עזרה, עצה, ניסיון?

[Otisco 12]

עזרה, עצה, ניסיון?

ניראה לי שהגעו לשלב שאנחנו מאד מאד מתקשים. הקטנטן עוד מעט שנה איתנו (במאי). מתפתח, עולה וגדל, משלים פערים, וממלא אותנו ואת אחיותיו בהמון אושר. אבל עדיין נושא השינה מאד מאד קשה.

זה לא השינה, אלא חוסר היכולת ללכת לישון. גם ללכת לישון (לפעמים לוקח שעתיים עד שנרדם) וגם המון התעוררויות בלילה בהם הוא לא מצליח לחזור לישון (מתעורר ב 3 ולא יירדם שוב לפני 6 לדוגמא). הוא מתנדנד באובססיביות עד כדי כך שתלתליו מעל המצח לא מצליחים לגדול, והנדנוד הרבה פעמים מלווה בקולות רמים ומונוטוניים ובכי של ייאוש ותסכול. ביום הוא עייף ועצבני וגם אנחנו מותשים (למרות שמאד משתדלים להיות איתו בתורנות בלילה). הקושי מגיעים בגלים, יש לילות שקטים (למרות שתמיד יהיו נידנודים) ויש תקופות שכולנו מסתובבים כמו סומבים במהלך היום...

ברור לנו שזה קשור לחסכים רגשיים של תחילת דרכו, השאלה מה עושים כדי לעזור לו.
גייסנו שקים של סבלנות, קראתי את כל השרשורים בנושא בפורום, התייעצנו עם פסיכולוגית עם ניסיון, אבל זה פשוט לא עוזר. לפעמים בא לי שתהיה לי אבקת קסמים שאוכל לפזר על הקטנטן מתי שהוא הולך לישון שתעזור לו להירגע, להרפות, להיפרד מהערות, ולשקוע בשינה בצורה שלווה

עצות? נסיון? אולי רעיונות מחוץ לקופסא?

 

[יפעת 44]

האם ניסיתם שינה משותפת איתו במטתכם ?

 

[סביון1]

האמת - זה נשמע לי מוגזם. הייתי מתיעצת עם רופא

ילדים. את אמנם אמא שלו ומכירה אותו הכי טוב, אבל לי זה נראה מוגזם לתלות קשיי שינה כל כך גדולים בחסכים רגשיים של תחילת הדרך. אולי אני טועה, אבל במבט מבחוץ כך נראה לי.

רעיון אחר מחוץ לקופסא: לנסות יוגה לקטנטנים. ביוגה לומדים לעשות הרפיה. מאד יעיל, אם כי לא ניסיתי על הילדים שלי.

 

[יסמין@]

קודם כל, בקשר לנדנוד ולקולות המונוטוניים

מציעה לך לכתוב בגוגל מונחים כגון: גרייה עצמית (נסי גם בכתיב: גריה עצמית), ויסות חושי וכדומה. קרוב לוודאי שאת יודעת, שההתנהגויות הללו (נדנוד, קולות מונוטוניים וכו') קשורים לגרייה עצמית, לניסיון לויסות חושי, לעובדה שכשהילדים/ות היו בבית הילדים לא היו להם חוויות חיוביות (בלשון המעטה) לפני השינה (ולא רק). מעתיקה משפט מתוך המאמר שהלינק אליו מצורף למטה: "ההורה מסיע לתינוק במהלך חודשי החיים הראשונים ושנות החיים הראשונות, לווסת מעגלי שינה ועירות". ברור שלילדים/ות בבית הילדים לא היה בדיוק את זה... המוח המתפתח זקוק לגירויים, ואם הוא לא מקבל אותם מבחוץ - יש התנהגויות שונות שבאמצעותם מספקים את הצורך בגירוי, בקיצור גרייה עצמית. אין לי כל כך זמן ולכן אני כותבת ככה בקיצור. במאמר שצירפתי יש הרבה מידע ואת יכולה לחפש עוד בגוגל. בהצלחה

 

[China8]

