עזרה לאגו מבולבל

[amir_aikido]

מכיר מתאמנים כאלה

יש אצלנו (כמו ברוב המועדונים ) מתאמנים מכל הסוגים, ואני זוכר ספציפית מתאמן שהדבר העיקרי שהיה חסר לו באייקידו שלו היה דווקא "רוח לחימה". הוא היה נעצר באמצע טכניקות כדי שלא לסיים לפגוע או מחוסר בטחון ובכך מקלקל את כל התיזמון, המצב והטכניקה (שהיתה לא רעה דווקא). ניסינו לעזור לו בכל מני דרכים, ואפילו הצענו להתאמ באמנויות נוספות כדי להשלים את החוסר הזה. אבל הוא פשוט היה שלם עם עצמו ולא רצה. אמיר

 

[קוזושי]

יש הרבה יותר ממה שאתה חושב

אני לא יודע איך אפשר לראות את זה באמנויות לחימה שלא נערכות שם קרבות, אבל בג´ודו ברוב המקרים הבעיה של המתחילים היא שהם פוחדים להכנס חזק בבן הזוג שלהם ורק ממתינים להתקפות שלו ומנסים להתמודד אתם, פעמים רבות תוכל לראות כאלה שפשוט לא מסוגלים לתקוף מתוך עדינות או פחד שההתקפה שלהם תגרום לחשיפה של נקודות תורפה רגישות ובעצם תפעל נגדם. לעיתים מאד רחוקות אתה יכול לראות מתחיל שמגיע ועל ההתחלה יש לו את האומץ לתקוף וגם ללכת עם זה עד הסוף, פעמים רבות אפילו בחוסר אחריות. אני הייתי אומר שלרוב האנשים (לפחות שאני מכיר) פשוט חסר האגרסיות הללו והם עדינים מאד ומפחדים לתקוף, הג´ודו במשך השנים לא משנה אותם, בסך הכל הם מקבלים רמה טכנית שמאפשרת להם לצאת מהפחד (רק על המזרן) ולתקוף באמת. לפעמים זה קורה רק לאחר הרבה שנות אימונים, יש כאלו שמגיעים גם לחגורה שחורה ועוד אין להם את זה בצורה מושלמת. לעומת זאת האחרים שעל ההתחלה תוקפים ללא הבחנה, לומדים במשך הזמן שצריך להזהר כיון שההתקפה הפזיזה שלהם גורמת להם צרות כאשר הם עובדים עם מתקדמים שיודעים לנצל כל תנועה לא נכונה של בן הזוג. מה ההשלכות של זה בחיי היום יום? אין לי מושג, אני יכול לומר שאני מכיר אנשים רבים שיכולים להיות חיות על המזרן אך כאשר בחיים הם יצטרכו לעמוד על שלהם הם לא יעזו לעשות זאת. מה זה אומר, שאמנות הלחימה חינכה אותם? אני חושב שאפילו שאמנות הלחימה יכולה לשנות את האופי זה תלוי גם בכל אורח החיים שלך כיון שהאימון הוא קצר מדי בשביל לעשות זאת, ייתכן שאדם שיתאמן ארבע שעות ביום באמת יהיו לזה השלכות על אופיו, אך לא אחד שמתאמן פעמיים שלש בשבוע.

 

[haleth]

טוב, אז ככה...

לגבי אגרסיות: לכל אדם יש אגרסיות, במידה זו או אחרת. הביטוי יכול להיות שונה מאדם לאדם (למשל פסיב-אגרסיב), אבל הן קיימות, ויש לשלוט בהן. זה בנוגע לאופי. בנוגע להתנהגות אגרסיבית - בדוגמא שהבאתי ניסיתי להראות שלמדתי להתנהג בצורה יותר אסרטיבית, בעקבות האימונים (נקודת המוצא היתה האם האימונים משנים את אופיינו). אני, דרך אגב, מהאנשים שמפחדים לתת אגרוף באימונים. "מה שתעשי במשך החיים שלך ישפיע על אופייך" - נכון מאוד. כל פעולה וכל חוויה מעצבות ומשנות, וכל פרקטיקה שנתרגל תשנה עוד משהו (אפילו ריקודי בטן - אני יודעת, ניסיתי!). השאלה לאיזה כיוון אנחנו רוצים לקחת את זה. ...תראה, אי אפשר לבודד ב-100% משתנים בחיינו, ולטעון בוודאות מלאה שהם אלה ששינו אותנו. אבל בנאדם אמור להכיר את עצמו מעט. אם אדם לומד להגיב בצורה שונה משהגיב עד כה, ובמקרה הוא מתרגל סוג תגובה דומה באימונים, יש מקום לקשר בין הדברים. זו, לפחות הדרך בה אני רואה את זה, אבל אשמח לשמוע נקודת ראות אחרת...

 

[קוזושי]

מסכים כמעט עם הכל

אני רק חושב בכל זאת שיש אנשים חסרי אגרסיות!! אני לא מבין מדוע את לא יכולה לקבל זאת.

 

[haleth]

כנראה עוד הבדל במונחים

אבל משאר הבחינות נראה שאנחנו רואים עין בעין, אז...

