סרטי השבוע
(2012) פרנסיס הא Frances Ha
באחת הסצינות האחרונות של הסרט, גרטה גרוויג אומרת ''אני אוהבת דברים שנראים כמו טעויות''. אז אולי זה בדיוק מה
שקיווה נוח באומבאך לעשות: סרט שנראה כמו טעות, פגם גנטי, אנומליה קולנועית עם יעוד משלה. וזה מלבב. כלומר, אם מצליחים
להיפטר במהירות מהקולות בראש אחרי בערך 10 דקות מהפתיחה, קולות המפצירים כי ''ההיפסטרים באים! ההיפסטרים באים!''
והם באו. והפלא ופלא, לא חירבו את קדושתו של הטקסט. יאיי.באומבאך וגרוויג כתבו ביחד טייק אחד ארוך על ניו יורק של ימינו,
ניו יורק בשחור-לבן, ניו יורק מדוללת רגשית וניו יורק הרחוקה מדימיונות הרומנטיקה של וודי אלן. חיפשתי פה את לנה דנהאם
מדוושת על אופניים וינטג'יות כי זה בדיוק הסרט שהיא עשתה בעצמה לפני 3 שנים, 'רהיטים זעירים'. והוא, אגב, היה מעט טוב יותר.
דור ה-N, דור הנרקסיסטים, לא מוצא את עצמו. אז באומבאך/גרוויג מחפשים אותו בעצמם. קשה לקבוע מה הם השיגו, חוץ מסרט שמאוד
נהנה לחיות ולהכריז על מידות חדשות של שנינות ואילתור. השבוע התקיימה סדנה של מפיקים בכירים בירושלים, בעיקר מתחום הטלוויזיה.
אחת המפיקות הייתה סנדרה שטרן והיא אמרה שרעיונות הם כמו ישבנים. לכולם יש אחד. צריך רק למצוא את הטובים ביותר. אז אני לא יודע
לגבי טיב הישבנים של באומבאך וגרוויג אבל יכול לומר כי טיב הרעיון שלהם לא היה שלם במיוחד. הדמויות שוקקות מחד וחדורות מוטיבציה להגדיר
מחדש את האימפולס כמוטציה מאידך. אם פרנסיס הייתה אמורה להיות ה''להיות או לא להיות?'' של 2013, אז אני אלך על הגרסה
שלה ל-''להיות'' ואשפר את חיי כי ה-''לא להיות'' מפחיד מדי. אה! לא היו חתולים בסרט וזה לא בסדר. רק תוהה.
10/7
(2009) קטלין ורגה Katalin Varga
סרט הונגרי/רומני. כמו מהלומה רגשית הגונה. הסרט מחלק עצמו בצורה חכמה, כך שהמערכות מבדילות עצמן אחת מהשנייה ומתארות
שלוחות שונות של האופי האנושי הרוקם גרסאות מחרידות של גורל ומוסר בלי בושה. דרמה חברתית הפוסעת בתלם מוצל מעלילות נקמה.
ודמות אישה מרתקת במרכזה. וזה מטלטל. אלמלא התמהמהות מיותרת בחצי הראשון, הסרט יכול היה להיות אפילו יותר מדהים.
10/7
(2009) נקמה Vengeance
מסתבר שסרט הנקמה של ג'וני טו, במאי מחונן ומוכשר מהונג קונג, היה מועמד לדקל הזהב בקאן 2009.
יש הרבה סטייל וכוונות טובות בסרט אשר אותו כינה רוג'ר איברט ''מערבון קלאסי''. פירוק מעניין ומפותל של דמות הרוצח השכיר.
10/7
(2007) האיש מכדוה''א The Man From Earth
הברקה תסריטאית שגרמה לי סחרחורת מרוב סוטול של אינטקלט. אז יש איזה פרופסור צעיר אחד שעושה מסיבת פרידה כי הוא עוזב
ומזמין כמה מחבריו, מרצים לתחומים שונים. נפלט לו והוא מספר שהוא למעשה כבר בחיים 14 אלף שנים. יאפ. כל הסרט נסוב סביב
החידה הגדולה, האם הוא מבלף ופשוט יודע לספר נראטיבי עקבי ונטול חורים, פיקציה לכל דבר. או שמא הוא דובר אמת, אמת מרתקת.
הסרט רובו ככולו מתרחש בסלון ביתו של הפרופסור, אין שחקנים מוכרים (והם מצוינים), התקציב היה נמוך מהרגיל ואיכשהו הסרט הצליח
לקבל מעמד של קאלט עם הזמן ומגיע לו. חוויה.
10/8
(1971) בהלה בפארק הסמים The Panic In Needle Park
התפקיד המשמעותי הראשון של אל פצ'ינו. צריך להוריד בפניו את הכובע, לא כל אחד יכול לקחת על עצמו לגלם ג'אנקי בשביל לקבל
הכרה אמיתית והוא ראוי לכל שבח. תיאור בוטה של השוליים בניו יורק, ממש התענגות מזוכיסטית המלווה בקלוז אפים גסים של
הזרקות הירואין ותוצאות האופוריה שלאחר מכן. סרט עם תעוזה מחתרתית על עולם קשה והרסני. באמת מבהיל.
10/7
(1960) לה דולצ'ה ויטה La Dolce Vita
פליני עושה קולנוע נדיר ומופלא, כבר גיליתי זאת ב'לה סטרדה'. גם 'לילות כביריה' ו'זכרונות' היו פנינות מוארות מאהבה טהורה לאמנות השביעית.
מרצ'לו מסטרויאני באמת שחקן עם קלאסה וכריזמה מהפנטת, אהבתי את המסע לחיפוש עצמי שלו דרך תחנות שונות הגלומות בדמויות המשנה.
סרט סוחף עם אמירות לכאן ולכאן על המקום שלנו בחיים. יש פה יופי של סצינות. כבר בא לי לראות שוב.
10/8