עזרה, עצה, ניסיון?
- פותח הנושא Otisco 12
- פורסם בתאריך
תודה
אתן מקסימות על ההשקעה בתשובות.
אני חייבת לכתוב שזה נשמע קשה אבל הוא מתוק אמיתי ואני יודעת שנגיע ליום שזה יהיה מאחורינו.
לגבי לינה משפחתית, הרבה חיוכים העליתם לי על הפנים מלקרוא את הניסיון שלכן להסביר למה כן. הגדולות שלנו היו איתנו עד הגיל שהן בחרו לצאת לבד מהמיטה המשפחתית שהיתה ערמת מזרונים רחבה ונוחה (אני ממש נעלבתי שזה קרה...), ועד היום מבחינתי הן יכולות לבוא אם הן רוצות.
היום כבר התברגנו עם מיטות אז שחזרנו לארץ עם החמוד הכנו מיטה קטנה (מיטת מעבר) שהיתה צמודה למיטה שלנו וניסינו לישון ביחד. יש טקס ברור ונעים שכולל נשיקות וחיבוקים לאחיותיו (הן מתות על זה), סיפור ובכלל באופן כללי הערבים מאד מסודרים עם שיגרה ברורה. אבל כגודל הרצון שלנו לתת ככה קשה... ברגע שהוא נכנס למיטה הכול מתפרק...בדיעבד (כמובן שאני לא יכולה לדעת בוודאות) ניראה לי שזה היה יותר מדי בשבילו. המעבר משום יחס, חום וליטופים (אני לא באמת יודעת מה היה, אולי היה אבל לא מספיק בשבילו...) אל המיטה המשפחתית שלנו אולי פשוט היה יותר מדי בשבילו. ניראה לי שאם היינו משאירים אותו במיטת לול (אצלנו בחדר) המעבר היה פחות קשה.
ניסינו המון דברים להרגעה כולל מוסיקה, אבל זה מרגיש שהחוסר השפיע אליו עד לנקודה מאד רחוקה ממנה קשה "לטפס" אל המצב שאמור להיות טבעי. הפסיכולוגית שעוזרת לנו דוקא חושבת שאולי צריך לתת לו לנסות להירדם לבד, וזה דווקא עשה קצת סדר. היום הוא איתנו בחדר אבל ישן במיטתו. כמובן שאנחנו מלטפים ומרגיעים אבל יוצאים ונותנים לו להירדם לבד. כמובן כשיש בכי אנחנו ניכנסים שוב. לצערי הרבה מאד פעמים הוא מסרב לעזרה מאיתנו. לא רוצה שנערסל אותו ולעיתים גם לא רוצה ליטופים. בלילות הקשים הוא צועק שאני יעזוב אותו "אמא די!"
. במהלך הניסיון שלו להירדם יש גם לפעמים צחוק מתגלגל (זה ממש מוזר) והרבה הבעות פנים. לי זה ניראה שהחמוד פשוט מוצף מגירויי היום ולא מצליח לשחרר. נמצא בסוג של עודף...
לגבי הצומי לאחיותיו, הן שתיהן מדהימות בהבנה של המצב. מאד התבגרו מאז שהפכו לאחיות גדולות וגם מאד עוזרות באופן כללי. בדרך כלל אנו מתחלקים אחד/אחת עם הבנות (סיפור) ושני/שנייה עם הקטנטן.
דרך אגב, במהלך החודשים האחרונים יצא לי לדבר עם חברים, ומשפחה על הנדנודים וכמה אנשים הודו שהם זוכרים את עצמם מתנדנדים לפני השינה כדי להירדם. חברה שלי זוכרת את אחיה הקטן מתנדנד וזה כנראה קשור לעובדה שאמא שלהם איבדה את אחיהם לפני שהם נולדו ולא התאוששה מכך לעולם וחוסר נוכחותה הריגשי (היא היתה כנראה בדיכאון) השפיע על האחים הצעירים.
יש גם רגעים מצחיקים. בשבתות שלא ממהרים לקום וכל החבורה עוברת למיטה שלנו כולל החמוד עם נדנודיו (הוא גם מתנדנד כשהוא מתעורר) כולם מנדנדים יחד איתו. זה מאד מצחיק אותו.
תודה על המחשבות והרעיונות (קראתי את כולכן ואתן גם לבן זוג לקרוא) גם את הנושא הרפואי ננסה לבדוק.
אתן מקסימות על ההשקעה בתשובות.
אני חייבת לכתוב שזה נשמע קשה אבל הוא מתוק אמיתי ואני יודעת שנגיע ליום שזה יהיה מאחורינו.
לגבי לינה משפחתית, הרבה חיוכים העליתם לי על הפנים מלקרוא את הניסיון שלכן להסביר למה כן. הגדולות שלנו היו איתנו עד הגיל שהן בחרו לצאת לבד מהמיטה המשפחתית שהיתה ערמת מזרונים רחבה ונוחה (אני ממש נעלבתי שזה קרה...), ועד היום מבחינתי הן יכולות לבוא אם הן רוצות.
