עדכון

mapletree

New member
עדכון

היינו בפגישה היום בביה"ס, מה שהמנהלת אומרת שהיא רואה ילד שיושב בכיתה מנותק לחלוטין מכל מה שקורה בכיתה, כל הילדים קמים לפעילות והוא לא, היא מקבלת דיווחים מהמחנכת עפ"י דיווחים שלי, שהילד בבית מספר את כל מהלך היום ומבין את כל מה שנלמד, אך היא אומרת שבפועל בכיתה הוא פשוט לא עושה כלום, הוא לא מוציא דברים מהילקוט ואת הכל עושים בשבילו, לקראת סוף השיחה היא אומרת שהיא לא רוצה לפגוע אבל אולי יש איזשהו רמז לאיזשהו גבוליות לPDD, משום שהיא טוענת שיש בעיה בתקשורת, היא אומרת שהיא רוצה שנקליט את הילד בבית משום שהיא לא מאמינה שהוא בכלל מדבר, נכון היא מאמינה לנו שבבית הוא ילד אחר והפער של הילד שהוא בבית לעומת מה שהוא בכיתה הוא גדול מאד. מה אתם אומרים?, האם הפסיכיאטר ידע לעלות לבד על כך אם באמת יש משהו שקשור לPDD? ואיך בכלל המנהלת יודעת לאבחן כזה דבר, אפילו שהיא טוענת שיש לה נסיון רב עם ילדים.
 

05 מיכל

New member
לא מאמינה?! בעיה שלה!

איך אפשר לעבוד ככה כשלא מאמינים, ןאיך אפשר לצפות שהילד ייתן בה אמון?!
 

mapletree

New member
אני עדיין חושבת

שמדובר באיזשהו חוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך, כל הליקויים בתקשורת שהיא טוענת זה בדיוק הקטע של חוסר הבטחון שלו, אתמול כאשר הוא הלך לישון בלילה, ישבתי לידו (כמו בכל יום) ודיברנו על כל מה שעבר עליו במהלך היום, תמיד אני שואלת אותו אם יש דברים שמציקים לו ואם יש דברים שהוא היה רוצה לספר לי שאולי אני יכולה לעזור לו, הוא ביקש ממני "אמא, את יכולה לשנות אותי?, אני מרגיש שאני מכוער, אני מרגיש שהעיניים, הגבות, הפה, השיניים שלי מכוערים, רק הילדים האחרים יפים ואני מכוער וטמבל", ממה זה נובע??, כמה שאני מנסה לחזק אותו ולטעון את ההיפך, הוא לא מוכן בכלל להשתכנע או אפילו לחשוב על כך, כואב לי שככה הוא מרגיש. מחר בבוקר יש לנו תור לפסיכיאטר, אני כבר לא יודעת מה לומר לו, אני מרגישה שאני זאת שצריכה לנתב אותו לגבי הבעיה של הילד, אני עייפה.
 

05 מיכל

New member
"לחזק אותו ולטעון את ההפך"

קשה... מייפל, את שמה לב מה את אומרת? את אומרת שבשביל לחזק אותו את מנסה לסתור את דבריו. אבל דבריו הם רגשותיו. לסתור אותם זה לא מחזק, למרות הכוונה הטובה שלך. הרגשות שלו הם לגיטימיים. המציאות האובייקטיבית לא משנה כאן. הייתי מציעה לך להגיד לו שבעינייך הוא כן יפה, וגם נבון, ובכלל לא טמבל, אבל את היית אוהבת אותו בכל מקרה, גם אם הוא היה מכוער וטמבל. דרך אגב, אם לך היתה פעם בחיים תקופה שבה הרגשת בלתי יפה, תוכלי לשתף אותו, ולספר לו שאחר כך עבר לך, וזה כבר לא מטריד אותך. רק אל תיכנסי לוויכוח אם הוא צודק או לא. רגשות אינם עניין של עובדות, והוויכוח עלול לגרום לו להרגיש בודד, שזה ממש ההפך ממה שאת רוצה להשיג.
 