שינה, אוח... שינה

זה רק בחצי שנה האחרונה, לאחר שהקטנה איתנו כבר כשלוש שנים עוד מעט שהיא הפסיקה כמעט לגמרי עם מכות האגרוף בראש בעת שהיא מנסה להרדים את עצמה. זה לא נפסק לגמרי אבל אני שומעת את זה פחות, הרבה פחות. היו אלה חבטות כל כך רמות שיכולתי לשמוע זאת מהחדר שלה לשלנו. בחצי שנה הראשונה אצלנו היו גם בעיטות ברגליים ועוד סוגי רעשי "הרגעה".
בכלל, כל הנושא של שינה שהוא מעין איבוד שליטה, בעיקר עבור פריקית של שליטה כמו ביתנו הוא "אישו" רציני, אבל מגיע בגלים. היה מאד קשה, נרגע וחוזר להיות קשה לעיתים. אצלנו מאד עוזר טקס קבוע מאד של לפני השינה. מאד מובנה וידוע מראש.
אם הוא ישן בצהריים אז לשקול להפסיק זאת, לפחות עד הסדרת השינה. ולעייף אותו לקראת הערב, המון ספורט...
בהצלחה

 

[Otisco 12]

שנת צהריים

תודה על השיתוף.
לגבי שנת הצהריים, אנחנו במעין מעגל של עייפות והרבה פעמים הוא נירדם על הצלחת בארוחת צהריים בפעוטון... אז קשה לא לתת לו לישון בצהריים. אני גם מאמינה שהרבה פעמים אין קשר בין הדברים. אצל אחת הבנות היתה קורלציה מדהימה בין שנת צהריים לבין הרדמות נינוחה בלילה...

מצד שני, מתי שהוא עייף לגמרי ברמות קשות (התעורר מוקדם, לא ישן צהריים והיתה הרבה פעילות) אז הוא פשוט צונח ונרדם, אבל זה קורה רק במצבים קיצונים. בדרך כלל העייפות הרגילה ש"מפילה" כול ילד למיטה (אחותו הגדולה נרדמת הרבה לפניו לדוגמא) פשוט לא מזיזה לו. הוא עייף אבל לא מספיק כדי לשחרר...

 

[יסמין@]

וכמה הצעות

אכתוב במהירות כמה הצעות, ברור שאת לא אמורה לאמץ את כולן. אולי אחת מהן תתאים לכם, או חלקן או שילוב של 2-3:
1. לינה משפחתית בווריאציות שונות: הילד ישן איתכם במיטה שלכם, כולכם ישנים על מזרון גדול בחדר השינה שלכם, הילד ישן במיטה משלו או על מזרון בחדר שלכם לידכם, אחד מכם ישן איתו במיטה שלו עד שהוא נרדם
2. הילד נרדם לידכם כשאתם ערים (למשל כשכולכם יושבים בסלון וצופים בTV. אחרי שהוא נרדם, אחד מכם לוקח אותו למיטתו \ למיטתכם
3. אחד מכם יושב\שוכב במיטת הילד. החדר חשוך מעט. ליטופים, מסג'ים מרגיעים, סיפורים, אווירה רגועה ונעימה. יושבים עם הילד עד שהוא נרדם.
4. אם אתם מעדיפים שהילד יישן במיטתו ובחדרו - אחד מכם יושב לידו עד שהוא נרדם. או: אל תתערבו בתהליך השינה של הילד. כלומר, אפשרו לו לשחק במיטתו כמה שהוא רוצה עד שיירדם. הוא שוכב במיטה ומפטפט עם הבובה שלו? תנו לו. אל תגידו לו: עכשיו אתה צריך לישון.

אמצעים להרגעה (זה אינדיבידואלי ושונה מילד לילד): קלטת עם מוזיקה נעימה ושלווה שתנגן ותנגן ותנגן עד שירדם, תיבת נגינה, מסג' מרגיע, הרבה ליטופים, הרבה מגע (אם הוא אוהב את זה), לעשות לו הרפיה כמו בסיומים של שיעורי יוגה: תעצום עיניים, עכשיו אתה מרגיש עייף, השרירים שלך רפויים, הלשון רפה בתוך הפה וכו' וכו' (אם הוא בגיל המתאים), מסג' עם שמנים ארומטיים, וכל מה שאת יודעת שמרגיע אותו.

