בתור אחות של חולה נפש, ההודעות שלך מזעזעות אותי
צה״ל הוא צבא העם, שזה אומר צבא שמקבל לשורותיו גם אנשים עם לקויות ונכויות, ולא פעם ההשקעה בחייל גדולה מהתפוקה שהצבא מקבל ממנו, חייל אחר עם פחות צרכים יאזן את התמונה מבחינת הצבא. זה מה שמבדיל בין צבא במדינה כמו ישראל שהשרות בה הוא שרות חובה, מול ארה״ב למשל, ששם השרות הצבאי הוא מקצוע ומקבלים על השרות שכר מלא.
הצבא העביר את החיילת ועדה והחליט שהיא כשירה, כרגע, לגיוס. מצב נפשי משתנה כל הזמן ולא ברור להורים המודאגים איך הטירונות, שזה חלק אינטנסבי ומלחיץ שעלול להוות טריגר לכל אחד, ולבן אדם עם בעיות נפשיות במיוחד, רחוק מהבית, ישפיע על הבת שלהם... בתור מי שגדלה וחיה במשך 30 השנים האחרונות בצל מחלת הנפש של אחי, אני לגמרי מבינה את הדאגה שלהם... הזילזול וחוסר ההבנה שלך והצורה המתנשאת שבה את כותבת פשוט מזעזעת אותי. הבת רוצה לשרת ולהיות כמו כולם! לאדם שחולה חשוב להיות כמו כולם יותר ממה שזה חשוב לצעיר רגיל. אחי נלחם נואשות כדי לנסות להתגייס או לפחות להתנדב והצבא לא הסכים לגייס אותו, וזה הדביק עליו תוית לכל חייו. המון צעירים משתחררים על סעיף נפשי, אבל אלו שבאמת לא מתקבלים לצבא על סעיף נפשי, נושאים את הכתם לכל החיים. גם ההורים, במקרה הזה, רוצים שהבת תתגייס, אבל הם דואגים, ובצדק, מהטירונית. הם פנו לפורום לקבל עיצה, אולי ממישהו בעל נסיון במקרה דומה... יש הודעות שאם אין מה להגיד עליהן אז עדיף לשתוק...סייג לחוכמה וכ״ו...