05 מיכל

New member
סיפור קטן

שקראתי פעם בעיתון (למען האמת - אצל אודטה, כשהיא עוד לא התעסקה בסיינטולוגיות...) ילד אחד הגיע הביתה ואמר לאמא שלו: אמא, אני חושב שאני טיפש. האמא, שהיתה בטוחה לגמרי שהוא לא, שאלה: למה אתה חושב ככה? והילד ענה: המנהל אמר, והוא בטח יודע. התברר שהמנהל לימד חשבון, הילד לא הבין משהו, והמנהל איבד את הסבלנו ואמר מה שאמר. האמא הבינה שהיא צריכה להציל את הדימוי העצמי של הילד, וששאת המנהל היא לא יכולה לשנות. היא אמרה לילד: תראה, אני לא חושבת שאתה טיפש, אבל גם אם כן - לא נורא, תמיד תוכל להיות מנהל בית ספר... והילד התגלגל מצחוק ונרגע. מייפל, אני לא חושבת שהילד שלך במצב להתבדחויות כאלה עכשיו, אבל זה רק בשביל לתת לך השראה לגבי תגובות אחרות שיכולות לחזק את הילד כשהוא אומר על עצמו כל מיני דברים, בלי להיכנס איתו לוויכוח. בהצלחה! אה, ולגבי המנהלת - את יכולה לספר לרופא מה היא אמרה ולשאול אותו אם לדעתו יש צורך לבדוק את האפשרות הזו. אבל הניסיון של המנהלת עוד לא עושה אותה למומחית. ולגבי ההרגשה שאת צריכה להוביל את הרופא, זה לא ממש בריא עכשיו. יש אפשרות לנסות לגלגל אליו קצת יותר אחריות?
 

3שיקה

New member
../images/Emo24.gifהילד זקוק לעזרה

אני גננת במקצועי והיפרית בעצמיץ בד"רכ כשמורה גננת נכנסים לכיתה במשך הזמןאנו מחכים שכל ילד על פי התפתחותו הרגשית ידבר ויצור קשר עם המורה\גננת ילד שזמן רב אינו פונה למושא הסמכות אנו מנסים לבדוק למה. היו לי כמה מקרים בהם באמת ילדים לא דברו וזה באמת יכול להיות pdd או בעיה רגשית. בדר"כ לצערי אין לנו יכולת לדעת אם הילד מדבר או לא ויש הורים שכ"כ כואב להם(וזה באמת מובן גם אני עברתי זאת עם בני ההיפר אקטיבי)שהם מתכחשים לבעיה (רואים ושומעים שאת מנסה לפתור זאת חיזקי ואמצי את תצליחי כי את מנסה) ואומרים שהגננת מדמיינת וכו לכן מבקשים הקלטה , תביני אין דרך אחרת לשמוע את הילד מדבר אלא אם כן תכנסי לכיתה יחד איתו (ובלי לידע אותו אבל כן לידע את המורה )ופשוט תנהלי שיחה שוטפת ו..... אני מאחלת לך בהצלחה אני בטוחה שמי שמטפל מצליח רק ......לא להתייאש ולמרות הכאב להמשיך הלאה ......גם אנחנו עברנו הרבה וכעת אנו הגענו לשלב יחסית טוב וזה עם עבודה קשה ועם הרבה מאמץ ועם פסיכיאטר טיפול תרופתי וכו העיקר - את מחר הולכת לפסיכיאטר וזה החשוב מכל יש לספר לו רק עובדות ולא אינטרפטציות
 

zivadina

New member
ובבקשה להזהר מפסיכולוגיה בגרוש

האם המנהלת למדה פסיכיאטריה/ פסיכולוגיה קלינית, והיא מוסמכת לאבחן PDD? בושה וחרפה!
 

