עדכון

mapletree

New member
יופי, ממש כמו שצריך, הפסיכולוגית

כבר עמוסה לגמרי, אין לה מקום יותר, רשימת ההמתנה ארוכה ובקיצור פספסנו אותה, והבן שלי רגיל אליה ואהב אותה דוקא, היא היתה דרך מכבי. עכשיו צריך לפנות למקום אחר, היא המליצה לי הרגע על פניה למרפאה הציבורית של בריאות הנפש בהרצליה ששם בני יקבל טיפול פסיכולוגי, איזה חוסר מזל, האם יש לכם דעה לגבי המרפאה הציבורית לבריאות הנפש של מכבי בהרצליה? אגב, היא המליצה על המרפאה הציבורית משום שהיא יודעת שהנושא הכלכלי קשה לנו.
 

mapletree

New member
גם אני די נפגעתי מכך שלא היתה

מוכנה לקבל אותנו בטענה שהרשימה שלה מלאה לגמרי, עכשיו, אני באמת לא יודעת מה לעשות, לפנות לפסיכולוג אחר של מכבי, או לפנות למרפאה הציבורית של מכבי בהרצליה?, כן, הנושא הכלכלי די מכריע.
 

noa128

New member
אין תשובה

נדמה לי שיש מסגרת ברעננה שנחשבת מעולה ומקבלת בתעריף מופחת (לא יותר ממה שלוקחים בקופ"ח) - עושים שם טיפולים משפחתיים. ברגע שאדע אשלח לך מסר.
 

mapletree

New member
זיוה, האם להמשיך עם הקונסרטה 18

שנשארה לנו עד שנסיים אותה (עוד 6 כדורים) ואח"כ להעלות ל-36?, מיכל העלתה שאלה נכונה, האם כדאי בבת אחת גם להעלות את מינון הקונסרטה וגם להתחיל את הטיפול התרופתי נגד חרדה?(נוילפטיל)
 

05 מיכל

New member
מייפל, למה לא תתני צילצול לרופא

ותשאלי? זה הכי פשוט והכי מוסמך (כן, אני מנחשת שאת רוצה כבר לצאת לדרך, ולא בא לך על עוד טךפון...) וחוץ מזה, אם הוא הסכים עד עכשיו ל 18, אני בטוחה שהוא יסכים שתחכי כמה ימים עם המעבר ל 36.
 

zivadina

New member
בשביל מה יש לך רופא?

מותר לקחת שני כדורים של קונסרטה 18 בבת אחת, במקום כדור של 36. בקשר לטיפול נגד חרדה: הרופא צריך להנחות אותך איך להתחיל ואיך להמשיך.
 

mapletree

New member
הרופא הנחה אותי בדיוק כמה ואיך

לתת את הטיפות נגד החרדה, עם כך אין לי שום בעיה ושאלה, השאלה שלי היא רק לגבי הקונסרטה, האם לא כדאי בשיטת האלימינציה לעבוד?, ראשית להתחיל בטיפול עם הטיפות כשאנו ממשיכים בבוקר עם הקונסרטה 18 ואז בהדרגה לעלות במינון הטיפות בדיוק עפ"י הנחיות הרופא, ולעבור לקונסרטה 36 רק בעוד כמה ימים אחרי שהקונסרטה 18 יגמר, ככה שאם תהיה איזושהי בעיה עם הטיפות נגד החרדה, אדע שזה מהטיפות ולא מהקונסרטה 36.
 

noa128

New member
אחרי הפסיכיאטר

הייתי שוקלת מאד ברצינות פסיכולוג, ולא למפגש אחד. הפסיכיאטר ייתן או לא ייתן טיפול תרופתי, אולי ימשיך גם טיפול רגשי בשיחות, אבל טיפול פסיכולוגי ארוך טווח יכול לסייע בשיקום הדימוי העצמי הכל כך נמוך של הילד, ובחיזוקו בהווה וגם בעתיד לבוא. החיים מלאי קשיים וכרגע לא נשמע שהוא במצב להתמודד מולם. לפסיכולוג כדאי לענות בגילוי לב על כל שאלותיו - הן באשר להיסטוריה, הן באשר לאוירה בבית, לזוגיות, ליחסים בין ההורים - אולי שם (או בחלקו של בעלך) טמונה הבעייה, ומי שמשלם כאן עכשיו מחירים זה גם ובעיקר הילד. אנא מימך מייפל, ביקשת עיצה ונשמע שהמצב של הילד כבר לא כזה שאפשר לפתור (או לפטור) נקודתית. הילד צריך טיפול שורש, אל תחסכי זאת ממנו. את מציירת תמונה של נסיגה גדולה לאחור בכל הקשור להסתגלות לביה"ס, והפעם קשה להאשים שוב את ביה"ס. תני לילד את העזרה שהוא זקוק לה, ויפה שעה אחת קודם.
 