ונזכרתי בעוד משהו חשוב שכבר נכתב בפורום הזה המון פעמים: לילד קשה להיפרד מכם. שינה היא פרידה. צריך הרבה אמון בכל הטוב שמקיף אותו עכשיו כדי לעצום עיניים, להרפות, להיפרד. מניין לו שכשהוא יתעורר כל זה יהיה עדיין?.... אז מדובר בתהליך רגשי ונפשי. ככל שהוא יחוש יותר בטוח, ככל שהוא יהיה בטוח לחלוטין שזו המשפחה שלו לתמיד - יהיה לו יותר קל להיפרד בלילה מתוך ודאות שבבוקר הכל יישאר על מקומו...

בהצלחה!!!!!

 

[אמא של עקתש]

כמה נכונה הפסקה האחרונה

המתוק שלנו, בתקופה הראשונה אחרי שהגיע, היה שוכב שעות רבות ער ביננו במיטה שלנו. שוכב על הגב. יד אחת עלי ויד שניה על אבא. כאילו הוא מוודא שנהיה שם תמיד. בימים האחרונים אנו שוב בטלטלה כי הוריו הביולוגים הביעו רצון ועמדה ברורה לגבי חזרתו אליהם (למי שלא זוכר, מדובר באומנה). למרות ששום דבר עוד לא השתנה ובוודאי שלא אמרנו לו כלום, הוא מרגיש וחזרנו להרבה התנהגויות שהיו בהתחלה: נרדם רק עלי תו"כ חיבוק חזק (ממש לופט אותי בכל כוחו), מגיע המון למיטה שלנו ושוכב ביננו ער במשך שעות רבות, קשיי פרידה בגן, כל פעם שמישהו יוצא מהבית הא נכנס לבכי היסטרי, כל פעם שאנשים (סבים, דודים, שכנים או אחרים) נכנסים הביתה הוא נצמד אלינו (כדי שאיש לא ייקח אותו).
בקיצור, הוא חייב לוודא שלא ינותק מאיתנו וכל ההתנהגות הזו נובעת מהמקום הזה.

ובלי קשר, רק כי העלתי את הנושא - אנו נלחמים בכל כוחנו בכך שתתקבל ההחלטה שהכי נכונה לו בנקודת הזמן הזו. והבעיה (שלנו ושל משפחות אומנה אחרות) שאנו נלחמים מול מערכת משפט שבכלל לא בודקת את טובתו כי כבר קבע בית המשפט העליון שזכות הביולוגים להורות גוברת על טובת הילד. כן! זו ישראל של שנות ה 2000.

 

[חייכנית2]

הי אומעקתש...

השירשור הזה תכף ייבלע בעמוד קודם אבל אני חושבת ששתי השורות האחרונות -חשובות כל כך שמגיע להן פתיחת שירשור חדש. תפתחי?
מפני שאני חושבת שהדברים יכולים להיות בעייתיים מבחינת ההוכחה המשפטית.האם יש תקדים ובכל זאת פעםעדות ילד בגיל ילדך היתה קבילה לכל דבר בבית המשפט? האם גורמים שעובדים עם הילד יכולים לתת חוו"ד מטעמם לגבי הטוב בהישארותו אצלכם?[סימני השאלה שלי אינם רטוריים. אני שואלת כי אינני יודעת]. האם יש תקדימים אחרים ל"זכות ההורים הביולוגים גוברת..."?

 

[Otisco 12]

תודה

תודה אני אקרא. מודה שקראתי הרבה במהלך החודשים האלו...

