אליי או שחברה מתקשרת שנצא אני תמיד אומרת לא ואני לא אוהבת את זה אני שונאת מסיבות ואת כל הכאב ראש הזה אני יותר אוהבת סרטים ותיאטרון ובינינו, בפעם האחרונה שרציתי ללכת להצגה בתיאטרון הקאמרי ושאלתי חברה אם בא לה לבוא איתי היא שאלה אותי "מה נהיה איתך? ממתי נהיית כזו תרבותית"?... אז לא יודעת מה לומר לך, כנראה שאני הייתי אמורה להיוולד בזמן אחר אני פשוט לא מבינה את הצעירים של היום אפילו אמא שלי אומרת שהיא בחיים לא ראתה מישהו כמוני ושאני ילדה יטובה,אפילו טובה ומדיי אני לא מעשננת או שותה ולא עושה את כל מה שבני גילי עושים אבל לא שתשרטט לך תמונה של ילדה בודדה ללא חיי חברה, כי אני ממש לא כזאת, אני מוקפת המון חברים אבל אני פשוט לא מעוניינת להתחבר אליהם ואוליי שאלתי אבל אני אשאל שוב, אם יש לך מסנגר זה יהיה לי יותר נח כי כל ההודעות האלו ממש מציקות לי, כי זה לא רציף. ואם אני ארצה טיפול פסיכולוגי אני לא צריכה לשתף אף אחד אני כבר אמצא דרך ואלך ואם כבר שאלת, אז תמיד הייתה לי בעיה להתסתגל למקומות חדשים... ועדיין יש לי