הביקורת של Rolling Stone לבריטני ג'ין: 3.5
בריטני ג'ין, בריטני ספירס, RCA
דירוג: 3 וחצי כוכבים.
עם כל ה"לעבוד ביץ'" שום ניגון לא יהפוך את בריטני לביץ' משעממת. ומי רוצה בכך? אך אחד. אז בריטני חזרה לעניינים, מעיפה את כל האספסוף מכתר הפופ שלה. ולמרות שאנחנו באמצע של גשם כוכבות פופ החורף הזה, עם מיילי סיירוס, ליידי גאגא, קייטי פרי, ועוד הרבה מרפקים ברחבת הריקודים, בריטני נשארת המלכה, שמעפילה ומנצחת את כולם בלהיטים במוזרות ובבומים.
בריטני ג'ין ממשיך את התפקיד שהיא משחקת בשנים האחרונות- ממנפיסט הדיסקו-גליץ' שלה, בלקאווט ב2007, כאחד מהאלבום המשפיעים ביותר בפופ המודרני, סירקוס ב2008 וFF ב2011, כולם באותה הרמה. למעשה, אתה יכול לחלק את הקריירה של בריטני לשניים-"לפניי בלקאווט, ואחריי בלקאווט", ואתה מקבל שתיים מקריירות הפופ המוצלחות ביותר אי פעם. והיא עדין יותר מוזרה ממה שנדמה על פני השטח- בריטני ג'ין גורם ל"יזוס" (של קאנייה ווסט) להישמע כמו סדנה להצהרות חיוביות.
כמו להיט האלקטרו-סליז מהקיץ האחרון שלה WORK BITCH, בריטני ג'ין מוסיף יוקרה של כוכבות. זה אלבום נושא על הבדידות של חיי הפופ- עם אירוסין מתוקשרים שנכשלו מאחורייה, בריטני עוברת לפסים אישיים ומוציאה את המוזיקה הכי דיכאונית שלה אי פעם. אם שם האלבום מזכיר לכם את אלטון ג'ון בוכה על מרלין מונרו, כנראה שזאת הייתה הכוונה, כי הילדה המסכנה הזאת נלחמה כנגד כל הסיכויים בתקופה האחרונה. (בשיר Candle in the wind שכתב אלטון ג'ון לזיכרה של מרלין מונרו, הוא קורה לה- Norma Jean שמזכיר אתBritney Jean).
"הרגשתי כמו זרה בקהל" שרה ברגעיי הפתיחה, קולה הרובוטי והעצוב מסונן היטב בתוך שכבות מעוותות של זוהר דמוי אדם ואוטוטיון. היא הולכת לכיוון המדע בדיוני ב"חייזר", נסחפה מהעולם החיצון מחפשת את כוכב הבית שלה, על גביי סינטיסייזר מצפצף של וויליאם אורביט.
"בושם" הוא בלדה מציתת אש מוזרה על משלוש אוהבים- היא מושחת את הבחור שלה בארומת בריטני המיוחדת לה (בתקווה, שעם הבושם המפורסם שלה Cosmis Radiance) כך שכל הבחרות האחרות יוכלו להריח את בריטני עליו.
עם כל שיריי הפרידה המדוכדכים, לוקח לה כמעט חצי אלבום עד שהיא מתחילה לשיר על התמזמזויות. היא מתחברת לTI בשיר חסר האנרגיה והתשוקה "Tik Tik Boom" שלא יכול להשתוות לדואט הישן שלה עם הYing Yang Twins, (I Got That) Boom Boom.
Body Ache ו Til It's Gone הם להיטי רחבה חזקים באלבום שמצטברים על הבס האירופי הדביק.
היא מזמרת" אני רוצה לרקוד עד שכל גופי יכאב", בצורה כל כך חסרת תשוקה שנדמה שזה ייקח כמה שבועות.
קייטי פרי הייתה שותפה לכתיבת הבלדה החזקה ביותר "Passenger", שמגיעה כתשובה של בריטני לHalo של ביונסה, כשהיא שרה ברגש על מציאת מישהו שייקח את המושכות לידיים וייקח אותה הביתה (הגיע הזמן). אם אתה מעריץ של בריטני, היית מקווה ליותר להיטי דיסקו. שום דבר פה לא מפוצץ כמו "How I Roll" או "I Wanna Go" או "3". ווויל.איי.אם נפרד לשלום מהר מאוד אחריי Work Bitch.
אבל בריטני מרוויחה Lifetime-movie stripes בChillin' With You, הדואט המצופה שלה עם אחותה הקטנה ג'יימי לין. האחיות ספירס חוגגות אהבה חזקה בקנטווד, כשבריטני נזכרת בזמנים הטובים (שתיתי יין אדום, ועכשיו אני הולכת על השמיים) היא מזמרת, כשאני אני איתך אני עושה סתלבט/ נחה. תנוחי טוב בריטני, הרווחת את זה.