 

[חייכנית2]

אוסטיקו יקרה-מחשבה דעה המלצה

הבן שלכם נמצא איתכם עדיין לא הרבה זמן. המשימה העיקרית בכל התקופה הראשונה היא בניית basic trust -ביטחון בסיסי.לילות ופרידות [גם מיני-פרידות] הם אויבים רציניים של תחושת הביטחון להרבה מילדינו.נדנוד הוא אופרציה שלא מעט ילדים השתמשו בה בבית הילדים על מנת להרגיע את עצמם,והתנהגות זו נוטה "לזלוג" גם ללילות עם המשפחה המאמצת.
המונוטומיות ,החזרה שוב ושוב ושוב על תנועת הנדנוד אל הקיר -יש לה אופי מדיטטיבי מרגיע,מצד שני אם ההטחה היא במלוא הכח זה גם עלול לכאוב.
העובדה שהוא משתמש בנידנוד בהחלט מעידה על קושי,חרדה,וצורך דחוף להרגיע.
אני בעד ההצעה של יפעת,גם אם היא מחוללת [ובצדק] מהפך אצל התושבים הקבועים של המיטה הזוגית שלכם...נוכחותכם-כרגע בעיני היא תרופה טובה יותר מאשר תרופות מרשם מרופא וביקור במעבדות שינה.תרופה שבנכם זקוק לה על מנת להרגיש ביטחון גם בלילה-זמן של פרידה מהורים בדרך כלל,ושל הרבה בדידות.[שלא לדבר על כמה מפלצות שמתבייתות בחושך בעיקר על הכי מתוקים בסביבה..].
זה זמן שהיית כבר רוצה לעצמך אבל בה -בעת הילד שלך הכי זקוק לך אז.קחי אותו למיטתך,לטפי את תלתליו [ברור שיגדלו!] ואימרי לו ברוך שאת מאחלת לו שינה מתוקה וארוכה ע------ד הבוקר.
ועוד קודם לכן האטי את הקצב,עמעמי את האור,תני לו תחושה של כניסה לזמן אחר-זמן השינה. ספר צבעוני עם אגדות או דיגדוגים -יכול גם הוא לעזור.
אני יודעת שהוא לא היחיד אצלכם,וגם האחרים זקוקים ל"צומי",אבל חשוב להתארגן לוגיסטית ולתת לו עכשיו זכות קדימה. גם אני חושבת שמדובר בהשארת חותם של בית הילדים,וגם שבידכם לשנות את המצב של היום משמעותית עם סבלנות,אהבה,ושינוי התנהגות-העברתו למיטתכם. מכיוון שציינת שמתעורר באמצע הלילה,אני לא מציעה את העברתו לחדרו אחרי שנרדם. את זה ניתן יהיה לעשות מאוחר יותר.
נדמה לי שטליה מספרד תוכל להציע עוד אספקטים מעשיים ויעילים.

ובקיצור-רופאים ומעבדות שינה לא יברחו לשום מקום. בעיני כעת הוא זקוק לאמא צמודה ומרגיעה,גם בשעות לא שגרתיות.

 

[יסמין@]

מאוווד מסכימה!!!

בהודעה הקודמת כתבתי כמה הצעות. אבל לא כתבתי את דעתי. אני מאווווווווווד בעד לינה משפחתית באופן כללי, ובייחוד בייחוד כשמדובר בילדים/ות שאומצו וחיו בבית ילדים. אני מאוד בעד המשפט: אנחנו הורים גם בלילה. ומוסיפה: לפעמים דווקא בלילה... והיתרונות אדירים: גם אטצ'מנט, וגם מרגיע פחדים, וגם מאשר כל הזמן לילד/ה שההורים קרובים ולא הולכים לשום מקום. מאוד חשוב שהילד יישן - זה מאוד בריא לישון. ולינה משפחתית מאפשרת לילד לישון. וייתרון נוסף חשוב לא פחות: גם ההורים מצליחים לישון... אם הילד יתעורר באמצע הלילה, לא צריך לקום מהמיטה ולנדוד לחדר שלו ולחזור שוב וחוזר חלילה. אפשר ללטף את הילד במצב חצי רדום ולהמשיך לישון.

