עונש לאנס

זו דלת פתוחה? אז נכנסתי ולקחתי../images/Emo5.gif

זה בדיוק על אותו משקל. לא כל מה שפתוח, נפתח עבור מי שעובר בדרך ומתחשק לו. זו אותה גישה זכרתנית-מצוייה, שרואה בבחורה שהולכת בבגד חשוף, "מישהי שרוצה". צריך לפתח דרגה גבוהה מאד של חוכמת הלב ושל אנושיות, ע"מ להבין מהם והיכן הם, הגבולות הדקים והשבירים של הכללים בתרבותנו המשתנה.
 

soulbird

New member
בגישה כזו אז אולי עדיף

בכלל לא לדון במיקרי אונס אלה אם הנאנסת יוזמת זאת בעצמה ו מביאה את סיפורה לכאן בעצמה.
 
במידה והידיעה התפרסמה בעיתון,

זו ידיעה שרצוי וחשוב לדון בה. במידה ואין איזכור של שם הבחורה ושאר פרטים מזהים, אין שום מניעה לדון בענין ולהיפך - חשוב לעשות זאת, היות ואנו דנות בארוע, בהשלכותיו לגבינו ולגבי החברה ומה אפשר לעשות ע"מ שהדברים יהיו לטובת הנפגעות. כשמדובר על חומר אישי, שנכתב בתוך פורום, ובפרט כשהפורום הוא מסוג ´תמיכה´, ובעיקר כשהכותב/ת היא ילדה - אי אפשר להניח, סתם כך שזה נתון לכל מי שמתחשק לו. אי אפשר לבוא ולומר שמטרת הפורום והכותבות בו היה להתפרסם בכל רחבי הרשת. כשאנחנו יוצאות לרחוב, אי אפשר לבוא ולהגיד ששהייתנו, מרצוננו החופשי, ברשות הרבים, פותחת כל אפשרות לגעת בנו, ללכת בעקבותינו, לפגוע בנו, לצלם אותנו או לפנות אלינו בדיבור פוגעני. גם הנחת ארגזי ירקות בתחום הרחוב, אינה מעידה על הרשות שנתן הירקן לעוברים ושבים לבוא ולקחת.
 

קרנינה1

New member
האתר הזה ואתרים דומים לו

מהווה לעיתים קרובות פח אשפה בו עושים שימוש אנשים רעים, נמוכים ומתוסכלים, שהאוננות הזו בצורת נביחה של שורה או שתיים משחררת את כל הרפש שהצטבר בתוכם. אני מודה שההסבר המלומד הזה שאני נותנת לעצמי לא הצליח להסיר את עננת העגמומיות שריחפה מעלי אתמול אחר הצהריים, כשקראתי את הכתבה לראשונה, פלוס חלק מהתגובות. אובדן האנושיות, החמלה וההזדהות, ופתחון הפה שניתן לאלימות, ציניות ורשעות, מדכאים מאוד. לא ברור לי למה בכלל מתפרסמות התגובות האלה, אולי זה נסיון של האתר להראות לנו את הלך הרוחות (אולי חלקי, אולי לא מייצג), או שסתם - פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, להשיג מה שיותר חשיפה.
 

אמיר.

New member
כמה הערות מתחיבות.

1. כמובן שהאנס ראוי לעונש חמור יותר. ´לא ברוטלי´ ?? סליחה, אני מתקשה לחשוב על משהו יותר ברוטלי מאונס (אולי רצח). 2. המקרה מראה כמה חכמה יש בהלכה האוסרת יחוד בין שני המינים. אף פעם אי אפשר לדעת מאין יפול עליך ענין כזה. 3. זו היתה פליאה אלבק ולמיטב ידיעתי הטיעון שלה היה מקובל ונעשה בו שימוש במקרים אחרים. הפרסום בה בגלל השילוב של פרקליטה דתית ותובע ערבי. 4. בכל מערכת משפט ישנו המרכיב האנושי. מזלנו שאין לנו את שיטת המושבעים האיומה. הפתרון לבעיה שהצגת היא כפולה: חינוך מחד ודאגה ליצירת יותר גיוון ברשות השופטת.
 