היום כבר התברגנו עם מיטות אז שחזרנו לארץ עם החמוד הכנו מיטה קטנה (מיטת מעבר) שהיתה צמודה למיטה שלנו וניסינו לישון ביחד. יש טקס ברור ונעים שכולל נשיקות וחיבוקים לאחיותיו (הן מתות על זה), סיפור ובכלל באופן כללי הערבים מאד מסודרים עם שיגרה ברורה. אבל כגודל הרצון שלנו לתת ככה קשה... ברגע שהוא נכנס למיטה הכול מתפרק...בדיעבד (כמובן שאני לא יכולה לדעת בוודאות) ניראה לי שזה היה יותר מדי בשבילו. המעבר משום יחס, חום וליטופים (אני לא באמת יודעת מה היה, אולי היה אבל לא מספיק בשבילו...) אל המיטה המשפחתית שלנו אולי פשוט היה יותר מדי בשבילו. ניראה לי שאם היינו משאירים אותו במיטת לול (אצלנו בחדר) המעבר היה פחות קשה.
ניסינו המון דברים להרגעה כולל מוסיקה, אבל זה מרגיש שהחוסר השפיע אליו עד לנקודה מאד רחוקה ממנה קשה "לטפס" אל המצב שאמור להיות טבעי. הפסיכולוגית שעוזרת לנו דוקא חושבת שאולי צריך לתת לו לנסות להירדם לבד, וזה דווקא עשה קצת סדר. היום הוא איתנו בחדר אבל ישן במיטתו. כמובן שאנחנו מלטפים ומרגיעים אבל יוצאים ונותנים לו להירדם לבד. כמובן כשיש בכי אנחנו ניכנסים שוב. לצערי הרבה מאד פעמים הוא מסרב לעזרה מאיתנו. לא רוצה שנערסל אותו ולעיתים גם לא רוצה ליטופים. בלילות הקשים הוא צועק שאני יעזוב אותו "אמא די!"
לגבי הצומי לאחיותיו, הן שתיהן מדהימות בהבנה של המצב. מאד התבגרו מאז שהפכו לאחיות גדולות וגם מאד עוזרות באופן כללי. בדרך כלל אנו מתחלקים אחד/אחת עם הבנות (סיפור) ושני/שנייה עם הקטנטן.
דרך אגב, במהלך החודשים האחרונים יצא לי לדבר עם חברים, ומשפחה על הנדנודים וכמה אנשים הודו שהם זוכרים את עצמם מתנדנדים לפני השינה כדי להירדם. חברה שלי זוכרת את אחיה הקטן מתנדנד וזה כנראה קשור לעובדה שאמא שלהם איבדה את אחיהם לפני שהם נולדו ולא התאוששה מכך לעולם וחוסר נוכחותה הריגשי (היא היתה כנראה בדיכאון) השפיע על האחים הצעירים.
יש גם רגעים מצחיקים. בשבתות שלא ממהרים לקום וכל החבורה עוברת למיטה שלנו כולל החמוד עם נדנודיו (הוא גם מתנדנד כשהוא מתעורר) כולם מנדנדים יחד איתו. זה מאד מצחיק אותו.
תודה על המחשבות והרעיונות (קראתי את כולכן ואתן גם לבן זוג לקרוא) גם את הנושא הרפואי ננסה לבדוק.
לפעמים יותר זה פחות
אמרה בימים רחוקים מאוד מפקחת ותיקה לגננת הצעירה עד למאוד שהייתה אמי. כשקראתי את דברי הפסיכולוגית, מייד נזכרתי בזה, ובכך שאמי הגישה זאת כעזרה ראשונה להורים צעירים רבים.
לפעמים אנו כה רוצים לעשות עבורם, שזה פשוט מפריע. ממש כפי שמומלץ לצמצם גירויי צעצועים ומשחקים בתחילה במשך היום, אולי גם ההרדמות צריכה להעשות במינון מופחת. אולי באמת מה שהוא זקוק לו זה דווקא התרחקות כלשהי בזמן ההרדמות ולתת לו להרגע בעצמו בדרך המוכרת לו מימים ימימה. כמובן שתצטרכו למצוא את המינון המתאים (לא נראה לי שהיה מתאים לי לסגור את זיו בחדר ולהתעלם לחלוטין גם אם זה מה שהיו ממליצים לי) שיתאים לכם ולו גם יחד.
אמרה בימים רחוקים מאוד מפקחת ותיקה לגננת הצעירה עד למאוד שהייתה אמי. כשקראתי את דברי הפסיכולוגית, מייד נזכרתי בזה, ובכך שאמי הגישה זאת כעזרה ראשונה להורים צעירים רבים.
