עזרה, עצה, ניסיון?

[יסמין@]

 

[KallaGLP]

לדעתי יש לקחת בחשבון

שלינה משפחתית לא מתאימה לכולם. אני לא יודעת אם היא תפתור את הבעיה או לא (ולדעתי לא בהכרח), אך אם ההורים במקרה הזה אינם בנויים לזה (אולי הם כן, ואז אין בעיה) זה עלול להיות סבל גדול מאוד. אני לא כותבת את זה כדי לשכנע לא לנסות לינה משפחתית - לנסות תמיד כדאי ואפשר כל דבר כדי לבדוק אם הוא מתאים ועוזר או לא - אלא כדי שאם זה לא יילך שזה לא ייצור רגשות אשם או תחושת כישלון. ממש לא לכולם מתאימה לינה משפחתית וזה בסדר גמור. במקרה כזה אפשר לחפש פתרונות אחרים.

 

[טליה מספרד 1]

את צודקת, אלא שאוטיסקו ביקשה עצות

גם כאלו שמחוץ לקופסא, למרות שזו העיצה הכי בנאלית שלי...
וניסיתי עד כמה שאפשר בתגובתי להבהיר שזוהי דעתי וזהו ניסיוני
אין לי ספק שלמי שלא מתחבר לעניין זה קושי אדיר
אבל שנה!! שנה שלמה שכולם סובלים
לא שבוע לא חודש; שנה!
שנה של חוסרי שינה שבוודאי יוצרים חוסר סבלנות ועצבנות
אני יודעת שאני הייתי מנסה כל דבר כדי לחזור לשפיות
וציינתי גם שאפשר להתיחס לזה כאל הקרבה זמנית
ירידה לצורך עליה
לא חייבים לאהוב את זה ולהמשיך עם זה שנים

זו בכל אופן היתה העיצה שלי מתוך הניסיון שלי
שזה עובד על כל חלקי וחלקיקי החוויה הקשה שתוארה כאן
מה ואיך תעשה אוטיסקו- זה כבר נתון לשיקולה

 

[KallaGLP]

טליה, לא ניסיתי חלילה להתנגד לעצה שלך, להפך,

כתבתי באופן מודגש שבהחלט כדאי לנסות. כל מה שרציתי להוסיף הוא שלא ירגישו רע עם עצמם אם לא יתחברו לזה או שזה לא יצליח (אני פשוט שמעתי על אנשים שזה יצר אצלם נקיפות מצפון ממש קשות כשלא הלך להם עם הלינה המשפחתית).

 

[טליה מספרד 1]

יסמין נתנה כמה וריאציות אפשריות

לפני שהייתי הולכת למעבדת שינה קרה ומנוכרת שעלולה להוסיף עוד נדבך של פחד וטראומה לילית עם כל הצינורות והמיחשוב ובנוסף לובשי חלוקים שהם לא ממש אהובים על מי שגדל בבית ילדים- הייתי מנסה את אחת האופציות, אולי אחת מהן תצליח לממש את הלישון ביחד
כי בעצם במשך שנה מנסים לישון לבד ולהרגע/להרדם לבד וזה לא מצליח
ולדעתי הלבד הזה הוא הגורם המפריע והבעייתי

 

[KallaGLP]

אף אחד עוד לא הולך למעבדת שינה.

זו רק אפשרות לעתיד, כפי שכתבתי. לדעתי ללכת לרופא (או לאיש מקצוע בכלל) להתייעצות במקרה של בעיה אקוטית כל כך, בלי קשר לניסיונות לפתור אותה במקביל בבית, זה תמיד רעיון טוב. לא חייבים גם לעשות כל מה שהוא מציע, אך לקבל נקודת מבט של מישהו שראה כבר הרבה בעיות כאלה זה אף פעם לא מזיק וגם מאוד מרגיע. אני, למשל אדם, שלא מסתדר טוב במצבים של חוסר ודאות ומצבי הרגשי במצבים כאלה משפיע מאוד על התפקוד שלי. לכן אני תעדיפה לפנות לרופא, להקשיב לו, לשמוע שהעולם לא הולך להתמוטט עליי ושיש פתרונות כאלה ואחרים, ואז להחליט אם זה מתאים לי או שאני מעדיפה קודם לעשות דברים אחרים. אגב, לפעמים לבעיות שינה יש גם סיבות פיזיות שאנחנו לא יודעים לאבחן בעצמנו.
בכל מקרה העצה לפנות למומחה לא באה על חשבון דברים שאפשר במקביל לנסות בבית, אלא בנוסף, כך שאני לא רואה סתירה בין הדברים.

