עד עולם!../images/Emo20.gif
רק כשהמצפון הירפה מעט הוא היה עוצם את עיניו הרפות מבכי ,פעם הוא ניראה כמו ליוויתן בצבעים זוהרים, ופעם בשחור. רוב שעות היום הוא בילה במיטה, מהחדר נשמעו הדיי מילים מקוטעות משהו מקשה מילים לא ברורות, היא התחילה לחשוד הוא הוזה תחת השפעה ,הוא ממשיך במילים הספוגות, מילים הטובעות וצפות מחדש. על מה מדובר? מה קרה לך?" אין ברירה אלא להיכנס למצב הדמיוני הזה. הוא שואל באיטיות במין זהירות משונה. את שוטרת? את זונה? החתונה שלנו היתה מפוברקת:, הוא שוב פעם נישבר, הבכי שוב מציף את המילים,,,,המילים שתיארו דברים מחרידים ,היא לא רצתה לשמוע לא היה לה כח לקלוט, רק המבט המקפיא לא נתן לדם לזרום אל הלב, כמו תרגיל מענה שלא נותן מנוחה לגוף ולנפש, היא רצתה להיתחפר להתאדות, זה היה המוצא היחיד שנותר. בפעם הראשונה מאז החלה השיחה משתררת הפוגה, היא ראתה איך העולם שלו מתנהל על פי חוקיות אחת ויחידה, מין מחזוריות כמו מחזור המים,זה ההסבר היחיד שנותן מנוח לדעתו הניטרפת.כמו חלום מפחיד הוא מגלה בבוקר את פרטיו ללא טשטוש. חייה נשמטים לאדמה, עיניה בורקות, אתה לא אוהב אותי? אתה אוהב כל מה שמת בך, אתה רוצה ללכת לאיבוד. מהרגע הראשון שבו הלבבות נכבשו למילים, היא הרגישה כמו במסע אל מפחי הנפש, מסע שצריך להכריע במהלכו בין המון אפשרויות, מסע שמפליגים בו למרחקים מסוכנים אותם היא לא שיערה מראש. הוא מתחיל להתוודות כשהם מתישבים על קצה המיטה ,לא מזמן אותה מיטה ידעה זוגיות מלאה אהבה. הידיים רועדות, הפנים מפוחדות, בקושי סחבו את עצמם ,הוא מעביר את אצבעותיו בין תלתלי ראשה, וניזכר כשמתאהבים מתיחסים לאהבה כמו דבר ניצחי, היא לא ידעה ,זה לא נשמע טוב, הוא אמר בפיזור נפש, אבל מייד משנה כיוון ומקשה את פסק דינו. הוא לא הבעל שהיא יחלה, היא תדע רעב הוא לא יכול להשביע אותה.. כן היא תדע שנים רבות של רעב!!! היא טלטלה את כתפייה בעדינות, היא בהתה אליו, ועצמה עיניים כדי לבדוק אם היא בהקיץ או בחלום, וכשהתחוור לה שזה הצד הנכון של המציאות, הזדקפה באחת, מתקנת את חולצתה שחשפה כתף לבנה, סליחה , בהיתי נעלמתי , ופנייה מלאות מבוכה, והדמעות נשרו מעצמן. הוא לקח ממנה את שארית התום, את היכולת לחלום, את התקווה להיות נאהבת, התשוקה הרדומה פעם בשמים ופעם באדמה, היא ידעה שבלחמה הזו אין מנצחים… עוד לא טעמו כלום מהחיים , רק שנה אחת הם נשואים, תסלחי לי הוא אמר לה ,היא הבינה מהר הזוגיות מכניסה אותה למנהרה חשוכה. פתאום היא תופסת שלעולם כבר לא תהיה לצד אהובה יותר… את צעירה ומתוקה, הביטי בי הוא אומר, כשהיא מרגישה לא בנוח, הסתכלי לי בעיניים. היא תולה מבט חם בזהרורי עיניו הכחולות, עולה בה התמכרות פתאומית, הוא מנשק על לחייה הלחות בדמעות שלא יבשו, אני אוהב אותך ,הנה לך המפתחות אל החופש. בלי להמתין לתשובה , הוא חופן את גופה הקטן ומושך אותה אליו, היא נשמרת שלא להסיט את גופה לכיוונו ראשה מוטה אל פניו, שפתיו הקרות נושקות לשפתיה, הוא מהדק את אחיזתו, ומרפרף בשפתיו על פניה, חולף על המצח, ומבריש על אפה בלשונו. את תבואי איתי לזכרון, הוא אומר לה פתאום, ומזדקף בהחלטיות, את אוהבת אותי? הוא שואל, ,,אוהבת כן, מה את מוצאת בי? גופי ידעך לא לצדך, הוא החל להתפתל, מה שהמילים אינן יכולות לעשות,, היא לא ידעה, היא אהבה אותו, הוא אהב אותה, הוא הלך ממנה למאסר עולם,, היא הבטיחה שתחכה לו עם אהבתה לנצח. תחכה לו עד עולם!!! היא מחכה...