ואם קשה לכם לישון ממש באותה מיטה, אפשר מזרון או מיטה לידכם. בקיצור, אני מאוד בעד. אבל יש משפחות שלא אוהבות את זה, ולכן הצעתי כל מיני וריאציות על הנושא. מאחלת לכם ולבנכם שינה טובה ומתוקה בכל דרך שתבחרו בה

 

[סביון1]

פניה לרופא לא עומדת בסתירה לצורך באמא

צמודה ומרגיעה.

 

[טליה מספרד 1]

כתבתי למטה אבל אני חייבת להוסיף

שהשתמשת במינוח הכי נכון כאן- תרופה

והסיבה היחידה שאולי אני נקראת בעיני רבים כפאנטית לנושא
זה בגלל שזה עבד אצלנו כמו קסם
הרגיע הרדים נתן תחושת ביטחון (הייתי תופסת אותו הרבה פעמים מתעורר מסתכל ימינה שמאלה לראות שאנחנו עוד שם וחוזר לישון) נתן לנו להיות עדים להרבה מחלומותיו ואת החיוך הראשון מתוך שינה שלו לעולם לא אשכח- הדמעות שלי לא הפסיקו לרדת מרוב התרגשות.
וכמובן הכי חשוב- כולנו ישנו (וישנים) לילות שלמים ברוגע ובשקט
אם זו לא תרופת קסמים מה כן

 

[יסמין@]

אני תמיד נזכרת

בגורים של יונקים מסוגים שונים (כלבלבים, חתולים, נמרים ועוד ועוד) שתמיד ישנים לא רק עם אימא אלא גם כל האחים והאחיות ביחד, צפופים צפופים, ממש דורכים זה על זה, שוכבים זה על זה, בצמידות גדולה. רגל של זה על הראש של זו, הזנב של זו על הבטן של זה. וכולם מרוצים

כל כך חמודים!

 

[טליה מספרד 1]

מכירה את עניין הגורים (ות) מקרוב מאוד
הבנות של אחותי היו ישנות באותו החדר, במיטה נפתחת, כך שבאמצע הלילה תמיד אחת היתה עוברת למיטה של השניה ובבוקר היו מוצאים אותן בפוזיציות מוזרות אבל- יחד
כשעברו לדירה מרווחת יותר במטרה שלכל אחת יהיה חדר משלה, עם מיטה משלה, השתיים למרות שאוהבות את הפרטיות במשחקים ובספריות, עדיין לא מוותרות וישנות גם עכשיו יחד ולראות אותן בבוקר זה בדיוק כמו תיאור הגורים שלך

 

[יסמין@]

מקסים!

 

[KallaGLP]

זה נשמע ממש קשה.

אני מסכימה עם מי שכתבה שבעיה בסדר גודל כזה דורשת התערבות מקצועית. הייתי פונה לרופא (אולי נוירולוג ילדים) ואולי, אם ימליץ על כך, למעבדת שינה.

 

[ל3]

מבינה את הקושי

כשהוצאנו את הפשוש מבית הילדים ונשארנו כמה ימים במחוז לסידור מסמכים הוא ישן איתנו במיטה בבית המלון ותוך כדי השינה נעמד על ארבע ונענע את עצמו המון. למדתי להבין שהבונבון שלי נורא אוהב מוסיקה ( מכל הסוגים והמינים) וקנינו בשילב רמקול דו כיווני שמשמיע גם סידרה של מוסיקה מרגיעה שחוזרת על עצמה בערך 10 דקות ואז נפסקת. ניתן להחליף לכמה סוגים שונים ולבחור את המוסיקה ואני מוצאת שזה מאוד יעיל. בנוסף לפני השינה יש לנו טקס קבוע- אמבטייה, לצחצח שיניים, משחק אחד קטן שהוא בוחר בכדי לקשר לו את חווית השינה עם משהו שהוא אוהב ואז סבב לילה טוב אמא לילה טוב אבא לילה טוב סימבה ( הכלב) ולילה טוב לדובי ( שזוכה גם לנשיקה) ואז אני או בעלי מכבים את האור מפעילים את המוסיקה יושבים איתו על הארגז צעצועים שליד המיטה ומערסלים ומחבקים ומנשקים ואומרים לו שהוא ילד מקסים וכמה אנחנו אוהבים אותו ושיהיה לו לילה טוב ושנתראה שוב מחר ויהיה לנו יום מקסים. ואז הוא נכנס למיטה מושיט את היד אלינו ואנחנו נותנים לו את אחת האצבעות שלנו ורק כשהוא נרדם יוצאים מהחדר. אני מניחה שהקטס הקבוע הזה+ העובדה שאנחנו איתו עד שהוא נרדם+ מוסיקה מרגיעה עוזרת לו והוא רק חודש וחצי פה לכן מה שאני מנסה לומר זה שאולי כדאי לעשות עם הקטן שלכם איזה פעילות קצרה חוויתית לפני השינה שילך לישון מרוצה ושמח ולשלב טקס קבוע שיעניק לו ביטחון
זה בהחלט לא קל לא לו וגם לא לכם ומקווה שהדברים ישתפרו