 

[סביון1]

מאיפה הבאתם מעבדת שינה? אולי שיתחילו בבדיקת

דם? אולי חסר לילד איזה הורמון או משהו אחר בגוף? נכון שגם דקירת מחט זה לא כיף, אבל אם חלילה יש בעיה רפואית, הרי השינה עלולה להיות רק סימפטום, צריך לפתור את הבעיה. לא חבל שיסבול סתם? כמו כשכבר כתבו וכתבתי, ההצעות בכלל לא סותרות זו את זו. אפשר להתיעץ עם רופא ולנסות לינה משותפת או כל הצעה אחרת במקביל.

 

[KallaGLP]

נכון, בדיוק לזה התכוונתי.

אולי לא הדגשתי מספיק, אבל התכוונתי שבשלב ראשון יש צורך בבדיקת מומחה ובחוות דעתו. משם אפשר להמשיך הלאה. מעבדת שינה זה רק למקרה ששום דבר אחר לא יעזור, לא לפני זה.

 

[pgoldi]

2 הגרוש שלי בענייני שינה...

זה באמת מאד מאד קשה לא לישון כמו שצריך לאורך כ"כ הרבה זמן!

אצלנו, בתחילה, כפי שהכינו אותנו היה קושי גדול ומלחמה שלא להירדם. זה כלל הרבה מאד תזוזות וגרייה עצמית, אני פתרתי את זה בכך שהחלטתי שאני לוקחת אותו בידי ומערסלת אותו עלי (אם כמה שזה קשה פיזית לערסל ילד במשקל לא קטן - מצאתי כל מיני זוויות בהן העומס היה על הגב הנתמך בכורסא, ולא על הידיים או השכמות). הערסול הזה (עם מעט נידנוד) וזמזום או שיר ערש עזר לי מאד "לאסוף" אותו מכל ההתפזרות.
חייבת לציין שכל עוד הוא היה מוכן וביקש המשכתי מידי פעם עם הערסול עד לפני כחצי שנה (הילדון כרב כמעט בן 4.5) - מבחינתי גם לי וגם לו היו שעות חוסר בעניין הזה.
דבר נוסף שמצאתי שמרגיע ועוזר לו היה לנשום נשימות עמוקות "קולניות" כלומר להשמיע לו את הנשימות העמוקות שלי ולאט לאט היה מתאים את קצב הנשימה שלו לקצב הנשימה עמוקה והאיטית שלי.

עם הזמן ההשכבה וההירדמות התקצרה משעה-שעה וחצי לחצי שעה-ארבעים דקות, והתקצרה אף יותר משמעותית כשהתחיל השנה גן עריה והפסיק לישון צהריים.
עד היום, אנחנו לידו (בעבר יושבים בכורסא ליד מיטת המעבר שלו, והיום שוכבים על המיטה הנפתחת ממיטת הנוער שלו) עד שהוא נרדם לחלוטין - מרגישים שיש לו צורך בנוכחות שלנו.

למרות שהיה נרדם כשאנו לצידו בחדרו, היה מתעורר אלינו באמצע הלילה ואז היה מתחיל פינג-פונג בו מחזירים אותו למיטה שלו, נשארים לידו עד שנרדם, חוזרים למיטה והוא מופיע שוב אחרי 10 דק'... וחוזר חלילה - בסופו של דבר מתייאשים ומכניסים אותו למיטה שלנו (ואז לא ישנים כי האדון ישן אצלנו מצוין אבל "משתולל" תוך כדי שינה - מסתובב, בועט, ממרפק וכו'....
בסופו של דבר בא לציון גואל וחזרנו לישון כמו שצריך כשנמצא הפתרון של להקצות לו מקום משלו (אבל לא במיטה שלנו) בחדר השינה שלנו.
בקיץ זו היתה כורסת הטלויזיה מספוג הנפתחת ששמנו על שמיכת פוך, על הרצפה לצד המיטה שלנו (בצד שלי) ובחורף ועם המעבר ממיטת המעבר למיטת נוער - הועבר ליד המיה שלנו המזרן הקטנטן של מיטת המעבר.
הוא הולך לישון בחדר שלו וישן שם לפעמים עד 01:00 או 02:00 ולפעמים עד 05:00 או 06:00 ואז מגיע לחדר שלנו וכבר מתמקם לבד במזרן שליד המיטה, מבלי להעיר אותנו בכלל. אנחנו מתעוררים בבוקר והוא פשוט שם - כך כולם ממשיכים לישון - הוא עם הנוכחות שלנו ואנחנו לא "מבלים" בלילות לבנים של פינג-פונג בין המיטות ו/או היאבקות בתוך המיטה שלנו...
ויש גם לילות שהוא לא מגיע ונשאר כל הלילה במיטה שלו.

