סרטי השבוע
- פותח הנושא ** רוזבד
- פורסם בתאריך
(2012) כבול Chained
דיוויד לינץ' אולי כבר לא ישוב לעשות קולנוע אבל הבת שלו, ג'ניפר לינץ', עושה גם עושה.
הסרט שלה מתאר את חיי השגרה של נהג מונית/רוצח סדרתי - וינסנט ד'ונפוריו בתפקיד הכי טוב שלו מזה שנים -
ומערכת היחסים המצמררת והמטרידה שלו עם אחד מחטופיו, ילד בן 9. לינץ' בונה יופי של סצינות עשויות היטב,
מתמקדת באווירה החודרת עמוק לעצמות ומצליחה לעלות על הציפיות ולהיות רגישה להפליא עם החומרים שהיא מציגה.
10/7
טריילר -
http://www.youtube.com/watch?v=L2b05pECEpo
(2012) טד Ted
סת' מקפרלן יצא מדעתו עם הסרט המופרע והסטלני שלו על דובי המתעורר לחיים והופך לחבר הכי טוב של מארק וולברג.
אלגוריה מודעת לעצמה על חברות, התבגרות ונאמנות לפרקטיקה של החיים האלטרנטיביים עמוסי הריגושים. ופלאש גורדון.
כמעט כל הבדיחות והרפרנסים לתרבות פופ אייטיזית מצחיקות בטירוף וחובה לבוא עם ראש פתוח.
10/7
טריילר -
http://www.youtube.com/watch?v=9fbo_pQvU7M
(2010) Unaware
פאונד פוטג'. חייזרים. זוג חמוד ולא מעצבן הולך לעשות ביקור פתע לסבא ולסבתא של הבחור ומגלה כי הם עזבו לסופ''ש.
לפיכך, מחליטים להתנחל בביתם ולחקור את האסם המסתורי של הסבא שעבד בעבר בשירות החשאי. הם מגלים שהם לא לבד.
בילד אפ נהדר, מתח מהודק והתקדמות עלילתית מורטת עצבים.
10/7
טריילר -
http://www.youtube.com/watch?v=yAn4jRm54qM
(1999) המקור The Insider
מייקל מאן מטפל בנחישות בסיפור שהיה ונברא והדיר שינה מעיניהם של מנהלי חברות טבק בניינטיז.
העיתונות האמריקנית ותכנית התחקירים ''60 דקות'', שעדיין משודרת תחת כנפי רשת CBS, מקבלות פה לגיטימציה חברתית
והערכה על היותן הוגנות ונאמנות לציבור. הבימוי המרתק של מאן נותן הילה של איכות לצמד מדיומים ההולכים כאן יד ביד.
פצ'ינו מצליח להיות מאופק ומתון יחסית הפעם וראסל קרואו סבבה.
10/8
טריילר -
http://www.youtube.com/watch?v=6wwJp8VDGzE
(1988) שואת קניבלים 2 Cannibal Holocaust 2/The Green Inferno
סרט ההמשך הלא רשמי לקלאסיקת הפאונד פוטג' מ-1980. פחות סאדיסטי ויותר סיפורי. אהבתי.
10/7
טריילר -
http://www.youtube.com/watch?v=IBsrad9h-4M
לפני שבועיים בערך ראיתי את "בננות"
מאוד מושפע מאלמודובר ויש בו גם משהו מאוד אמריקקי בעשייה שלו אבל בסה"כ הוא סרט שמעביר כשעה וחצי בסבבה, למרות שהוא הדבר הכי צפוי וקיטשי שבעולם. מפתיעה לטובה: יעל בר זוהר. מנסה להיות איכותי אבל אף פעם לא מצליח: עפר שכטר. לא סרט לקולנוע, כן סרט לערב שישי משעמם כשאין משהו אחר לראות.
מאוד מושפע מאלמודובר ויש בו גם משהו מאוד אמריקקי בעשייה שלו אבל בסה"כ הוא סרט שמעביר כשעה וחצי בסבבה, למרות שהוא הדבר הכי צפוי וקיטשי שבעולם. מפתיעה לטובה: יעל בר זוהר. מנסה להיות איכותי אבל אף פעם לא מצליח: עפר שכטר. לא סרט לקולנוע, כן סרט לערב שישי משעמם כשאין משהו אחר לראות.
וחברה שלי, שלקחה אותי איתה לסרט, ראתה
את מה שכתבתי פה וממש התבאסה עליי אז אמרתי לה שאני אכתוב את דעתה על הסרט חח.. והיא מוסרת שהיא אהבה מאוד את הויזואליות ואת הפרטים הקטנים בסרט, בתור חובבת אירוויזיון הסרט מאוד כייפי וסוף סוף יש סרט ישראלי עליז (סטגאדיש!) ולא מדכא את החיים.