לפעמים אנו כה רוצים לעשות עבורם, שזה פשוט מפריע. ממש כפי שמומלץ לצמצם גירויי צעצועים ומשחקים בתחילה במשך היום, אולי גם ההרדמות צריכה להעשות במינון מופחת. אולי באמת מה שהוא זקוק לו זה דווקא התרחקות כלשהי בזמן ההרדמות ולתת לו להרגע בעצמו בדרך המוכרת לו מימים ימימה. כמובן שתצטרכו למצוא את המינון המתאים (לא נראה לי שהיה מתאים לי לסגור את זיו בחדר ולהתעלם לחלוטין גם אם זה מה שהיו ממליצים לי) שיתאים לכם ולו גם יחד.
גם אצלינו - יותר זה פחות
כי נראה היה שלא מצליח להתחיל את תהליך ההרדמות כשאני בחדר (ישן במיטת תינוק, בחדר שלי)
באופן הדרגתי מאוד הגענו למצב הנוכחי שבו אני אומרת לו "לילה טוב" לאחר שסיימנו את טקס השינה הקבועה ויוצאת מן החדר
הייתי שמחה אם היה אחרת, רק לאחרונה הוא מאפשר לעצמו, במצבים מסויימים (עייפות, לא מרגיש טוב) להרדם עימי במיטה- אפילו מחובק
כי נראה היה שלא מצליח להתחיל את תהליך ההרדמות כשאני בחדר (ישן במיטת תינוק, בחדר שלי)
באופן הדרגתי מאוד הגענו למצב הנוכחי שבו אני אומרת לו "לילה טוב" לאחר שסיימנו את טקס השינה הקבועה ויוצאת מן החדר
הייתי שמחה אם היה אחרת, רק לאחרונה הוא מאפשר לעצמו, במצבים מסויימים (עייפות, לא מרגיש טוב) להרדם עימי במיטה- אפילו מחובק
כתבת:
"ברגע שהוא נכנס למיטה הכול מתפרק..." לינדו היה מתקשה מאד להרדם. לשים אותו במיטה? אי אפשר. אני הייתי מרדימה אותו בידיים שלי בסלון. עם הגיל הפוזות של ההרדמה השתנו בגלל המשקל, אבל לא היה סיכוי להרדים אותו אחרת. הכובד לא הקל על ההרדמה, ולהעביר אותו למיטתו היה לא פשוט, ביחוד כשעברנו דירה וחדרו היה בקומה אחרת מהסלון, אבל הוא לא היה מצליח להירדם שם. אם היה קורה שנעדרתי מהבית- אביו ואחותו עבדו קשה מאד והרבה יותר זמן ממני כדי שירדם בזרועותיהם. אני חושבת שרק בסביבות גיל 5 התחיל להרדם במיטתו, וגם זה רק אחרי טכס מפורט בו ליטפנו איבר-איבר והרדמנו איבר-איבר.
אז ההצעה מחוץ לקופסה שלי היא לנסות להרדים אותו בידים ולבדוק היכן זה עובד, אם בכלל. אם קשה לו לשחרר ולהירדם, אולי דווקא בידיים ליד אחיותיו או בידיים בסלון או בידיים בחדר אפלולי ללא אנשים נוספים הוא יצליח.
מעבר לזה- גם אני מצטרפת לאלה שהציעו לשאול בעצתו של רופא הילדים.
"ברגע שהוא נכנס למיטה הכול מתפרק..." לינדו היה מתקשה מאד להרדם. לשים אותו במיטה? אי אפשר. אני הייתי מרדימה אותו בידיים שלי בסלון. עם הגיל הפוזות של ההרדמה השתנו בגלל המשקל, אבל לא היה סיכוי להרדים אותו אחרת. הכובד לא הקל על ההרדמה, ולהעביר אותו למיטתו היה לא פשוט, ביחוד כשעברנו דירה וחדרו היה בקומה אחרת מהסלון, אבל הוא לא היה מצליח להירדם שם. אם היה קורה שנעדרתי מהבית- אביו ואחותו עבדו קשה מאד והרבה יותר זמן ממני כדי שירדם בזרועותיהם. אני חושבת שרק בסביבות גיל 5 התחיל להרדם במיטתו, וגם זה רק אחרי טכס מפורט בו ליטפנו איבר-איבר והרדמנו איבר-איבר.
אז ההצעה מחוץ לקופסה שלי היא לנסות להרדים אותו בידים ולבדוק היכן זה עובד, אם בכלל. אם קשה לו לשחרר ולהירדם, אולי דווקא בידיים ליד אחיותיו או בידיים בסלון או בידיים בחדר אפלולי ללא אנשים נוספים הוא יצליח.
מעבר לזה- גם אני מצטרפת לאלה שהציעו לשאול בעצתו של רופא הילדים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.