אז אמנם יש לנו רק ילד 1 - מניחה שזה יותר קל מהבחינה הזו, אבל זה הפתרון המנצח מבחינתנו - לא ממש לינה משפחתית, עדיין לכל אחד יש את המיטה שלו, אבל עדיין מספקים לו את הנוכחות שלנו בלילה כל עוד הוא זקוק לה.

מקווה שהעצות שקיבלת פה יעזרו לכם במהרה, ומאחלת לכולכם - לילה טוב ושינה ערבה!!!

 

[יסמין@]

זה ממש פתרון מצוין

להורים שלא יכולים לישון כשהילד/ה איתם במיטה, בייחוד אם מדובר בילד/ה מאוד אקטיבי/ת בשינה

כלומר לישון במיטה או על מזרון ליד המיטה של ההורים, באותו חדר יחד עם ההורים.

 

[נגה לביא]

זמן, זמן ועוד זמן

(בסך הכל ביטוי אחר להרבה סבלנות).

קשה להתמודד עם ילדון שאינו נרדם, כאשר בבית ישנן שתי בנות נוספות. זה לא רק שהוא מפריע להן לישון גם, אלא שכל תשומת לב מוגברת שלכם עלולה להשפיע גם עליהן בצורות שאינן רצויות בהכרח. אני מניחה שלינה משפחתית מלאה עלולה להיות בעייתית מבחינת הבנות, שכבר התרגלו לצורת הורות אחרת, ועלולות להרגיש זנוחות.

אנחנו שילבנו בין לינה משותפת ללינה של זיו בחדרה. בתחילה שהינו שנינו איתה, אבל זה העיק וגרם לכך ששינו לא ישנו טוב. מהר מאוד עברנו לשיטת שבוע שבוע, כאשר אחד מאיתנו מקדיש את הזמן, כמה שלא יהיה להרדמתה בעוד השני ממשיך בפעולות רגילות. לזמן מה העברנו מזרון למרגלות מיטתה של זיו. לא רק שהינו שם להרדמה, אלא ממש אחד מאיתנו ישן שם כל הלילה, למקרה שזיו תתעורר. לאט לאט עברנו לכך שהמרדים מקריא ספרים, מאפשר לה לשחק עד למצב בו היא מרגישה רדומה, ואז היא קראה למרדים התורן לשיר לה שירים עד שנרדמה. עם הזמן שחלף, היא פחות ופחות קוראת לנו להרדים אותה, אלא נרדמת בעצמה. אבל זיו מראש הייתה מבוגרת יותר, והייתה מסוגלת לזהות מצב בו היא על סף שינה. אבל העקרון ההתחלתי זהה - להשאר איתו לילה שלם, ולקוות שעצם הבטחון של שהייתה מבוגר איתו ירגיע אותו ויעזור לו להמשיך ולישון.

 

[יסמין@]

בדיוק. יש המון וריאציות ואופציות

לשינה משותפת, אבל לא ממש באותה מיטה. לפעמים לישון ביחד באותו חדר (של ההורים או של הילד/ה) מספק את כל ההגנה וההרגשה הבטוחה הנחוצה לשינה טובה לילד/ה ולהורים.

אגב, יש משפחות שיש להן כמה ילדים/ות בגילאים שונים וכוווווולם/ן ישנים ביחד (בדרך כלל על מזרון גדול בחדר ההורים). כל משפחה וסגנונה.