nirdagan

New member
על פליאה אלבק

טוב קודם כל שם היתה תביעת נזיקין אזרחית נגד המדינה. לא קשור למשפט האונס שהדובר הראשון בשרשור דיבר עליו. אמנם הטיעון שלא נגרם נזק כלכלי הוא תקף, אך הענין זכה לפרסום לא בגלל שאלבק דתיה נרדפת, כפי שאמיר מרמז, אלא מפני שהיא השתמשה בלשון מזלזלת ומעליבה. אולי אליבא דאמיר מותר לפרקליט מטעם המדינה להעליב ולזלזל בתובע משום שהתובע ערבי, ונציג המדינה הוא יהודי דתי.
 

nirdagan

New member
וכמובן הציטוט המדויק הוא

"אשתו רק הרויחה" התביעה היתה של גבר שבעלה נהרג, ופליאה אלבק טענה שאשתו רק הרויחה מזה שהוא נהרג, משום שלא היה מפרנס, והיה תלוי כלכלית במשפחתו.
 

ציפי ג

New member
אבל זו שפה מקובלת

אצלנו. מה לעשות. שפה משפטית מבחילה לעתים. היא שמה את חייו של אדם כספית, היא מתיחסת לפגיעות בגוף, רק ביחס לשווי הכספי שלהן. ישנן מספיק ציטטות שניתן לצטט, אם רוצים, המביעות את ראיה עולם המשפט את גוף האדם כבעל ערך כספי. אבל אני לא אובקטיבית. פליאה היא בת דודו של אבי. אז אולי המשפחולוגיה משפיעה על שיקול דעתי.
 

מונו

New member
הבהרה

לא הבעתי עמדה כנגד הגברת אלבק או המערכת המשפטית. בסך הכל ציינתי את העובדה שהמערכת המשפטית משתמשת בניסוחים קרים עד כדי צמרמורת (ולפי דעתי לפחות בנושא זה ישנה הסכמה בין כולם). ההקשר בו ציינתי זאת היה קשור לתהיה שלי לגבי הצדק שנעשה בבית המשפט. אגב, למרות שלא הבעתי את דעתי אז, אין פרושו שאני מסכים עם דברייך. בית המשפט צריך להיות מחובר לחברה אותה הוא משרת בשפה בנורמות ובערכים. לא יתכן שתביעת נזיקין תתיחס לחיי אדם כמאזן הכנסות והוצאות. דברייך גם מעלים בי תהיייה. כיצד ניתן לתבוע בית חולים על רשלנות רפואית עקב מותו של תינוק בלידה?
 

nirdagan

New member
די להיתממות

אפשר לנסח אותו הטיעון בצורה פחות מבחילה. עובדה שאף פרקליט לא השתמש בניסוח כזה בתביעות של יהודים נגד המדינה.
 

