עבודת "שורשים"

פלגיה

New member
עבודת "שורשים"

זאת שהילדים מקבלים בבית הספר להכין. מה התפקיד שלה - ללמד את הילד על משפחתו, או ללמד אותו להכין עבודה, בנושא הקרוב לליבו? מה מידת מעורבות ההורים הרצויה בהכנת העבודה? איזו הדרכה צריך לתת בית הספר ואיזה ליווי לתלמידים המכינים אותה? והאם צריך לשפוט את התהליך או רק את התוצאה הסופית?
 

חני ב

New member
בדיוק היום הבן שלי מגיש את העבודה

שלו. אם את שואלת אותי, תפקידה ללמד את הילד על משפחתו ופחות להכין עבודה. דיברתי עם הרבה הורים על העבודה, מובן שהם אלה שעשו חלק נכבד ממנה. יש לי חברה עם 4 ילדים, לראשון היא עשתה את כל העבודה (לו לא היתה יד בה בכלל), השני עשה מעט ממנה והבת השלישית עשתה את רובה. בן הזקונים שרק בכתה ג' אולי יעשה אותה לבד (כמעט), ואולי ייעזר גם בעבודות אחיו. ביה"ס של הבן הדריך את הילדים בכתה בכל התהליך, העבודה שלו מורכבת מ- 6 יחידות, בסיום כל יחידה הילדים כתבו טיוטה ונתנו למורה להגהה. מספר ימים לפני חופסת פסח היא החזירה לבן שלי את כל הטיוטות ובחופש ישבנו לתקן ולהרחיב את העבודה. דברתי עם המורה ביום הורים האחרון, הבנתי ממנה שהציון יהיה מורכב מכל התהליך וגם מהגשת הטיוטות ולא רק מהתוצר הסופי.
 

Kalla

New member
שלי הגיש את העבודה לפני פסח.

