טנזור הוא יצור מתמטי
שעדיין לא ירדתי לסוף דעתו. באופן כללי - אם נחשוב על סקלר (מספר רגיל) כמטריצה בגודל 1 על 1, ועל וקטור בגודל n כמטריצה בגודל 1 על n, נשים לב שלמעשה יש משהו משותף לסקלר, וקטור ומטריצה - שלשתם מטריצות בעלות מספר מימדים שונה (0 לסקלר, 1 לוקטור, 2 למטריצה), ומכאן עולה הרעיון לדבר גם על טנזורים תלת מימדיים, שברמה הויזואלית ניתן לדמיין אותם כמטריצה שיש לה גם עומק (מערך תלת מימדי - למי שמכיר את מדעי המחשב). אם מושג המטריצה או הוקטור לא מוכר לך, אני מציע שתציץ בערכים המתאימים בויקיפדיה. הם ממש ברורים גם לחסרי כל רקע מתמטי, וארוכים מכדי שאנסה לתמצת אותם. לטנזורים יש תכונות רבות שהן בסך הכל הכללה של דברים שאנחנו יודעים לעשות על מספרים, וקטורים ומטריצות, בראש ובראשונה - טרנספורמציות ליניאריות, שזה בעצם שם גדול לפונקציה ממטריצה למטריצה, שבה כל רכיב במטריצה החדשה הוא סכום של הכפלות של רכיבי המטריצה הישנה במספרים שונים אבל לא זה בזה או בעצמם (גם על זה ניתן לקרוא בויקי). איינשטיין התעסק בעיקר במה שנשמר כמות שהוא במעבר בין מערכות ייחוס הנעות במהירות מסויימת זו ביחס לזו, והחליט להתייחס לעולם שלנו כאילו יש לו 4 מימדים - ה-3 של המרחב ו-1 של הזמן, ובו מעבר בין מערכות ייחוס הוא טרנספורמציה ליניארית מסוג מסויים המשמר את הגדלים שחייבים להישמר. הדרך הנוחה ביותר לארוז את כל המשוואות הללו הייתה בעזרת חשבון טנזורים, בו כל טנזור מייצג חבילה של גדלים בטבע הקשורים זה לזה (לדוגמה רכיבים של הפוטנציאל החשמלי והמגנטי), אז הטרנספורמציה המתאימה למעבר בין מערכות ייחוס תייצג גם את המעבר בין חבילות הגדלים הללו. זה כמובן רעיון גאוני למי שמסוגל להתמודד עם חשבון טנזורי, אבל כיוון שסטודנט ממוצע פוגש לראשונה את המהומה הזו באמצע קורס שבכלל אמור ללמד אותו יחסות פרטית ולא מתמטיקה, זו אחת החוויות הפחות נעימות שניתן לחשוב עליה. אני מודע לכך שאם המושגים שאני התייחסתי אליהם כבסיסיים (סקלר, וקטור, מטריצה, טרנספורמציה) לא מוכרים לך, כנראה שההודעה הזו רק בלבלה אותך, אבל נראה לי שזה המקסימום שאני יכול לעשות בכמה דקות באמצע הלילה.