 

[fatfat]

הטיפ שלי: להשכיב אותו לישון עם האחיות

בחדרן ובמיטה עם אחת מהן. אני נוכחתי שאחים נוסכים המון בטחון אחד בשני, לפעמים אפילו מצליחים במקומות שאנחנו המבוגרים נכשלנו, כי הם מתייחסים לדברים מנקודת הראות של ילד.
בנוסף ילדים מאוד נוטים לחקות במיוחד הקטנים את הגדולים. אם יראה שהאחיות נשארות במיטתן כל הלילה וישנות בשלווה זה עשוי להשפיע גם עליו לטובה. הבנות שלי עד היום אוהבות לעבור אחת למיטת השנייה הרבה יותר משהן אוהבות לבוא למיטתי (והן מאוד אוהבות זאת).

 

[סביון1]

רעיון גאוני. גם הילדים שלי מאד אוהבים לישון

יחד.

 

[יסמין@]

הנה עוד וריאציה ללינה משפחתית

זה לא חייב להיות דווקא עם ההורים, יכול להיות עם אחים ואחיות.

 

[year of the cat]

אצלינו זה נפלא עם שני הקטנים

הם באותו חדר, עם מיטה נפתחת והרבה פעמים ישנים ביחד באותה מיטה מבחירה שלהם

 

[fatfat]

אפרופו ללכת לישון יחד:

אצלינו עד לפני חודשיים ומאז שהגיעו הן היו הולכות לישון באותה השעה, אחרי טקס קבוע של סיפור ושירים.

לאחרונה גם על מנת להעצים את תפקיד הבכורה אצל הגדולה (דבר שדי קשה כשהפער הגילאי הוא שנה, חלק מהחברות והצהרון משותפים) וגם כי באמת הגדולה זקוקה מאז ומתמיד לפחות שעות שינה (היתה מסתובבת במיטה המון זמן עד שנרדמת וקמה כמו פנתר בבוקר בעוד שאצל הקטנה אם לא ישנה מספיק שעות צריך "לגרד" אותה מהמיטה בבוקר, אחר הצהריים היא קווצ'ית ופעמים רבות נרדמת ואז קשה להרדימה בלילה) החלטתי שהקטנה תמשיך ללכת לישון סביב שמונה ורבע והגדולה תלך לישון בתשע. עדיין ארוחת הערב משותפת, אח"כ הן מתקלחות (לפעמים ביחד ולפעמים אחת אחרי השניה) וטקס ההשכבה נשאר קבוע ומשותף לשתיהן, אבל אח"כ הקטנה פורשת למיטתה והגדולה יושבת בסלון וקוראת. אז מאז שהנהגתי את זה שמתי לב שהקטנה הרבה יותר מתקשה להירדם, פעמים רבות היא ממש נלחמת בשינה בהמתנה לגדולה שתצטרף אליה לישון ואז נרדמת תוך דקה.

 

[English]

ועוד אפרופו

הבן לא הסכים להיפרד מאחותו עד גיל 11 ומשהו, למרות 4 וחצי שנים הפרש ולחץ חברתי ומה לא.
בשבוע של בר המצווה הוא היה לחוץ אז החזיר אותה לשבוע לחדר (וגירש כעבור מספר ימים...)

 

[יפעת 44]

 

[Otisco 12]

שינה ואחיות

זה רעיון טוב וגם כבר חשבנו עליו.

"התוכנית" היתה (לאחר שעברנו לבית קצת יותר גדול) שהבנות שישנות ביחד יפרדו. הגדולה שלא הפסיקה לבקש חדר לבד תעבור לחדר קטן משלה והמתוק יצטרף לאחותו האמצעית. זה גם התאים לה.

בנתיים ההרדמות די קשות וגם ההתעוררויות בלילה ולכן אנחנו מרגישים שזה יפריע לה. בנוסף, לגדולה אחרי שבועיים הספיק ה"חדר לבד" והיא חזרה לישון עם אחותה. יש לי מחשבות לעשות חדר שינה לשלושתם... אולי צריך לנסות. אני רק לא רוצה יותר די לשגע אותו. בנתיים הוא איתנו לפחות עד שההרדמות תהיה נינוחה יותר...