מותק, תרשה לי לעזור בניסוח...
נראה לי שהיית צריך לכתוב האם עדיף לשבת במחבוא מאשר לנסות ולהעיז. (אולי להעז? אני לא חזק בעברית היום..) יש לא מעט מקרים (לא רק בזוגיות, אלא בכלל בחיים - בחוויות, בעבודה, ביחסים עם אחרים, באוכל, בתרבות, ובכל מה שתחשוב עליו), בהם אנשים חושבים שעדיף כחום מאשר כמעט. שעדיף להפעיל פילטרים בעובי של מיקרונים על כל החלטה, מאשר לנסות להעז ולקפוץ ראש אל המים (כי לא יודעים מה העומק או הטמפ'), ואז הם מוצאים את עצמם יושבים מול ספרית הפורנו ההולכת וגדלה במחשב, או יושבות מול דלי הגלידה הקרוב. אחרי שנים, הם גם נזכרים לבכות על זה שלו היו מנסים את הכמעט, אולי במקרה הרע זה גם היה מצליח להם .... אנשים נשארים תקועים שנים במשרות משמימות כי הם לא ירצו להסתכן ב"כמעט הצלחה" ויעדיפו את הכלום של ישיבה במשרד תחת בוס(ית) מתוסכל, אנשים נתקעים בזוגיות נוראית כי יפחדו לנסות אחרת (שוב - מעדיפים "כלום" של אושר על "כמעט אושר" ), ויעדיפו להשאר לבד מתחת לפוך מאשר לךהסתכן ב"כמעט" אהבה. הפחד בד"כ הוא מלהודות בפני עצמם שהם נכשלו בניסיון. ולכן עדיף לא לעשות כלום, כי אז בוודאות נמנעים מהכישלון. אם אני מביט על יחסים בין המינים, אזי חלק מזה נטוע גם בחינוך. "אל תזדייני עם כל מה שזז, כי אז יחשבו אותך לשרלילה" (אלא אם ה"כל מה שזז הבא" יהפוך פתאום לאהבת חייך). דבר שגורם לפעמים לנשים לפחד כל כך, עד שהן מוצאות אלפי תירוצים מדוע לא לנסות אותך, וגם אם כן מנסות, אז תמיד המחשבה על הכישלון מונעת אותן מלהפתח באמת ולהתנהג כאילו שההצלחה בדרך (ואז הכשלון אכן מובטח, אבל היות ולא היה זיון, אז זה לא באמת כישלון ....). (פרדון על ההכללה, אני יודע שלא כולן כאלה, אבל אם יש כאלה, זה רק נשים. בספק אם תמצאו גבר כזה...) בקיצור אחינו, הפחד מכישלון הוא אחד הגורמים היותר קרדינליים בכשלונותינו. בגלל זה אני ממליץ לך למצוא בת-בן. לפחות את הפחד מכשלון ביחסים תנטרל על ההתחלה. אתה יודע, כשאני קורא שוב מה שכתבתי, אני מרגיש שאולי גם אני טעיתי בניסוח. אני רואה המון סביבי שמעדיפים כמעט על כלום... נשארים בקשרים של כמעט אהבה, רק בכדי שיהיה למי להתקשר ועם מי להתכרבל בלילה, במקום לבחור בכלום ובלנסות להשיג את הכל... נשארים בעבודה משעממת במקום לבחור שוב בכלום שמתוכו צומחים... הייתי פעם באיזו סדנא, שבה אמרו שצריך לפנות את כל הכמעט, ליצור כלום בכדי שיהיה מקום לבנות מחדש. הבעיה היא שיש כאלה שמפנים, יוצרים כלום ואז מפחדים לנסות כל מיני "כמעטים" בכדי לא להכשל, ובכך נשארים עם הכלום. ואללה, סיבכתי הפעם.
(אלא אם מישהו קרא כאן ממש לעומק)