mapletree

New member
חזרנו מהרופא

הוא עיוות את הפנים כשסיפרתי לו בסוף השיחה על החשד של המנהלת והוא אמר לי והצביע לי על הילד שלי: "תסתכלי עליו, את חושבת שהוא PDD?, הוא ילד רגיל לחלוטין, ילד שהדימוי העצמי שלו נמוך מאד ובגלל זה אין לו בטחון עצמי, הוא בטוח שכל מה שיעשה המבוגרים מיד יקטלו אותו, ביה"ס צריך לכבד את ההחלטה שלך, זו את שמחליטה לטפל בילד והם צריכים לגלות סבלנות, הרי הוא לא ילד שמפריע בביה"ס, את תראי שברגע שהוא יטופל נכון תהיה התקדמות גדולה וכבר יש שינוי, קודם נטפל בחרדה שלו בשילוב עם הקונסרטה וחשוב מאד שיקבל טיפול פסיכולוגי שיעזור לו להעלות את הדימוי העצמי שלו ואת תחליטי מה יותר חשוב לך, לרשום אותו למועדון בביה"ס או שאכתוב לך מכתב שמגיע לו סייעת, לדעתי, כרגע יותר חשוב לרשום אותו למועדון בבי"ס, הוא צריך להפתח ולהיות עם חברים, אין לו שום PDD וגם לא שום תסמין לכך. תראי כמה הוא חופשי עכשיו כאן, משתולל, צוחק, תני לו לעשות מה שהוא רוצה ואל תעצרי אותו אף פעם". שאלתי אותו על האילמות הסלקטיבית והוא אמר לי שזה בעצם נובע מהחרדה לאנשים מבוגרים, אבל הוא בטוח שעלינו על הדרך הנכונה מהיום. הוא העלה את מינון הקונסרטה מ-18 ל-36 ובמקביל מתחילים בטיפול נגד חרדה, הוא נתן טיפות נוילפטיל ואמר להתחיל מטיפה אחת ובכל שלושה ימים להוסיף עוד טיפה, עד שנגיע ל-4 טיפות, שתיים בבוקר ושתיים בערב ונפגש בעוד חודש, האם אתם מכירים את הטיפות הללו? מה אתם אומרים בכלל על מה שאמר הפסיכיאטר?, אגב, הוא נתן לי מסמך שאני אמורה לתת למורה, במסמך כתובות הקלות שיש לתת לילד עם הפרעות קשב וריכוז.
 

noa128

New member
נשבעת שאין לי מושג מי הוא

אבל הוא אמר לך בדיוק מה שאמרנו לך כאן (וטוב שכך). טיפול תרופתי + טיפול פסיכולוגי להעלאת הבטחון העצמי והדימוי העצמי שלו. אבא שלו היה בפגישה? יודע מה היה? מבין עד כמה גדול ומסוכן כוחם של מבוגרים ביקורתיים הקרובים לילד? ושלא יובן מדבריי שאני מכירה את בעלך , אבל בדרך האלימינציה ומהיכרות עם מידת הרעילות של ביקורת בבית - את מפרגנת ולא מבקרת. גם ביה"ס אינו עושה זאת, ואם עושה לא יעשה יותר - מי נשאר? חזקו אותו בבית. שניכם. בידיכם הכוח לשקם את דימויו העצמי. כשילד שומע בבית כמה הוא נפלא או כמה הוא לא שווה - מהר מאד יאמין. אבא ואמא יודעים הכל. אם הם אומרים הם צודקים. עכשיו הזמן להתחיל לטפח את הפרח הזה, שיגדל בריא וחזק. איזה יופי של עדכון
 

05 מיכל

New member
נועה, מה זה המשפט-שדה הזה לאבא?!

מה את, בית משפט?! בדרך האלימינציה החלטת שהאבא מעבעיר עליו ביקורת? מחריד! דרך אגב, מאין הגעת למסקנה שביה"ס לא מעביר על הילד ביקורת?
 

mapletree

New member
מיכלי ../images/Emo140.gif

זה בסדר, נעה מכירה עוד קצת מסיפור הרקע אצלנו ויודעת שהאבא הוא מאד דומיננטי, היום אני יכולה לומר בבטחה שרוב הפעילויות התלותיות של בני הן למעשה בגלל הבעל שלי, לו אין סבלנות לטיפול בילדים כפי שאני דואגת להם, הוא מבוגר ממני בלא מעט שנים ולכן חושב שמאחר ואני צעירה ממנו יש לי יותר כוחות להתמודד עם כל מה שקורה לילדים, ומשום כך הוא "כאילו" בשביל השקט הנפשי שלו מנסה גם לעשות משהו בשביל הבן שלו, אבל, עושה את זה במקומו, ולכן נוצר מצב שכשהילד מגיע לביה"ס, הוא רגיל שאת הכל עושים בשבילו או במקומו. עד כדי כך אני לא בוטחת בבעלי, שאני לא יכולה להזיז את העיניים שלי מהבן שלי כשהוא עושה איזושהי פעילות לבד, משום שאני מפחדת שבעלי יעשה זאת עבורו, הגרון שלי יוצא מצעקות ואני כל כך מתעצבנת על כך שהוא מצחצח לו שיניים, מלביש אותו, מאכיל אותו, בעיני הבן שלי זה מוצא חן וכמובן שהוא מעדיף את הטיפול של בעלי בו, כי שם יש לבן פחות עבודה מאשר אצלי שאני מתעקשת שיעשה הכל בכוחות עצמו, אני יכולה להוציא מאות שקלים אצל מטפלים שמסכימים איתי פה אחד באשר לעצמאות הילד וטוענים שמה שהאבא גורם לילד זה רק נזק, כשאני מספרת את זה לאבא, נחשי את מי הוא מאשים?, כמובן, אותי, והוא מהטיפוסים שהוא לא צריך לראות פסיכולוגים, אדם לא קל, לכן אני מרגישה שהמאבק שלי בכל מה שקשור לבן הוא מאבק שלי אל מול מערכת אטומה וכן, גם מאבק מולו, מול הבעל, כמובן שהילד מרגיש ורואה הכל, כפי שכתבתי כאן בשרשור, הבן שלי קורא עליי בקלות את הבעות הפנים ואומר לי בדיוק מה אני מרגישה. נעה מכירה קצת יותר לעומק את הסיפור המשפחתי, אז הכל בסדר
 