 

[טליה מספרד 1]

נראה לי שהתשובה שלי מאוד צפויה- לינה משפחתית

ויפה שעה אחת קודם

לדעתי ומניסיוני, כל אבל כל מה שאתם חווים כרגע יפתר בלינה משפחתית
שזה אומר שמי שהבן שלכם מחובר אליו יותר ילך איתו לישון, ילטף בזמן הנדנודים יחבק בזמן הקולות והבכי ויזכיר כל הזמן שהוא שם איתו, אם במילים ואם בעצם היותו לידו
במהלך ההתעוררויות בלילה להמשיך וללטף ולהניח יד עליו- הרבה הרבה יותר קל מאשר לקום פיסית מהמיטה לחדר אחר כדי להרגיע
השינה שלכם תהיה יותר רצופה ותשיגו את מה שלדעתי הוא מנסה ללא הצלחה לעשות לבד- להרגע בזמן הכי קשה של היממה

יש כל כך הרבה הנאות ענקיות בשינה עם זאטוט קטן
לחבק אותו עוד כמה שעות, להסניף אותו, להקשיב לחלומות שלו, לראות אותו מחייך מתוך שינה

אנחנו מכורים לגמרי, עד לכדי כך שאין לי מושג איך אפשר אחרת, בטח כשהילד נותת אותות של מצוקה מהחדר הצמוד
ועם זאת למי שלא מחובר לעניין, יש אני יודעת כל כך הרבה חוסר נוחות מעצם כניסתו למיטה הזוגית
אבל זה סוג של הקרבה, ירידה לצורך עליה אם תרצי
זה שאחד מההורים צריך "לסגור" את הערב בשעה כל כך מוקדמת ושהנטל של סיום משימות הבית ושאר בני המשפחה נופל על ההורה השני
ההסתגלות הזוגית לכך שחדר השינה הוא לא החדר הפרטי שלנו
אבל שוב לדעתי, זה ייצור את הרוגע הפנימי אצלו

מעבר לרוטינה ברורה וידועה מראש- בה מבהירים את הלוז בשעות אחהצ וחוזרים עליו עד לביצועו
אני גם לא הייתי בוחלת בשום אפקט הסחה נוסף או אחר- כמו מוסיקה שהוא אוהב ברקע, ערוץ טלויזיה רגוע (נדמה לי שקוראים לו לולי) שנשאר דולק כל הלילה כך שכשמתעורר יש משהו נוסף שמרגיע אותו, אפילו לופ של דיסק שהוא אוהב לראות- כדי לתת לו תחושה שלמרות שלילה וחשוך ושקט יש פה משהו שאתה מכיר וגם נותן תאורה לילית...

אחרי שיגיע לרגיעה משעות הלילה אפשר יהיה לאט לאט להוריד את האלמנטים ובהדרגה להחזיר למיטה שלו

אנחנו כבר עברנו תהליך גמילה מהלינה המשפחתית
וזה היה תהליך קל ופשוט מאוד כי הוא שבע וידע שאחרי הפרידה ישנה פגישה מחודשת

בהצלחה!! ולילות של שינה נעימים ורגועים