hypatia

New member
מלכות הכוורת

אינני משפטנית אך זכור לי מחקר שבדק, מדוע שופטות דווקא, נוטות לעיתים להקל בעונשם של אנסים ועברייני מין אחרים (אשתדל להשיג פרטים מדוייקים, ולמיטב זכרוני ביצעה את המחקר רחל דון-יחיא עם חוקרת נוספת). שתים מהסיבות שצויינו היו: הראשונה, הרצון של נשים-שופטות ליצור ריחוק רב ככל הניתן בינן לבין הנשים-הקורבנות. כלומר, אם האישה, בעיני השופטת, "תרמה" בדרך כלשהי לביצוע התקיפה (ולפיכך יינתן לתוקף גזר דין קל), הרי היא שונה מהותית מהשופטת, שהתנהגותה היא ללא רבב. במידה והשופטת מחליטה שהנפגעת "גרמה" לתקיפה, למשל, על ידי החלטתה הפרובוקטיבית וחסרת-האחריות לישון בבית אחותה, משתמע מכך, שהשופטת כאישה אחראית אינה דומה כלל לאישה המותקפת, ולפיכך אין סיכוי שדבר דומה יארע להוד-רוממותה. הסיבה השנייה שהועלתה הייתה, שנשים בעמדות בכירות אינן מעוניינות לבטא הזדהות עם נשים אחרות, פן ייחשדו בחוסר-מקצועיות. נשים לא-מעטות שהגיעו לעמדות בכירות, מתעקשות לטשטש את היותן נשים, ולהזדהות ביתר שאת עם הערכים ה"גבריים" של המערכת בה הן מתפקדות כדי להדגיש את ה"אובייקטיביות הניטרלית" שלהן. כפי שכתבה סימון דה-בובאר, בהקדמה לספרה "המין השני" (תרגון שרון פרמינגר, הוצאת בבל): "היחס בין המינים אינו יחס של שני קטבים חשמליים: הגבר מייצג בו-זמנית את החיובי ואת הניטרלי. האישה נתפסת כשלילי עד כדי כך שכל הגדרה מיוחסת לה כמגבלה, בלי כל הדדיות. לא פעם נמלאתי כעס במהלך דיונים מופשטים, כאשר גברים אמרו לי "את סבורה כך משום שאת אישה". אך ידעתי שההגנה היחידה העומדת לרשותי היא להשיב "אני סבורה כך משום שזה נכון", אגב הוצאת הסובייקטיביות שלי מן הדיון. הרי לא יעלה על הדעת שאשיב "ואתה מחזיק בדעה ההפוכה משום שאתה גבר", שכן מובן מאליו שעובדת היותו גבר אינה דבר יוצא דופן. הגבר צודק מהיותו גבר, האישה היא שטועה. לאישה יש שחלות ורחם, ותנאים ייחודיים אלה כולאים אותה בתוך הסובייקטיביות שלה. נוהגים לומר שהיא חושבת באמצעות הבלוטות שלה. הגבר שוכח משום-מה שגם מבנה הגוף שלו כולל בלוטות המפרישות הורמוני מין, הלא הם האשכים. גופו נראה לו כבעל קשר ישיר ונורמלי עם העולם, שאותו הוא קולט באובייקטיביות, לדעתו, בעוד גוף האישה נראה לו מסורבל בכל מאפייניו, מכשול, כלא." משום כך שמעתי נשים באקדמיה האומרות, שהן אינן רוצות להיות "נשים מקצועיות", כלומר לעסוק במחקר פמיניסטי. עיסוק מסוג זה הרי יעיד הרי על חוסר-האובייקטיביות שלהן, ולפיכך על חולשתן כנשות-מחקר. וזאת לעומת עיסוק בצורות דיכוי של קבוצות אחרות, דוגמת הפלשתינאים, המעידות על נקודת מוצא אובייקטיבית אמיצה ויושר אינטלקטואלי מפליג. וכך, בוחרות שופטות מסוימות להעניש נשים שהותקפו, ולדעתי, את החברה כולה, באומרן – כל מה שקרה לכן, באשמתכן קרה. וזהו גזר דיני, גזר דין של "איש-מקצוע הממלא את תפקידו ללא-פניות וללא-רבב".
 
נכון, ששופטות/ים הן בנות חווה,

והנטייה היא לפעמים לראות את המראה או להתעלם ממה שרואים בתוכה. אבל, כאן נוצרה השוואה בין העונש הנוכחי לבין עונש שהוטל בעבר הקרוב, במקרה דומה. מניסיוני, בקריאת פסקי דין, מוצאים ברוב המקרים, שדעת השופטות נשקלה בכובד ראש ולעומק, ופסק הדין ניתן לאחר מחשבה מרובה, והסיבות לקולא - קיימות.. נכון, שקיימת מגמה כללית, חברתית-פוליטית, המכוונת שופטות להטלת עונשים כבדים פחות או יותר. אבל המגמה הזו אינה משהו שניתן לשינוי בין לילה. בסה"כ, אנו רואות שינוי אמיתי, והטלת עונשים משמעותיים בנושא זה של עבירות. לכן, אם רוני החרוצה, אכן תבדוק, נוכל לדעת מה היה שם, במקרה הפרטי הזה.
 
