שלי הגיש את העבודה לפני פסח.
בוודאי שהמטרה העיקרית היא ללמוד על המשפחה ואצלנו הוא באמת למד המון (ואגב, לא רק הוא אלא גם אנחנו). למזלנו היה לנו המון חומר מתועד במחשב (מהצד של בעלי לאחר פטירת סבתו הכינו ספר על חייה וחיי משפחתה בדורות הבאים ומהצד שלנו הוכנו ספרים הכוללים מכתבים, תמונות וחומרים נוספים מפרי עטם של בני משפחה שנפטרו ובנוסף לזה לפני שנתיים, לכבוד יום הולדתו ה-65 של אבי כתבתי שיר שמספר את כל קורות חייו וקורות משפחתו). כמו כן, משני הצדדים היו חלקים נרחבים של אילנות יוחסין מוכנים וגם תמונות ישנות שכבר נסרקו למחשב, כך שאפשר היה להביא פרטים רבים שאם לא היו רשומים או מתועדים - אף אחד לא היה זוכר אותם או שהיה הרבה יותר מסובך לאסוף אותם. מעבר לכך, הראיונות שהוא ערך איתנו, עם הסבים משני הצדדים (ואפילו עם האחים הקטנים) לימדו אותו המון. סיפרנו לו בפעם הראשונה דברים, למשל פרטים מהילדות שלנו או כל מיני סיפורים מהחיים שלנו לפני שהוא נולד, שאחרת לא בטוח שהיינו מגיעים לספר לו (ובטח שלא סבים וסבתות). בנוסף, הוא חיפש חומר על ארצות המוצא וכתב ביוגרפיה מורחבת על בת משפחה שנהרגה בגיל צעיר כשהוא היה עוד תינוק וזו הייתה הזדמנות פז בשבילו להכיר אותה ואת אישיותה המיוחדת. קיימות הנחיות מאוד מדויקות בבית הספר ובאינטרנט לכתיבת העבודה, כולל דוגמאות של אילנות יוחסין, שאלות לשאול בראיונות וכו'. לא חייבים, כמובן, לעשות הכל בדיוק לפי הדגמים שהם מציעים, אך הם בהחלט עוזרים ונותנים כיוון. למשל, חלק מהשאלות שהם הציעו לשאול בראיונות נראו לנו טפשיות, לא רלוונטיות או בעלות נוסח קלוקל, אז הצענו לו לשאול שאלות אחרות במקומן או לנסח את השאלות מחדש, וכד'. זו עבודה שמטבע הדברים הורים ובני משפחה נוספים נוטלים בה חלק פעיל ונרחב: מספרים, מתראינים, מחפשים חומר, תמונות ועוד - הרי בסופו של דבר העבודה מבוססת על הידע שלהם. אבל, כאמור, זו גם עבודה שבה הילד עצמו לומד המון על משפחתו ועל התהליכים שבניה השונים עברו ושהביאו אותם ואותו עד הלום. ואני כבר לא מדברת על כך שהמסמך הסופי הוא נכס יקר למשפחה כולה, שיכול לשמש עדות לדור העתיד. אני מברכת את מי שהגה את הרעיון להפוך את העבודה הזו לחלק מתוכנית הלימודים. לגבי הכנת העבודה - אני מניחה שילד שהגיע לשלב של עבודת שורשים כבר אמור לדעת באופן כללי איך להכין עבודה להגשה בבית הספר, ובנוסף ישנן ההנחיות הכתובות שעוזרות לו. מבחינה זו אני רואה את העבודה כעוד הזדמנות לתרגל כתיבה של עבודה גדולה ומורכבת, המכילה חלקים שונים ופרקים שונים שהם חלק משלם ושיש לקשר ביניהם וליצור בסופו של דבר מבנה אחיד, שלם, קוהרנטי ונוח לקריאה. ברור שכל עבודה כזאת שהילד עושה תורמת לידע שלו על כתיבת עבודות על אף שזו אינה המטרה העיקרית של עבודה זו. לא בטוחה שהבנתי את שאלתך האחרונה. מה זאת אומרת - לשפוט את התהליך? אני חושבת שבעבודה מסוג זה התהליך הוא חלק מהתוצאה או מתבטא דרכה, כך שאני לא רואה איך אפשר להפריד. זה לא כמו תרגיל בחשבון שאפשר לכתוב את התוצאה בלי להתייחס לדרך. בעבודה הזאת הדרך (כלומר הראיונות,הצגת החומר שנאסף וכו') היא זאת שבעצמם מהווה את המוצר המוגמר. אולי אם תבהירי למה התכוונת בשאלה הזאת, אוכל להתייחס אליה בצורה יותר מדויקת.