בוודאי שהמטרה העיקרית היא ללמוד על המשפחה ואצלנו הוא באמת למד המון (ואגב, לא רק הוא אלא גם אנחנו). למזלנו היה לנו המון חומר מתועד במחשב (מהצד של בעלי לאחר פטירת סבתו הכינו ספר על חייה וחיי משפחתה בדורות הבאים ומהצד שלנו הוכנו ספרים הכוללים מכתבים, תמונות וחומרים נוספים מפרי עטם של בני משפחה שנפטרו ובנוסף לזה לפני שנתיים, לכבוד יום הולדתו ה-65 של אבי כתבתי שיר שמספר את כל קורות חייו וקורות משפחתו). כמו כן, משני הצדדים היו חלקים נרחבים של אילנות יוחסין מוכנים וגם תמונות ישנות שכבר נסרקו למחשב, כך שאפשר היה להביא פרטים רבים שאם לא היו רשומים או מתועדים - אף אחד לא היה זוכר אותם או שהיה הרבה יותר מסובך לאסוף אותם. מעבר לכך, הראיונות שהוא ערך איתנו, עם הסבים משני הצדדים (ואפילו עם האחים הקטנים) לימדו אותו המון. סיפרנו לו בפעם הראשונה דברים, למשל פרטים מהילדות שלנו או כל מיני סיפורים מהחיים שלנו לפני שהוא נולד, שאחרת לא בטוח שהיינו מגיעים לספר לו (ובטח שלא סבים וסבתות). בנוסף, הוא חיפש חומר על ארצות המוצא וכתב ביוגרפיה מורחבת על בת משפחה שנהרגה בגיל צעיר כשהוא היה עוד תינוק וזו הייתה הזדמנות פז בשבילו להכיר אותה ואת אישיותה המיוחדת. קיימות הנחיות מאוד מדויקות בבית הספר ובאינטרנט לכתיבת העבודה, כולל דוגמאות של אילנות יוחסין, שאלות לשאול בראיונות וכו'. לא חייבים, כמובן, לעשות הכל בדיוק לפי הדגמים שהם מציעים, אך הם בהחלט עוזרים ונותנים כיוון. למשל, חלק מהשאלות שהם הציעו לשאול בראיונות נראו לנו טפשיות, לא רלוונטיות או בעלות נוסח קלוקל, אז הצענו לו לשאול שאלות אחרות במקומן או לנסח את השאלות מחדש, וכד'. זו עבודה שמטבע הדברים הורים ובני משפחה נוספים נוטלים בה חלק פעיל ונרחב: מספרים, מתראינים, מחפשים חומר, תמונות ועוד - הרי בסופו של דבר העבודה מבוססת על הידע שלהם. אבל, כאמור, זו גם עבודה שבה הילד עצמו לומד המון על משפחתו ועל התהליכים שבניה השונים עברו ושהביאו אותם ואותו עד הלום. ואני כבר לא מדברת על כך שהמסמך הסופי הוא נכס יקר למשפחה כולה, שיכול לשמש עדות לדור העתיד. אני מברכת את מי שהגה את הרעיון להפוך את העבודה הזו לחלק מתוכנית הלימודים. לגבי הכנת העבודה - אני מניחה שילד שהגיע לשלב של עבודת שורשים כבר אמור לדעת באופן כללי איך להכין עבודה להגשה בבית הספר, ובנוסף ישנן ההנחיות הכתובות שעוזרות לו. מבחינה זו אני רואה את העבודה כעוד הזדמנות לתרגל כתיבה של עבודה גדולה ומורכבת, המכילה חלקים שונים ופרקים שונים שהם חלק משלם ושיש לקשר ביניהם וליצור בסופו של דבר מבנה אחיד, שלם, קוהרנטי ונוח לקריאה. ברור שכל עבודה כזאת שהילד עושה תורמת לידע שלו על כתיבת עבודות על אף שזו אינה המטרה העיקרית של עבודה זו. לא בטוחה שהבנתי את שאלתך האחרונה. מה זאת אומרת - לשפוט את התהליך? אני חושבת שבעבודה מסוג זה התהליך הוא חלק מהתוצאה או מתבטא דרכה, כך שאני לא רואה איך אפשר להפריד. זה לא כמו תרגיל בחשבון שאפשר לכתוב את התוצאה בלי להתייחס לדרך. בעבודה הזאת הדרך (כלומר הראיונות,הצגת החומר שנאסף וכו') היא זאת שבעצמם מהווה את המוצר המוגמר. אולי אם תבהירי למה התכוונת בשאלה הזאת, אוכל להתייחס אליה בצורה יותר מדויקת.
 

Kalla

New member
אגב, אצלנו לא היה תהליך

של הגשת טיוטות (זאת נהוג היה לעשות בכיתות נמוכות יותר, כשכל שנה היה להם פרויקט שנתי - כלומר עבודה בנושא מסוים שהם בעצמם בחרו וכתבו עליו עבודה גדולה במהלך השנה, וכל פעם הגישו חלקים לבדיקה עד שבסוף הגישו את המוצר המוגמר). העבודה הוגשה בפעם הראשונה והיחידה לאחר שכבר הייתה גמורה.
 

michal@gal

Active member
מנהל
ללמד על המשפחה

הם לומדים להכין עבודות כבר מבית הספר היסודי. כבר מכיתה ב', פעם בשנה הם מגישים עבודת חקר. אני לא חושבת שעבודת שורשים קרובה לליבם של התלמידים, ובכלל, לדעתי זו עבודה שעבר זמנה, וצריך לבטל אותה או לפחות לתת אלטרנטיבה אחרת. אני לא מוצאת את ההגיון בעשיית עבודת שורשים, כשמדובר בילדים שהם כבר דור שלישי ורביעי בארץ. רוב המטלות שהילדה הייתה אמורה לכתוב עליהן היו מיועדות לילדים שהם או הוריהם עלו לארץ והיו חסרות משמעות במקרה שגם הסבים הם ילידי הארץ. כל התהליך לווה ע"י המורה. כל פעם שהשלימה פרק, הוא הוגש למורה לבדיקה וקבלת הערות, ורק אחרי פסח הוגשה העבודה הסופית, מתוקנת לפי ההערות הקודמות של המורה. לדעתי, צריך לשפוט רק את התוצאה הסופית. התהליך נועד לעזור לתלמיד להגיע לתוצאה הסופית הטובה ביותר.
 