05 מיכל

New member
זה לחוד וזה לחוד

עדיין מפריעה לי צורת ההתבטאות הזאת על האבא שכנראה הוא-הוא הביקורתי האשם במצב,והשיפוטיות הזו. ולגבי הדברים שאת אומרת על בעלך: תראי, אולי המטפלים השונים מסכימים איתך שהפינוק היתר לא טוב לילד, אבל זה עדיין לא אומר שהם היו מסכימים עם התגובה שלך למצב הבלתי בריא. אני מניחה שבעלך לא מוכן לבוא איתך לייעוץ לגבי הטיפול בילד, אבל את עצמך יכולה לקבל ייעוץ איך להתמודד בבית עם אי-ההסכמה הקיצוני ביניכם לגבי הילד. בינתיים, הייתי מציעה לך שתפסיקי להתערב בינו ובין אבא שלו. אם אפשר, הכי טוב יהיה אם יהיו זמנים או מצבים שאבא איתו, ואת לא מתערבת בכלל!!! אפילו אם הוא לועס בשבילו!!! ויש זמנים שאת עם הילד, ואז רק את קובעת. זה הרבה יותר בריא לילד מאשר המצב הקיים. אני יודעת שאת נורא מתאמצת לעזור לילד, ואת רוצה רק את טובתו, אבל אם את צועקת על אביו בנוכחותו כשאבא מפנק אותו יותר מדי, אז גם זה יכול להזיק, אולי לא פחות מהפינוק של אבא (ובטח לא פחות מביקורת!) ואולי גם לעורר חרדה כלשהי. ושוב, אני מציעה שתקבלי ייעוץ להתמודדות עם הנתון המסוים הזה, כי זה בטוח-בטוח לא פשוט.
 

mapletree

New member
כשהיינו בטיפול הפסיכולוגי

הפסיכולוגית ביקשה ממני כמה פעמים להביא את בעלי גם לפגישה, משום שהיא טענה שהנזק שהאבא גורם לילד בכך שהוא עושה הכל במקומו הוא גדול מאד, הילד לומד שבמקום שהוא יעשה דברים לבד, מישהו יעשה אותם במקומו, לכן, כשהוא מגיע לכיתה, הוא יודע שאם הוא לא מוציא דברים מהתיק, מי שיושבת לידו תוציא אותם במקומו. בגלל שהילד כל כך התרגל כבר למצב שהאבא עושה דברים בשבילו ובמקומו, הוא מעדיף שהאבא יטפל בו כל הזמן, כי הוא יודע שאיתי עובדים קשה. לכן גם כשהוא בביה"ס, הוא אומר שאין לו כח לכתוב, הוא חלש ועוד ועוד, הפסיכולוגית חזרה כל הזמן על העובדה שאסור לעשות דברים במקום הילד וכך גם הפסיכיאטר אמר, זה כל הויכוח שלי עם הבעל, אני רוצה להביא את הילד לעצמאות והאבא מושך לכיוון ההפוך, ברור לי שהילד עומד באמצע, ומעדיף את האבא, כי שם לא צריך להתאמץ.
 