רק כשהמצפון הירפה מעט הוא היה עוצם את עיניו הרפות מבכי ,פעם הוא ניראה כמו ליוויתן בצבעים זוהרים, ופעם בשחור. רוב שעות היום הוא בילה במיטה, מהחדר נשמעו הדיי מילים מקוטעות משהו מקשה מילים לא ברורות, היא התחילה לחשוד הוא הוזה תחת השפעה ,הוא ממשיך במילים הספוגות, מילים הטובעות וצפות מחדש. על מה מדובר? מה קרה לך?" אין ברירה אלא להיכנס למצב הדמיוני הזה. הוא שואל באיטיות במין זהירות משונה. את שוטרת? את זונה? החתונה שלנו היתה מפוברקת:, הוא שוב פעם נישבר, הבכי שוב מציף את המילים,,,,המילים שתיארו דברים מחרידים ,היא לא רצתה לשמוע לא היה לה כח לקלוט, רק המבט המקפיא לא נתן לדם לזרום אל הלב, כמו תרגיל מענה שלא נותן מנוחה לגוף ולנפש, היא רצתה להיתחפר להתאדות, זה היה המוצא היחיד שנותר. בפעם הראשונה מאז החלה השיחה משתררת הפוגה, היא ראתה איך העולם שלו מתנהל על פי חוקיות אחת ויחידה, מין מחזוריות כמו מחזור המים,זה ההסבר היחיד שנותן מנוח לדעתו הניטרפת.כמו חלום מפחיד הוא מגלה בבוקר את פרטיו ללא טשטוש. חייה נשמטים לאדמה, עיניה בורקות, אתה לא אוהב אותי? אתה אוהב כל מה שמת בך, אתה רוצה ללכת לאיבוד. מהרגע הראשון שבו הלבבות נכבשו למילים, היא הרגישה כמו במסע אל מפחי הנפש, מסע שצריך להכריע במהלכו בין המון אפשרויות, מסע שמפליגים בו למרחקים מסוכנים אותם היא לא שיערה מראש. הוא מתחיל להתוודות כשהם מתישבים על קצה המיטה ,לא מזמן אותה מיטה ידעה זוגיות מלאה אהבה. הידיים רועדות, הפנים מפוחדות, בקושי סחבו את עצמם ,הוא מעביר את אצבעותיו בין תלתלי ראשה, וניזכר כשמתאהבים מתיחסים לאהבה כמו דבר ניצחי, היא לא ידעה ,זה לא נשמע טוב, הוא אמר בפיזור נפש, אבל מייד משנה כיוון ומקשה את פסק דינו. הוא לא הבעל שהיא יחלה, היא תדע רעב הוא לא יכול להשביע אותה.. כן היא תדע שנים רבות של רעב!!! היא טלטלה את כתפייה בעדינות, היא בהתה אליו, ועצמה עיניים כדי לבדוק אם היא בהקיץ או בחלום, וכשהתחוור לה שזה הצד הנכון של המציאות, הזדקפה באחת, מתקנת את חולצתה שחשפה כתף לבנה, סליחה , בהיתי נעלמתי , ופנייה מלאות מבוכה, והדמעות נשרו מעצמן. הוא לקח ממנה את שארית התום, את היכולת לחלום, את התקווה להיות נאהבת, התשוקה הרדומה פעם בשמים ופעם באדמה, היא ידעה שבלחמה הזו אין מנצחים… עוד לא טעמו כלום מהחיים , רק שנה אחת הם נשואים, תסלחי לי הוא אמר לה ,היא הבינה מהר הזוגיות מכניסה אותה למנהרה חשוכה. פתאום היא תופסת שלעולם כבר לא תהיה לצד אהובה יותר… את צעירה ומתוקה, הביטי בי הוא אומר, כשהיא מרגישה לא בנוח, הסתכלי לי בעיניים. היא תולה מבט חם בזהרורי עיניו הכחולות, עולה בה התמכרות פתאומית, הוא מנשק על לחייה הלחות בדמעות שלא יבשו, אני אוהב אותך ,הנה לך המפתחות אל החופש. בלי להמתין לתשובה , הוא חופן את גופה הקטן ומושך אותה אליו, היא נשמרת שלא להסיט את גופה לכיוונו ראשה מוטה אל פניו, שפתיו הקרות נושקות לשפתיה, הוא מהדק את אחיזתו, ומרפרף בשפתיו על פניה, חולף על המצח, ומבריש על אפה בלשונו. את תבואי איתי לזכרון, הוא אומר לה פתאום, ומזדקף בהחלטיות, את אוהבת אותי? הוא שואל, ,,אוהבת כן, מה את מוצאת בי? גופי ידעך לא לצדך, הוא החל להתפתל, מה שהמילים אינן יכולות לעשות,, היא לא ידעה, היא אהבה אותו, הוא אהב אותה, הוא הלך ממנה למאסר עולם,, היא הבטיחה שתחכה לו עם אהבתה לנצח. תחכה לו עד עולם!!! היא מחכה...
