מלכות הכוורת
אינני משפטנית אך זכור לי מחקר שבדק, מדוע שופטות דווקא, נוטות לעיתים להקל בעונשם של אנסים ועברייני מין אחרים (אשתדל להשיג פרטים מדוייקים, ולמיטב זכרוני ביצעה את המחקר רחל דון-יחיא עם חוקרת נוספת). שתים מהסיבות שצויינו היו: הראשונה, הרצון של נשים-שופטות ליצור ריחוק רב ככל הניתן בינן לבין הנשים-הקורבנות. כלומר, אם האישה, בעיני השופטת, "תרמה" בדרך כלשהי לביצוע התקיפה (ולפיכך יינתן לתוקף גזר דין קל), הרי היא שונה מהותית מהשופטת, שהתנהגותה היא ללא רבב. במידה והשופטת מחליטה שהנפגעת "גרמה" לתקיפה, למשל, על ידי החלטתה הפרובוקטיבית וחסרת-האחריות לישון בבית אחותה, משתמע מכך, שהשופטת כאישה אחראית אינה דומה כלל לאישה המותקפת, ולפיכך אין סיכוי שדבר דומה יארע להוד-רוממותה. הסיבה השנייה שהועלתה הייתה, שנשים בעמדות בכירות אינן מעוניינות לבטא הזדהות עם נשים אחרות, פן ייחשדו בחוסר-מקצועיות. נשים לא-מעטות שהגיעו לעמדות בכירות, מתעקשות לטשטש את היותן נשים, ולהזדהות ביתר שאת עם הערכים ה"גבריים" של המערכת בה הן מתפקדות כדי להדגיש את ה"אובייקטיביות הניטרלית" שלהן. כפי שכתבה סימון דה-בובאר, בהקדמה לספרה "המין השני" (תרגון שרון פרמינגר, הוצאת בבל): "היחס בין המינים אינו יחס של שני קטבים חשמליים: הגבר מייצג בו-זמנית את החיובי ואת הניטרלי. האישה נתפסת כשלילי עד כדי כך שכל הגדרה מיוחסת לה כמגבלה, בלי כל הדדיות. לא פעם נמלאתי כעס במהלך דיונים מופשטים, כאשר גברים אמרו לי "את סבורה כך משום שאת אישה". אך ידעתי שההגנה היחידה העומדת לרשותי היא להשיב "אני סבורה כך משום שזה נכון", אגב הוצאת הסובייקטיביות שלי מן הדיון. הרי לא יעלה על הדעת שאשיב "ואתה מחזיק בדעה ההפוכה משום שאתה גבר", שכן מובן מאליו שעובדת היותו גבר אינה דבר יוצא דופן. הגבר צודק מהיותו גבר, האישה היא שטועה. לאישה יש שחלות ורחם, ותנאים ייחודיים אלה כולאים אותה בתוך הסובייקטיביות שלה. נוהגים לומר שהיא חושבת באמצעות הבלוטות שלה. הגבר שוכח משום-מה שגם מבנה הגוף שלו כולל בלוטות המפרישות הורמוני מין, הלא הם האשכים. גופו נראה לו כבעל קשר ישיר ונורמלי עם העולם, שאותו הוא קולט באובייקטיביות, לדעתו, בעוד גוף האישה נראה לו מסורבל בכל מאפייניו, מכשול, כלא." משום כך שמעתי נשים באקדמיה האומרות, שהן אינן רוצות להיות "נשים מקצועיות", כלומר לעסוק במחקר פמיניסטי. עיסוק מסוג זה הרי יעיד הרי על חוסר-האובייקטיביות שלהן, ולפיכך על חולשתן כנשות-מחקר. וזאת לעומת עיסוק בצורות דיכוי של קבוצות אחרות, דוגמת הפלשתינאים, המעידות על נקודת מוצא אובייקטיבית אמיצה ויושר אינטלקטואלי מפליג. וכך, בוחרות שופטות מסוימות להעניש נשים שהותקפו, ולדעתי, את החברה כולה, באומרן – כל מה שקרה לכן, באשמתכן קרה. וזהו גזר דיני, גזר דין של "איש-מקצוע הממלא את תפקידו ללא-פניות וללא-רבב".