noa128

New member
רק אני רואה שברגע שעושים

הכל עבורו משדרים לו מסר שהוא לא מסוגל לבד? ומה הטקסט שמלווה את השירותים המיוחדים האלה? ולמה שאם אני ילד רגיש, לא אשא על גבי נטל אשמה שאני הגורם לכל הצעקות האלה בין אבא לאמא? זה כל כך לא רק עניין של נוחות. ועוד דבר - גם לי כילדה וגם לילדיי נאמר מספיק פעמים בביה"ס במהלך השנים "אתה לא עושה כלום בכתה" וגם "אם לא תבוא ותספר לא אוכל לעזור לך" - שני המסרים מדברים בדיוק על ההיפך - אתה מסוגל ולא עושה. למה? הוא לא טיפש הבן שלך. הוא מבין בדיוק כמוני וכמוך שלא התייאשו ממנו, כי מאמינים ביכולת שלו וממשיכים ללחוץ שיעשה (ולא מניחים לו לשבת ולבהות כל היום) בדיוק מהסיבה הזו. הילד יודע שהוא יודע וביה"ס לא מעביר לו לדברייך מסרים "אתה טיפש", אלא מבקש לראות איך מסייעים לו להראות את הידע שלו.
 

mapletree

New member
אז זהו, שביה"ס לא יודע איך לסייע לו

כדי להראות את הדרך ולכן הם פונים אליי. לא רק את רואה שאם עושים הכל עבורו אז ככה הוא צריך לנהוג גם בביה"ס, בדיוק מסיבה זו אני כועסת על בעלי כאשר הוא עושה דברים עבורו, גם לי הרבה יותר נוח שירוצו במקומי לעשות כל מיני משימות שעליי לעשות ואפילו אוהבת לעשות, נוח לי לעסוק רק במה שאני אוהבת, יש לי את התכונה שלבן שלי יש, ביישנות וחוסר בטחון, לא מתפלאה מאיפה באה לו התכונה הזאת, אבל דוקא לנו, אלו שסובלים מדימוי עצמי ובטחון עצמי נמוך וביישנות, אסור לוותר מלעשות דברים לבד, לכן אני צריכה את הגב של בעלי כדי שיעזור לי בחזית אחידה ולעודד את האדון הקטן הזה שהוא צריך להבין שהוא חייב להיות עצמאי, אחרת אי אפשר לתפקד בשום מקום, תאמיני לי נעה, אם לא היו לי את הויכוחים האלו עם הבעל, הבן שלי מזמן היה עצמאי, נכון? זה הכל ביחד.
 

noa128

New member
מיכלי, כל מה שאני יודעת

על הילד, בעיותיו, ההיסטוריה והרקע המשפחתי הלא פשוט מגיע ממה שמייפל עצמה מספרת כאן בפורומים. בפורום שכן נפרש בעבר הסיפור הלא פשוט של היחסים בין ההורים בבית וכשהיום מגיעים הדברים לפגיעה כל כך קשה בילד, ובידיעת הרקע, האוירה ומה שקורה שם בבית - אי אפשר להפריד בין הדברים. ודאי תסכימי איתי שפגיעה כל כך קשה בדימויו העצמי של ילד קשה להניח שתתרחש רק ממה שהוא שומע בביה"ס (כשלדברי מייפל הוא אינו סופג שם ביקורתיות או יחס רע, בטח לא במטחים שיביאו אותו למצב כזה) ואם בבית מפרגנים לו... ממה שסיפרה מייפל עד כה על האב והתנהלותו הקשה כלפיה - קשה מאד שלא לחבר אחד ועוד אחד באשר לקשר בין חלקו של האב בהתנהלות מול הבן - לבין המצב המדאיג כל כך שאליו הגיע הילד. בשנה שעברה סיפרה לנו מייפל על התעללות קשה שעבר הילד בביה"ס הקודם מצד ילדים שם, ואשר גרמה בסופו של דבר להעברתו לביה"ס הנוכחי. גם אז, בימים הקשים ההם - לא הייתה התגובה שלו כל כך קשה באספקט של דימוי עצמי. כזה נזק יכול להגרם רק בבית - לא בבי"ס שבו הוא לומד פחות משנה ואשר בו הוא פורח חברתית. מצטערת אם יצא שאני "צולבת" את האב - אבל מול תיאור כזה של ילד לא נכון בעיניי להפריד בין הדברים, זה פשוט "לפספס" חצי מהתמונה.
 