 

[דוד כפרי]

למיטב הבנתי הדלה בפסיכונוירולוגיה,

(ואם מישהו תופס אותי בטעות - אנא תקנו אותי!) אגרסיביות - כלומר תוקפנות - מקורה באחד החלקים הפרימיטיביים ביותר במוח, שאחראי גם על דחפים כמו פחד, רעב, מין וטריטוריה. הדברים האלה מוטבעים במבנה הפיזי של המוח - בחומרה, לא בתוכנה. לפיכך, אדם "בלי אגרסיות", הוא אדם שנגרם לו נזק מוחי מאוד מוגדר (אני לא בטוח אם זה אפשרי... מישהו יודע?). אבל: החינוך משפיע הרבה מאוד על היכולת של המרכז הנ"ל להוציא את הפוטנציאל לכלל מעשה. מוסכמות כמו "ילדות טובות לא מרביצות", ו/או ילדות שבה שמרו עליך מכל פגיעה פיזית/מעמץ פיזי, נסיון-ילדות רע הקשור לאגרסיביות - ועוד אלף דברים אחרים - יכולים להביא למצב בו הדחף האגרסיבי (או המיני, או הטריטוריאלי, או...) מנוטרל. לא שהוא לא קיים - אבל לא מאפשרים לו להתבטא. זה סוג של נכות רגשית, כי האיזון בין פאסיביות ואגרסיביות נותן אסרטיביות - ולזה הרי כולנו שואפים...

 

[trener]

אם את

רוצה לשנות את האופי (ועקרונות חיים) ל 180 מעלות, להגיע לשלוות נפש תתסלכתי ב"לוחות" - ס.ז.א.

 

[haleth]

לא, אבל תודה על ההפניה

 

[budoka]

אוקיי, כנראה עניין של הבדל במינוח

אני מחשיב "אגרסיביות" כרצון לתקוף ו-"אסרטיביות" כנכונות לשמור על עמדותיך, גם אם צריך לתקוף. אני מבין שמבחינתך, "אגרסיביות" כוללת את שתי ההגדרות. הסיבה שאני עושה הבחנה כזו היא בגלל האפקט שיש לצורת העיסוק בנושא על האישיות: אגרסיביות (במונחים שלי) תביא את הלוחם למסלול של הרס - של סביבתו ושלו עצמו, ואילו אסרטיביות תסייע לו להתמודד עם כל מצב במידה ראויה. בהקשר המקורי של TORANGA, הוא היה אסרטיבי מספיק בשביל לא להיות מושפל, ומיומן מספיק גם בשביל לא להיפגע בקטטה מיותרת.

 

[דוד כפרי]

מסכים עם budoka ../images/Emo45.gif

 

[haleth]

או קי, מקבלת

את ההבדל במינוחים. טורנגה פתח בכך שהוא לא בטוח אם הוא פעל כפי שפעל מתוך פחד (משטרה וכו´) או מתוך מיומנות. אותה פעולה יכולה לנבוע ממקומות שונים, ולא תמיד אנחנו יודעים את עצמינו מספיק כדי להיות בטוחים... כשעניתי לבוס באסרטיביות (הוא ראה זאת כאגרסיביות), לא פעלתי מתוך פחד. לפני שהתחלתי ללמוד, הייתי מגיבה באחת משתי הדרכים - מנסה לרכך את הסיטואציה, מתוך פחד מעימותים, או שמתוך אותו פחד הייתי מגיבה באגרסיביות וצועקת עליו, אבל בצורה לא מבוקרת. ולא משתלמת... יש להבדיל בין פעולה אגרסיבית לכאורה (נאמר, לצעוק על הבוס) לבין אישיות אגרסיבית. פעולה מסויימת אינה בהכרח פועל יוצא של אופי מסויים - זה יכול להעיד על יכולת תגובה יותר רחבה. ...ובשביל זה, בין היתר, יש אומנויות לחימה.

 

[אומנויות לחימה]

הנצחון האמיתי

הוא נצחון הרוח הכובשת את היצר הטבעי, כמו שאמר בהודעה הראשונה. "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". (פרקי אבות) "טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר". (משלי ט"ז ל"ב)

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[idv]

בהשאלה מחז"ל

אומן לחימה הוא אדם שלא נכנס לקרבות שבריון היה מנצח בהם.

 

[ross]

../images/Emo24.gifאם.....

אם אחרי 20 שנים של התעסקות באומנויות לחימה אתה עדיין שואל שאלה כזאת, כנראה אתה צריך להתאמן עוד 20 שנים....

 

[אומנויות לחימה]

../images/Emo45.gif

 

[neko]

אגו

אני חושב שהעובדה שהאגו שלך צרח עליך להכנס בו, זאת הבעיה. זה יפה שבכל זאת עשית את הדבר הנכון ומנעת אלימות, אבל אני מאמין שכאמן לחימה היה עליך להשקיט גם את האגו. לומדים, אני מניח. ד"א, הייתי רוצה מאד לדעת איך עשית את זה. כלומר, הוא בא אליך בקטע אלים.. מה עשית שגרם לו לוותר על האלימות?