ולסיכום (שלי, לפחות) מייפל טרי

יש הרבה סיבות שילד לא מדבר, בין היתר ביישנות וסגירות בולטים. אגב, יש בכלל תופעה כזו של ילדים שלא מדברים עם אנשים מבוגרים זרים חוץ מבני המשפחה (זה נקרא אילמות סלקטיבית) , ולא קשור בכלל לPDD . ובכלל, לא תפקידה של המנהלת לאבחן, מסכימה עם ההמלצה לקחת את הילד לטיפול.
 
חצופה הנמנהלת הזאת!

נראה לך שאם הילד היה סובל מאוטיזם הפסיכיאטר לא היה חושד בזה כבר? באמת. אם את ממש מוטרדת, תשאלי אותו. מבלי להכיר אתכם, נראה לי שהילד סובל מדימוי עצמי "על הקרשים" ופשוט משותק מאימה. עושה רושם שהוא סופר-רגיש ובטח חש את ההסתכלות העקומה של המורה ו/או המנהלת. איך הוא מסתדר עם בני גילו?
 

mapletree

New member
הרבה דברים נראים לקויים

ונראה כאילו המערכת די לקויה, משום שמביה"ס אנו כמעט ולא מקבלים כל עזרה. לא יתכן שאני ארוץ כל שני וחמישי לאנשי מקצוע, אטפל בילד עד שנמאס לו כבר לראות רופאים ובביה"ס לא יעשו כלום. נראה מה יהיה מחר אחרי הפגישה אצל הפסיכ', בינתיים התקשרתי לפסיכולוגית שלו בכדי לחדש לו את המפגשים איתה, הוא דוקא מחבב אותה. גם לי יש הרגשה חזקה שהדימוי העצמי הנמוך שלו והבטחון העצמי, כולל חרדות וביישנות הם אלו שמונעים ממנו לפרוץ קדימה, רק משגע אותי שהרופא עדיין לא עלה על זה.
 
פסיכיאטרים אינם כל יכולים וחלק

מהסוגים של האוטיזם, כמו אספרגר, קשים מאוד לאבחון. בהחלט יכול להיות שמחנך יעלה על בעיה שרופא לא מצא. בעיקר אם מדובר במחנך שנשמע יותר חכם מאותה מנהלת ואם הבעיה לא בתחום אותו הפסיכיאטר למד הייטב או התעדכן בו בעשרות השנים האחרונות.
 

mapletree

New member
אה ושכחתי לענות לך גרוטיאדה

שאלת אותי איך הוא מסתדר עם בני גילו, ובכן, נהדר, הוא רץ עם הילדים, צוחק איתם, משחק איתם, כמובן מדבר איתם, איתם אין לו כל בעיה לתקשר, הבעיה היחידה שלו בתקשור היא עם מבוגרים, ואגב, כפי שציינתי כבר כאן, הבעיה עם המבוגרים היא לא רק במסגרת בי"ס, אלא עם כל מבוגר, אפילו עם בני משפחה רחוקים, כמו סבתות וכו'. ונכון, הוא באמת סופר רגיש, הוא יודע לקרוא את תוי הפנים שלי ומנתח כל הבעה שרמת הדיוק שלו פשוט מדהימה.
 
אם ככה, החשש ל-PDD זעיר, אם בכלל

למרות שגם חשובה איכות התקשורת ויש פרמטרים נוספים. אני כמובן לא פסיכיאטרית, אבל לצערי מכירה את הנושא מקרוב. בהחלט ייתכן שמדובר באילמות סלקטיבית או איזושהי "חבילה" שהבן סוחב ומשפיעה על יחסו למבוגרים. בכל מקרה, לא נראה לי ההתייחסות והתיוג מראש של הילד ע"י הצוות החינוכי. בוודאי שזה משפיע עליו! צריך לעשות חשיבה מחודשת: האם עליכם "לרַצות" את ביה"ס / הצוות צריך לקבל את הילד ולסייע לו / המקום הזה טוב לו? לדעתי, כדאי לחפש עזרה מקצועית של פסיכולוג ילדים טוב שמכיר את הנושא. אולי קלינאית תקשורת שעוסקת בתחום? בתור התחלה, כדאי לפנות לפורום שנמצא באתר של קלינאי התקשורת בישראל; מנהלת הפורום שם היא סיגל דואק-חורי שנחשבת למומחית, בייחוד בתחום של הפרעות קשר ותקשורת. שווה לשאול לדעתה. כתובת: www.ishla.org.il בהצלחה-ואנא עדכני.
 

mapletree

New member
תודה ../images/Emo140.gif בעוד שעה נהיה אצל

הפסיכ' וכשנשוב אעדכן. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הפורום הזה, איכשהו זה עושה לי סדר בכל הבלאגן וכשאנשי מקצוע מדברים איתי על איזשהו מושג (כולל המונח PDD שהזכירה אתמול המנהלת) לפחות אני מבינה אותו מבלי לשאול מזה.
 
למעלה