vanity of vanities
New member
כשהיא תראה את הבלצ'ובע הצולע היא לא תעמוד בפיתוי.מי כמוך יודעת את זה...
עזרה לאחות בצרה
- פותח הנושא חידתית
- פורסם בתאריך
כשהיא תראה את הבלצ'ובע הצולע היא לא תעמוד בפיתוי.מי כמוך יודעת את זה...
עצתי במילה אחת: אל.
ובהרבה מאוד מילים: אל תעשי דברים שאת לא רוצה באמת. אם תלכי לפי המסלול שלהם: את בדרך להתחתן, אבל מכל הסיבות הלא נכונות: לחץ משפחתי, סביבתי תחושת בדידות רצון לרצות את כולם מוסכמות חברתיות פחד פחד פחד אין מנוס מלשבת ולדבר עם ההורים על כך שאת לא בשלב של להתחתן. אולי עוד שנה, אולי עוד חודשיים, אבל לא מתוך לחץ. אני רוצה לספר לך משהו: הם יחתנו אותך ואת תרדי להם מהלב, וכל המשפחה תקנה גרדרובה שלימה לחתונה, תקפצץ בחתונה, תתרגש בחופה, תזיל דמעה, תשקיע אפילו במצעים של בן ברבר ובשמיכות של פריד, בשבעה בגדים לשבעת ימי השבע ברכות. . . ואז מה? את תחזרי הביתה עם גבר שאת לא באמת מכירה, שאת לא בטוחה שרצית אותו (במקרה הטוב, בפחות טוב: את בטוחה שלא רצית) ואז יתחיל הלחץ המשפחתי לילד... ושוב, תביאי ילד לעולם מכל הסיבות הלא נכונות (ראי את הרשימה לעיל)... ועוד ילד... ועוד ילד... ועוד ילד.... וכבר לא תצליחי להזכר איפה כל זה התחיל. ואם הוא לא יהיה טוב אליך? ואם לא ממש תהיה לכם תקשורת תקינה? רוצה לשמוע משהו: זה כבר לא מעניין במיוחד את המשפחה. הם חיתנו אותך, סימנו לעצמם V ענק, ועכשיו הם יכולים לישון די בשקט, כי לדעתם, מצאת את הזווג שלך והמשימה שלך בחיים היא לשרוד איתו את השלושים-שישים שנה. אז לא. את יכולה לעצור את כל זה לפני שזה מתגלגל למקום בו הדברים יותר מורכבים, ואני מציעה לך מ"מרומי" נסיוני המר.... כבר יש לך את השכל בזמן הנכון, אז תאזרי קצת אומץ, ואם אין לך אומץ לומר להם שאת רוצה לצאת בשאלה - תאזרי את כל האומץ שבעולם כדי לומר להם לפחות שאת מבקשת "דיחוי" לחתונה. תוכלי למצוא אלף ואחת תירוצים אמיתיים למה זה לא מתאים לך. שום דבר לא באמת יניח את דעתם. אולי תקחי מהם פסק זמן. תסעי לאנשהו. תשקעי בעבודה כלשהי. תעשי משהו כדי להתנקות מהשבלונה המתועבת הזו - המאלצת לעשות אנשים צעדים - הכי חשובים בחיים - מבלי לשקול אותם בכלים הראויים. ואם חשבת שאין לך אומץ, תזכרי ברגע בו גלשת לראשונה בפורום זה ואמרת לעצמך בינך לבינך: הלוואי שהיה לי אומץ לכתוב כאן. אומץ זה דבר נרכש. והנה, רכשת אותו! לכי בכוחך זה והוציאי את עצמך ממצרים. לסיכום: נסי לדחות את נושא השידוכים מעל פניך לזמן מה בשלב זה.
ובהרבה מאוד מילים: אל תעשי דברים שאת לא רוצה באמת. אם תלכי לפי המסלול שלהם: את בדרך להתחתן, אבל מכל הסיבות הלא נכונות: לחץ משפחתי, סביבתי תחושת בדידות רצון לרצות את כולם מוסכמות חברתיות פחד פחד פחד אין מנוס מלשבת ולדבר עם ההורים על כך שאת לא בשלב של להתחתן. אולי עוד שנה, אולי עוד חודשיים, אבל לא מתוך לחץ. אני רוצה לספר לך משהו: הם יחתנו אותך ואת תרדי להם מהלב, וכל המשפחה תקנה גרדרובה שלימה לחתונה, תקפצץ בחתונה, תתרגש בחופה, תזיל דמעה, תשקיע אפילו במצעים של בן ברבר ובשמיכות של פריד, בשבעה בגדים לשבעת ימי השבע ברכות. . . ואז מה? את תחזרי הביתה עם גבר שאת לא באמת מכירה, שאת לא בטוחה שרצית אותו (במקרה הטוב, בפחות טוב: את בטוחה שלא רצית) ואז יתחיל הלחץ המשפחתי לילד... ושוב, תביאי ילד לעולם מכל הסיבות הלא נכונות (ראי את הרשימה לעיל)... ועוד ילד... ועוד ילד... ועוד ילד.... וכבר לא תצליחי להזכר איפה כל זה התחיל. ואם הוא לא יהיה טוב אליך? ואם לא ממש תהיה לכם תקשורת תקינה? רוצה לשמוע משהו: זה כבר לא מעניין במיוחד את המשפחה. הם חיתנו אותך, סימנו לעצמם V ענק, ועכשיו הם יכולים לישון די בשקט, כי לדעתם, מצאת את הזווג שלך והמשימה שלך בחיים היא לשרוד איתו את השלושים-שישים שנה. אז לא. את יכולה לעצור את כל זה לפני שזה מתגלגל למקום בו הדברים יותר מורכבים, ואני מציעה לך מ"מרומי" נסיוני המר.... כבר יש לך את השכל בזמן הנכון, אז תאזרי קצת אומץ, ואם אין לך אומץ לומר להם שאת רוצה לצאת בשאלה - תאזרי את כל האומץ שבעולם כדי לומר להם לפחות שאת מבקשת "דיחוי" לחתונה. תוכלי למצוא אלף ואחת תירוצים אמיתיים למה זה לא מתאים לך. שום דבר לא באמת יניח את דעתם. אולי תקחי מהם פסק זמן. תסעי לאנשהו. תשקעי בעבודה כלשהי. תעשי משהו כדי להתנקות מהשבלונה המתועבת הזו - המאלצת לעשות אנשים צעדים - הכי חשובים בחיים - מבלי לשקול אותם בכלים הראויים. ואם חשבת שאין לך אומץ, תזכרי ברגע בו גלשת לראשונה בפורום זה ואמרת לעצמך בינך לבינך: הלוואי שהיה לי אומץ לכתוב כאן. אומץ זה דבר נרכש. והנה, רכשת אותו! לכי בכוחך זה והוציאי את עצמך ממצרים. לסיכום: נסי לדחות את נושא השידוכים מעל פניך לזמן מה בשלב זה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.