mapletree

New member
נעה

לא כל כך מדוייק, עפ"י דברי הפסיכולוגית והפסיכיאטר, הילד נפגע מאד ממבוגרים גם בביה"ס הקודם, גם בגן החובה וגם כעת, כאשר המערכת משדרת לו שהיא לא מאמינה בו, המורה אומרת לידו "הוא לא עושה כלום", זה חכם לומר דבר כזה ליד הילד?, היא בעצם גורמת לו לחשוש ממנה עוד יותר במקום לחזק אותו, היום הפסיכ' אמר לי שרק אחרי שהמחנכת והמורים האחרים בביה"ס ירדו ממנו ויפסיקו להלחיץ אותו, הוא יפתח יותר בטחון. אל תשכחי ששנה שעברה בדיוק בזמן הזה, המנהלת בביה"ס הקודם אמרה לבן שלי: "עד שלא תלמד לבוא ולספר לי לבד שמרביצים לך, אנחנו לא נעשה כלום ולא נעזור לך", מה צריך יותר מזה כדי לחזק את תחושת החרדה שאין על מי לסמוך?, למה הוא מרגיש בטוח יותר בבית מאשר בביה"ס?, הנה זו הסיבה, ביה"ס הקודם גרם לו לטראומה כל כך קשה, עד היום הוא מזכיר לי את השם של הילד שהתעלל בו, כשבאים אליו חברים מהכיתה הנוכחית, הוא מדבר איתם על הילד מביה"ס הקודם, תראי כמה זה רודף אותו ומציק לו.
 

05 מיכל

New member
נעה, זה עדיין לא סביר בעיני

לא סביר בעיני להסיק שזה הכול _או הרוב( בגלל האבא לפי הסקת מסקנות נסיבתית שכזו. יתר על כן, ממה שמייפל סיפרה עולה שהאבא מתנהג עם הילד באופן לא נבון, אבל בשום צורה לא באופן פוגעני. להפך, עם כל הביקורת (המובנת) שלה, עדיין נשמע שהאבא דואג לילד ומתייחס אליו באהבה (גם אם היא באה לידי ביטוי בפינוק מזיק) וגם הילד אוהב להיות איתו, שוב, גם אם זה בגלל הפינוק. ועוד משהו קטן: לפעמים יש בפינוק יתר שכזה גם מסר שהוא הפוך מביקורת, מסר שאומר שהאבא מקבל את זה שהילד לא רוצה לעשות דברים לבד. אז שוב, אני לא אומרת שזו דרך מושלמת, אבל להאשים את האבא שהוא הגורם למצב הילד, מכל מה ששמעתי עד עכשיו משתיכן ביחד לא נשמע מוצדק, אבל יותר מזה: זה נראה לי שהגישה הזו מזיקה לילד לא פחות השגיאותיו של האב.
 

05 מיכל

New member
נשמע טוב

נשמע שאכפת לו, נשמע שהוא "לקח מנהיגות", שזה חשוב מאוד, רק דבר אחד מטריד אותי, וזה שהוא החליט על שני שינויים תרופתיים ביחד ואם תהיה בעיה כלשהי (שלא תהיה!!!) קשה יהיה לדעת ממה היא באה. האם הוא לא אמר להתחיל מאחד השינויים ולהוסיף את השני בהמשך? בהצלחה רבה!
 

mapletree

New member
נשמע הגיוני לעבוד בשיטת האלימינציה

היום אני מתחילה לתת לו את הטיפה הראשונה של התרופה נגד החרדה, הרופא לא אמר לי כלום לגבי ההתחלה ההדרגתית, אלא רק לגבי התרופה נגד החרדה, שאותה אמר להתחיל בטיפה אחת ביום כאשר בכל שלושה ימים אני מוסיפה עוד טיפה, כך עד שאנחנו מגיעים ל4 טיפות ביום, 2 בבוקר ו2 בערב. במקבל, שאלתי אותו אם הוא חושב שהקונסרטה 18 לא חלש מדיי עבור בני, הוא ענה לי: "טוב, עשיתי את זה בגללך, כי ראיתי שאת פוחדת לתת לו את הכדורים, זה היה בשביל השקט שלך, אבל בטח שהוא צריך את הקונסרטה 36". האם לסיים את ששת הקונסרטה 18 שיש לנו כאן ממילא?, או להתחיל ישר ב 36 שקנינו היום? כן, אני רגועה יותר, השאלה איך אני מורידה את ביה"ס מהראש של הילד, הם מצידם את כל הטעויות שרק אפשר לעשות עושים, מושיבים אותו עם הגב לחלון כשהוא רואה את הלוח מהצד ולא מקדימה, כך שהוא לא רואה טוב את הלוח והכי מרגיז, ילדה אחת שישבה במקום הזה אמרה למורה שלא נוח לה לשבת שם, אז את מי היא בחרה לשבת במקום הלא נוח הזה?, את מי שלא יגיד לו שלא נוח לו.
 
למעלה