חשוב לבדוק את פסק הדין עצמו ולא

את האמוציות, שמתעוררות בנו למקרא התוצאה הסופית שלו. לפעמים, ניסוח משפטי/חוקי, נראה לנו, סתם בני אדם, כמוכיח על מוח קר ולב מרושע. בקשר לאיזכורך את פליאה אלבק, הטיעון שלה, שהוצא אז מהקשרו, שמיש עד היום לא רק במערכות ביה"מש אלא גם בטפסים דיונים של חברות ביטוח. למרבית הצער, המערכות שלפניהן מובאים מקרים לדיון, חייבות לכמת את הכאב והאובדן, לסכומים של כסף. ואז נוצרים מקרים מתוך הרציו, שא/נשים כואבים אינם רוצים לשמוע ולקבל. אפילו מקרה כמו זה, ייתכן וחלק מהשיקולים היו; האם הנאנסת היתה/לא היתה בתולה ; האם הופעל כוח רב או לא והאם נגרמו פגיעות גופניות לבחורה ; האם היתה לה סיבה אמיתית להישאר בבית אחותה באותם ימים (בכ"א, ביה"מש מצפה מבחורה בת 21, לחשוב ולנהוג אחרת ממה שהוא מצפה מנערה בת 15) . ושיהיה ברור: אני לא אומרת את הנ"ל מתוך הבעת דעותי, אלא מתוך ניסיון להסביר את מה שלמדתי על עבודת ביהמ"ש
 

טל קר

New member
עוד מעט ארוחת הבוקר שלי עושה את

הדרך חזור. הנימוקים שלמדת על עבודת ביהמ"ש, כל אחד יותר גרוע ומזעזע בעיני מהשני, ואף אחד מהם לא צריך להוות בעולם נורמלי נסיבה לקולא.
 
האווירה ששוררת בתחום החקיקה, היא

רציונלית ובשום אופן לא אמוציונלית. ז"א שהמוח בוחן ושופט ואסור שהלב יתערב. זה כמובן נוגד את דעתי האישית. אני חושבת שהסיבה לחקיקה היא, קודם לכל, העוול שנגרם למי שנפגע - כלומר התגובה הרגשית-אנושית היא שמביאה לחקיקת חוקים שנועדו להגן על חלשים מפני חזקים. אבל, במשך הזמן, ובמשך מאות של שנות שלטון המוח וההיגיון (יעני) הדברים איבדו את הקשר עם הבסיס קרי, הרגש.
 

wasaby

New member
זה לא עומד אפילו במבחן ההגיון

הרי נזק רגשי הוא דבר קיים, קשה אולי לכמת אותו או להסיק על כמות הנזק הרגשי מהנסיבות אבל עצם קיומו מוכר. אז לא הגיוני להתעלם ממנו.
 
הקלות הבלתי נסבלת בה מתייחסים

בתיה"מש לפגיעות נפשיות (בארץ), מתבטאת היטב כשאנו שמים לבנו לכך, שבבי"מש לתביעות קטנות, אי-אפשר לתבוע פיצוי על נזק רגשי/נפשי. לעומת זאת, בארה"ב זה אפשרי וזו אחת התביעות התדירות ב´תביעות קטנות´.
 

ציפי ג

New member
בכלל אין כזה אב נזק של עוגמת נפש

כלומר, אדם שכל הנזק שלו אינו כספי, לא יכול לתבוע , אלא לעתים מאוד רחוקות, ובמקרים מאוד מסויגים. כך זה היה בזמנו. אולי דברים השתנו, אבל אני חוששת שלא.
 
לפחות במקום אחד יש שינוי,

ואני מספרת מתוך שיחה שלי עם עורך דין, ומבלי שעברתי על לשון החוק עצמה, וכמובן בהסתייגות שהידע המשפטי של צפי עולה על זה שלי: בחוק למניעת הטרדה מינית נפתח גם פן אזרחי, המאפשר לנפגעת לתבוע פיצויים עד גג של חמישים אלף שקל ללא הוכחת נזק כלכלי ספציפי. כמובן, שערך התשלום הסופי נקבע על ידי בית המשפט, ולכן ירבו המקרים שבהם לא זה סכום הפיצוי שיקבע, אבל כאן יש התיחסות לנזק שאיננו כלכלי בחוק חדש.
 

ציפי ג

New member
גם החוק לשון הרע

נקבע פיצוי ללא חובת הוכחת הנזק. אז הנה שינויים שחלפו ועברו מאז למדתי נזיקין. אבל עדיין זה לא ברמה של חיובים על נזקי גוף.
 
למעלה