מחדדת
את כותבת: "הטעם בעונש - הבהרה נוספת עד כמה ההתנהגות לא מקובלת ועד כמה אש מסוכנת". אני לא רואה את זה ככה בואי נעבור על זה שלב אחרי שלב מדליקים חנוכיה אמא נעלמת הילדים משתובבים השערות נשרפות אמא חוזרת לחץ היסטריה כיבוי כעס קצת נאומים הרבה תחושה מגעילה של הילד - תסכול, כעס, פחד, בעתה. למחרת על הילד נאסר להדליק נרות חנוכה מה הוא הסיק מזה? שנרות זה מסוכן? את זה הוא גילה ערב קודם כששערות אחותו נשרפו לנגד עיניו שאסור לגעת באש? אז בעוד כמה ימים/שבועות/חודשים הוא יגלה קופסת גפרורים וידליק אותה בסתר, כי ההורים לא מרשים... מה הוא ילמד? שכשהוא עושה מעשה אסור אז הוא מקבל עונש? הוא יתחיל לפחד מההורים שלו, להסתיר מהם דברים. מתמצתת לך מתוך הספר "תקשורת מקרבת שפה לחיים" של ד"ר מרשל רוזנברג פעולה ענישתית מבוססת על ההנחה שאנשים מבצעים עבירות מפני שהם רעים או רשעים, ושכדי לתקן את המצב יש לגרום להם להכות על חטא. התיקון שלהם מתבצע באמצעות פעולה ענישתית, שתכלתיה לגרום להם (1) לסבל מספיק, כדי שיראו את השגיאה שבדרכיהם (2) חרטה (3) שינוי. אולם למעשה יש סיכוי סביר יותר, שפעולה ענישתית, במקום שתעורר חרטה ולמידה, תיצור טינה ועוינות ותחזק התנגדות בדיוק לאותו שינוי בהתנהגות, שבו אנו מעוניינים. כאשר אנחנו נכנעים ומסכימים לעשות משהו אך ורק מתוך מטרה להתחמק מעונש, תשומת הלב שלנו מוסחת מערך המעשה עצמו. במקום זאת אנחנו ממוקדים בהשלכות של מה שעשוי לקרות אם לא נצליח לבצע את הפעולה. אם הביצועים של עובד מונעים ע"י הפחד והעונש אז העבודה נעשית, אבל מצב הרוח נפגע. במוקדם או במאוחר הייצור יפחת. ההערכה העצמית גם היא קטנה כאשר נעשה שימוש בכוח ענישתי. אם ילדים מצחצחים שינויים בגל פחד מבושה או מלעג (או כי הכריחו אותם), ייתכן שבריאות הפה שלהם תשתפר, אבל הכבוד העצמי שלהם יפתח חורים. בנוסף לכך כפי שכולנו יודעים, העונש גובה מחיר יקר במונחים של רצון טוב. ככל שאנו נראים יותר כסוכני ענישה, כך קשה יותר לאחרים להגיב לצרכינו בחמלה.