Kalla

New member
אני חושבת שרוב הילדים הם עדיין

מקסימום דור שני בארץ. אך לדעתי שווה להכיר את הדורות הקודמים של המשפחה בין אם מוצאה בחו"ל או בארץ. העלייה, אם הייתה, היא רק חלק קטן מכל הסיפור.
 

michal@gal

Active member
מנהל
היה חלק גדול על העלייה

ויותר מזה - שאלות על חיי היום-יום בארץ המוצא. חפץ שעובר מדור לדור שהגיע מארץ המוצא, בגדים של ארץ המוצא וכו'. בסוף השנה גם היינו צריכים להכין מאכל מסורתי של ארץ המוצא. כל אלה לחלוטין לא מתאימים לילדים שהמשפחות כבר כמה דורות בארץ. בסופו של דבר הוספנו מחקר על השואה כדי למלא קצת את העבודה, כי זה היה הדבר היחיד שעוד איכשהו התאים לנושא.
 

Kalla

New member
אצלנו היו המון שאלות שלא קשורות,

למשל איך ההורים/הסבים הכירו, במה שיחקו בילדותם, על טיולים, על חברים, על תחביבים, על הבית בו גרו וכו'. פרט לכך, השאלות עצמן הן רק הנחיות, וכאמור אנחנו במקום שאלות שלא היו לנו רלוונטיות חשבנו על שאלות אחרות ועל סיפורים מעניינים מהחיים שלנו, שאין להן קשר לעלייה או לארץ מוצא. אצלנו בכלל לא היו שאלות על חפצים או בגדים ולא הצטרכנו להכין מאכלים. כנראה שזה משתנה בין בתי ספר. למה שלא תדברי על המורה או המנהלת על העניין? אפשר לעשות עבודת שורשים נפלאה גם במקרה של משפחה "צברית".
 

michal@gal

Active member
מנהל
לשמחתי, אנחנו כבר אחרי

אבל עוד שנתיים הקטנה תצטרך להגיש עבודת שורשים ואני מקווה שנוכל לשכנע את המחנכת להתאים את העבודה גם למשפחות של צברים.
 

Kalla

New member
אצלנו הבאים בתור רק יתחילו

כיתה א' בספטמבר, אבל אני כבר בונה על זה שכשיגיע הזמן יוכלו להשתמש בחלקים נרחבים מעבודת הבכור.
 

Kalla

New member
ואגב, להשתמש אין פירושו של דבר

להעתיק בלי להקדיש מחשבה. אני חושבת שזה יהיה די אכזרי להכריח את הסבים והסבתות לענות שוב על אותן השאלות (ויש הרבה), ועוד פעמיים. אני בהחלט מאמינה שצריך לדעת לא רק להמציא מחדש את הגלגל אלא גם לנצל בצורה נכונה חומר קיים, אם ישנו. כל עוד מתעמקים בחומר ולומדים מהעבודה, זה בסדר מבחינתי. מה שכן, נושא כמו ביוגרפיה מורחבת אני מצפה שכל אחד יעשה על בן משפחלה אחר כי זו הזדמנות נהדרת לכולנו להכיר דרך העבודות כמה שיותר בני משפחה שהיו ואינם.
 

פלגיה

New member
"שורשים" = מוצא מארץ אחרת?