בריטני ג'ין, בריטני ספירס, RCA
דירוג: 3 וחצי כוכבים.
עם כל ה"לעבוד ביץ'" שום ניגון לא יהפוך את בריטני לביץ' משעממת. ומי רוצה בכך? אך אחד. אז בריטני חזרה לעניינים, מעיפה את כל האספסוף מכתר הפופ שלה. ולמרות שאנחנו באמצע של גשם כוכבות פופ החורף הזה, עם מיילי סיירוס, ליידי גאגא, קייטי פרי, ועוד הרבה מרפקים ברחבת הריקודים, בריטני נשארת המלכה, שמעפילה ומנצחת את כולם בלהיטים במוזרות ובבומים.
בריטני ג'ין ממשיך את התפקיד שהיא משחקת בשנים האחרונות- ממנפיסט הדיסקו-גליץ' שלה, בלקאווט ב2007, כאחד מהאלבום המשפיעים ביותר בפופ המודרני, סירקוס ב2008 וFF ב2011, כולם באותה הרמה. למעשה, אתה יכול לחלק את הקריירה של בריטני לשניים-"לפניי בלקאווט, ואחריי בלקאווט", ואתה מקבל שתיים מקריירות הפופ המוצלחות ביותר אי פעם. והיא עדין יותר מוזרה ממה שנדמה על פני השטח- בריטני ג'ין גורם ל"יזוס" (של קאנייה ווסט) להישמע כמו סדנה להצהרות חיוביות.
כמו להיט האלקטרו-סליז מהקיץ האחרון שלה WORK BITCH, בריטני ג'ין מוסיף יוקרה של כוכבות. זה אלבום נושא על הבדידות של חיי הפופ- עם אירוסין מתוקשרים שנכשלו מאחורייה, בריטני עוברת לפסים אישיים ומוציאה את המוזיקה הכי דיכאונית שלה אי פעם. אם שם האלבום מזכיר לכם את אלטון ג'ון בוכה על מרלין מונרו, כנראה שזאת הייתה הכוונה, כי הילדה המסכנה הזאת נלחמה כנגד כל הסיכויים בתקופה האחרונה. (בשיר Candle in the wind שכתב אלטון ג'ון לזיכרה של מרלין מונרו, הוא קורה לה- Norma Jean שמזכיר אתBritney Jean).
"הרגשתי כמו זרה בקהל" שרה ברגעיי הפתיחה, קולה הרובוטי והעצוב מסונן היטב בתוך שכבות מעוותות של זוהר דמוי אדם ואוטוטיון. היא הולכת לכיוון המדע בדיוני ב"חייזר", נסחפה מהעולם החיצון מחפשת את כוכב הבית שלה, על גביי סינטיסייזר מצפצף של וויליאם אורביט.
"בושם" הוא בלדה מציתת אש מוזרה על משלוש אוהבים- היא מושחת את הבחור שלה בארומת בריטני המיוחדת לה (בתקווה, שעם הבושם המפורסם שלה Cosmis Radiance) כך שכל הבחרות האחרות יוכלו להריח את בריטני עליו.
עם כל שיריי הפרידה המדוכדכים, לוקח לה כמעט חצי אלבום עד שהיא מתחילה לשיר על התמזמזויות. היא מתחברת לTI בשיר חסר האנרגיה והתשוקה "Tik Tik Boom" שלא יכול להשתוות לדואט הישן שלה עם הYing Yang Twins, (I Got That) Boom Boom.
Body Ache ו Til It's Gone הם להיטי רחבה חזקים באלבום שמצטברים על הבס האירופי הדביק.
היא מזמרת" אני רוצה לרקוד עד שכל גופי יכאב", בצורה כל כך חסרת תשוקה שנדמה שזה ייקח כמה שבועות.
קייטי פרי הייתה שותפה לכתיבת הבלדה החזקה ביותר "Passenger", שמגיעה כתשובה של בריטני לHalo של ביונסה, כשהיא שרה ברגש על מציאת מישהו שייקח את המושכות לידיים וייקח אותה הביתה (הגיע הזמן). אם אתה מעריץ של בריטני, היית מקווה ליותר להיטי דיסקו. שום דבר פה לא מפוצץ כמו "How I Roll" או "I Wanna Go" או "3". ווויל.איי.אם נפרד לשלום מהר מאוד אחריי Work Bitch.
אבל בריטני מרוויחה Lifetime-movie stripes בChillin' With You, הדואט המצופה שלה עם אחותה הקטנה ג'יימי לין. האחיות ספירס חוגגות אהבה חזקה בקנטווד, כשבריטני נזכרת בזמנים הטובים (שתיתי יין אדום, ועכשיו אני הולכת על השמיים) היא מזמרת, כשאני אני איתך אני עושה סתלבט/ נחה. תנוחי טוב בריטני, הרווחת את זה.
