עוד מחשבות.....
לא קשור לשום דבר שדיברנו עליו היום אלא בעקבות שיחה שהיתה לי אתמול.... לכולנו יש בחיים חבר אחד לפחות (אני ברת מזל שיש לי אפילו שלושה-ארבעה כאלה) שהקשר איתו עמוק מאד מחזיק מעמד לאורך שנים ארוכות ומבוסס באמת על רגשות אמיתיים מאד של אהבה. אני מדברת דווקא על קשרים עם חבר או חברה שאין בהם סקס. בשיחה אתמול שאלנו את עצמינו (אנוכי ובן-שיחי...
) איך זה שכל כך הרבה פעמים סקס גם אם הוא טוב ונפלא לפעמים הורס את מערכת היחסים ודווקא אלו שנשארות "לנצח" הן מערכות היחסים שלא כוללות סקס... תוך כדי שיחה פיתחתי תיאוריה מסוימת ורציתי לשטוח אותה בפניכם...
לרוב, כאשר יש סקס בין שני זוג הציפיה (של שניהם) לפחות משלב מסוים ואילך היא שהסקס יהיה מונוגמי וכך אכן מחליטים (ובתקווה) מבצעים. הבעיה מתחילה שסקס מונוגמי מוביל לפעמים גם לציפיה או רצון לפחות של אחד מבני הזוג למונוגמיה גם מחוץ למיטה קראתי לזה: "מונוגמיה במערכת היחסים" או "בחיים בכלל". וכאן זה כבר מתחיל להיות קשה יותר לוותר על סקס עם בני זוג אחרים אנחנו מסכימים עבור קשר, אהבה, ובן זוג אבל לוותר על מערכות יחסים בכלל....? והרי מי לא נתקל, ולא משנה אם בפרק א´ או פרק ב´ בקנאה של בן/בת הזוג על הצורך שלנו לבלות עם חברים אחרים על הרצון שלנו לפעמים לשתף (גם) אחרים בנבכי נשמתנו לשמוע ולהשמיע, להתייעץ ולשתף.... ברגע שמתעורר הצורך הזה במונוגמיה כללית מתעוררות גם בעיות... דעתכם......?
לא קשור לשום דבר שדיברנו עליו היום אלא בעקבות שיחה שהיתה לי אתמול.... לכולנו יש בחיים חבר אחד לפחות (אני ברת מזל שיש לי אפילו שלושה-ארבעה כאלה) שהקשר איתו עמוק מאד מחזיק מעמד לאורך שנים ארוכות ומבוסס באמת על רגשות אמיתיים מאד של אהבה. אני מדברת דווקא על קשרים עם חבר או חברה שאין בהם סקס. בשיחה אתמול שאלנו את עצמינו (אנוכי ובן-שיחי...