שלושה מבין ארבעת הסבים של ילדי הם ילידי הארץ, ועדין מעניין מאוד לשמוע על ילדותם (בירושלים, ת"א וחיפה בשנות ה- 40 וה- 50. לדעתי זה מרתק)
 

michal@gal

Active member
מנהל
זו הייתה הדרישה אצלנו

לא שאלו על הילדות של הסבים, אלא על המנהגים השונים והלבוש השונה בארץ המוצא ועל האינטרקציה עם הסביבה הלא יהודית.
 

פלגיה

New member
טפשי ביותר ולא רלוונטי

כי באמת הרבה סבים היום הם ילידי הארץ. במקרה שלנו הסבא שנולד בחו"ל כבר לא בחיים כדי לענות על שאלות כאלה. בעיני השורשים הכי יפים הם שורשים בארץ ישראל.
 

3תיתי

New member
בבית הספר של ילדי

נראה (לשמחתי) שעיקר העבודה היתה ללמד איך עורכים עבודת חקר, בנושא שלא ניתן למצוא בכתובים, בדרך כלל. בעבודות שילדים עשו עד לעבודה זו, הם אספו חומר כתוב וסיכמו. לא ראיינו אף אחד בדרך כלל. לכן, למזלינו ולשמחתינו, שני בני עשו את העבודה בעצמם. העבודה כללה "עץ משפחה" של שלושה-ארבעה דורות, וסיפור על אחד מבני המשפחה. הגדול עשה על ילדותו של אבי, האמצעי, עלחייה של הסבתא-רבה, שאז, למזלינו, עוד היתה בחיים. מלבד עזרה מזערית (בשאלה למה נקרא הילד כך) לא התערבנו. הילדים הגישו עבודות צנועות, בטח לא ישבתי להכין עטיפה מעץ, או דבר מופרך שכזה (למה מופרך? כי זו עבודה של התלמיד, לא של הוריו, בדיוק כמו אותה תיבת נח גועלית בכיתה ב'). היו גם ילדים שהוריהם עשו את העבודה. ואולי ההורים למדו לעשות עבודת חקר ככה? עצם עשיית העבודה נתן לילים כלים לחקר המשפחה או כל תחום אחר בעצמם, אם ירצו או יצטרכו. אני, שמקבלת חררה משעורי בית להורים (פשוט כי כבר עשיתי די שעורים כתלמידה), חושבת שזו הדרך הנכונה. ואגב, לא אפשרנו להעתיק מעבודת הבכור. זה לא ישר ובניגוד לחינוך שלנו. גם לא להעזר. הציון ניתן הן על הדרך (הגישו בשלבים) והן על התוצאה הסופית, הצנועה כאמור. והיה ממש ציון טוב, כלומר גם מורי בית הספר הסכימו לתת לילדים ציון ולא להורים.
 

3תיתי

New member
שום דבר לא יקר מדי

כדי לעשות רושם ולהתחרות בהורים האחרים!
 

Kalla

New member
לא יודעת,

אולי אני פשוט לא מודעת לזה, אך בכלל לא מרגישה שקיימים אצלנו דברים כאלה. אין לי שמץ של מושג איך נראות העבודות (ובטח שלא הכריכות!) של ילדים אחרים בכיתה של בני. קשה לי אפילו לדמיין מצב שבו הורים (או תלמידים) מתחרים ביניהם בצורה כזאת ושהורים מתעניינים בכריכות של עבודות אחרות. אני, אגב, לא נגד תחרות באופן עקרוני. אני חושבת שתחרות במידה היא דבר בריא והיא אחד הגורמים החשובים ביותר שתורמים להתפתחות ולהתקדמות המין האנושי והאינדיבידואל, אך התחרות צריכה להיות על משהו מהותי (איכות התוכן ולא של מי הכריכה היקרה יותר) והיא בעיקר נגד עצמך ולא נגד אחרים - להפיק את המיטב שהאדם עצמו מסוגל, בין אם מישהו אחר מסוגל להשיג בתחום הזה יותר או פחות.
 
למעלה