זה שהם לא הזוג הראשון ולא האחרון...
עדיין לא אומר שלא תהייה מעמסה רגשית על הילד, שמנותק רוב הזמן מהיכולת הפיסית להיות עם אבא. אני מביט סביב ורואה, מה נגרם לילדים שגדלים כאשר אבא או אמא, לא נגישים עבורם. האפקט הוא לעיתים כה חמור, עד שהוא נגרר לאורך השנים וגם לאחר שמתבגרים ובונים חיים עצמאיים. תחושתי האישית היא שאי אפשר לגדל ילד במסנג'ר, זה לא זה. לא פסלתי את התנהגותה, אבל כן הבעתי דעה לגבי הגישה שלה. ההתבטאויות האלה... "הילד שלי", ה"גחמות של האקס" הדאגה לרגשות שלה מבלי להזכיר בכלום את הדאגה לרגשות הילד... איפה הוא בכל הסיפור? יישות משפטית??? זהו? יש כל כך הרבה נשים שמתבטאות כאן לגבי "מחיר הגירושין" כשזה נוח להן, כשמדובר בתשלומי מזונות הסדרי ראייה וכהנה וכהנה, אבל הנה ההיבט האחר של מחיר הגירושין. (וזה עובד כמובן לשני המינים, גם כאשר המקרה הוא הפוך). אם שני ההורים באמת רוצים לדאוג שתהייה נוכחות הורית משותפת, לאורך תקופת הגידול של הילדים, הם צריכים להמצא במרחק סביר זה מזה. בעיניי אישית, מתאפשרת חריגה מהכלל הזה, רק באחד משני מקרים: 1. כשאחד ההורים לא רוצה ולא מסוגל לתיפקוד הורי (כמו בדוגמה של שולי) 2. כשאחד ההורים פשוט רואה את טובתו האישית מעל טובת הילד, או לא מסוגל באמת להפנים את החשיבות העמוקה של נוכחות הורית של שני בני הזוג, והוא בטוח שהוא לבדו מספיק לצרכים הרגשיים של הילד. כמובן שבמקרה השני אין לכך שום הצדקה אבל קשה לעיתים להוכיח לאותו הורה שהוא שוגה.