טוב.. המשכתי לחשוב עוד קצת...../images/Emo13.gif
וגם לשוחח על הנושא... (כן, עם אנשים אמיתיים בחיים האמיתיים...
) "נתפסתי" למשפט אחד שלך ניצתי: "במקום בו אני חשופים לחלוטין יש איזה רצון לשמור על אותה מונוגמיה וכאן חל הבלבול". זה למעשה אומר הכל... אני מתחילה להבין שהצורך במונוגמיה מכל סוג במיטה, ומחוצה לה נובע משאריות של חוסר בטחון חוסר שלווה ושקט שלנו ביננו לבין עצמינו אם אני צריכה להגיד לבן זוגי: "אני רוצה אותך רק לעצמי" ושוב, לא משנה אם מדובר במין או ב"חיים" בכלל משמע שאני חשה שאם הוא לא לצידי אם הוא גם של אחרים נגדע ממני משהו נלקח ממני משהו שגורם ל"חלל" אצלי עצמי היכולת להרגיש: "נפלא לי שאתה כאן איתי, אבל אם תלך זה יהיה בסדר, כי אז אני אהיה עדיין איתי" היא זו שנותנת לי להרגיש שאין יותר צורך במונוגמיה משום סוג בטח אין צורך להכריז עליה או לדרוש אותה מהצד השני כשזה מגיע לסקס, שאז, כמו שאמרה ניצת בצדק, אנחנו "חשופים לחלוטין" הרבה יותר קשה לנו להרגיש כך ולכן "הומצא" הפתרון על פיו מערכת יחסים זוגית חייבת להיות מונוגמית בכל הנוגע לסקס אני עדיין חוששת שהצורך הזה שלנו, שאומר: "אני רוצה שתהיה רק שלי" יוצר בעיות, מתחים, כעסים שמצטברים ולא נשכחים ומונחים הצידה (כמו שכולנו יודעים לעשות לפעמים כשמדובר ב"סתם" חברים) אין לי מושג עדיין איך נפטרים לגמרי מהצורך הזה אבל מתחילה לחשוב שכאן אולי טמון הפתרון....