וזהו
את מה שכתבתי פה וממש התבאסה עליי אז אמרתי לה שאני אכתוב את דעתה על הסרט חח.. והיא מוסרת שהיא אהבה מאוד את הויזואליות ואת הפרטים הקטנים בסרט, בתור חובבת אירוויזיון הסרט מאוד כייפי וסוף סוף יש סרט ישראלי עליז (סטגאדיש!) ולא מדכא את החיים.
וזהו
Chandler Rulz
New member
בנתיים..
"צעצוע של סיפור 2" - אה.. הראשון יותר טוב, אבל עדיין סרט מהנה ושומר על הרוח של הסדרה, וזה טוב.
"צעצוע של סיפור 3" - הסרט הכי טוב בסדרה. ואפילו בכיתי קצת בסוף. ואני בן 26. קשה לעשות סרט שהוא גם מעניין גם מצחיק וגם מרגש ועצוב וזה הצליח.
"צעצוע של סיפור 2" - אה.. הראשון יותר טוב, אבל עדיין סרט מהנה ושומר על הרוח של הסדרה, וזה טוב.
"צעצוע של סיפור 3" - הסרט הכי טוב בסדרה. ואפילו בכיתי קצת בסוף. ואני בן 26. קשה לעשות סרט שהוא גם מעניין גם מצחיק וגם מרגש ועצוב וזה הצליח.
שנאוצר משהו
New member
פול מטאל ג'אקט.
סוף סוף ראיתי את כל הסרט הזה בשלמותו - וכן, הוא בעצם שני סרטים שחוברו להם יחדיו, אבל אני לא חושב שהחלק של המלחמה נופל מהחלק של מחנה האימונים. להפך, מדובר באחת מעבודות תיאור הלחימה הטובות ביותר שיצא לי לראות, ואתה באמת מרגיש בלב הפעולה. ובתור בנאדם שלא שותף לאנטי-מיליטריזם הקיצוני בהוליווד, הסרט הזה בכל זאת הצליח להטריד אותי כהוגן.
בקיצור, מומלץ.
אני לא מאמין שזה הסרט הראשון של קובריק שאני רואה. תחנה הבאה, תפוז מכני.
סוף סוף ראיתי את כל הסרט הזה בשלמותו - וכן, הוא בעצם שני סרטים שחוברו להם יחדיו, אבל אני לא חושב שהחלק של המלחמה נופל מהחלק של מחנה האימונים. להפך, מדובר באחת מעבודות תיאור הלחימה הטובות ביותר שיצא לי לראות, ואתה באמת מרגיש בלב הפעולה. ובתור בנאדם שלא שותף לאנטי-מיליטריזם הקיצוני בהוליווד, הסרט הזה בכל זאת הצליח להטריד אותי כהוגן.
בקיצור, מומלץ.
אני לא מאמין שזה הסרט הראשון של קובריק שאני רואה. תחנה הבאה, תפוז מכני.
פול מטאל ג'אקט
דבר ראשון, לא שמים נקודה בסוף כותרת.
- מישהו פה אמר לא מזמן, משתמש אקראי, לא כזה שמגיב באשכול סרטי השבוע או פותח שרשורים, הוא אמר שהחלק הראשון של הסרט הוא 40 הדקות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הסינמה, אני בהחלט מסכים שזה אחד הסיקוונסים האהובים עליי ואחד מהטובים ביותר שראיתי. החלק השני גם כן נהדר, קובריק מצליח לא להיגרר לקרבות אקשן עם מצלמות זזות במהירות כמו שיש בכל סרט מלחמה, ולמרות שזה דבר הכרחי על מנת ליצור תחושה של מלחמה, יריעת פחד, זה משהו שמוריד לגמרי מההנאה מהאקשן, לפי דעתי.
- 'הסרט הראשון של קובריק' שראיתי..אני לא מושג מה מצאת בקולנוע עד עכשיו..
קודם כל, זה הדירוג שלי לסרטיו: פול מטאל ג'אקט, בארי לינדון, ד"ר סטריינג'לאב, 2001: אודיסאה בחלל, ההרג, שבילי התהילה, התפוז המכני, הניצוץ (אגב, ראיתי את חדר 237, נקרעתי מצחוק, מומלץ)
- בסרטים של קובריק אין נשמה. למרות שקובריק ידוע בהעמקה בנפש הגיבור, תמיד גבר מיוסר, אני חושב שהדמויות אצלו הם לא יותר מרק מקגאפין להצגת המסר הכללי, האירועים ההרפתקנים בעלי הייצוג הויזואלי המרשים. הדמות לא חשובה, הרקע לא חשוב, מה שחשוב זה מה שרואים בסרט, כמו טרנטינו, קולנוע אמיתי במיטבו, בלי פשרות או יומרנות.
- המשך לטענה הקודמת, בחלק הראשון של מטאל ג'אקט, כמעט ואין דיבורים. מלבד הירידות המצחיקות, וזה בלשון המעטה, של אר לי ארמי, והבלחות פה ושם החלק הראשון הוא סיקוונס של איבוד הנפש האנושית בסרט כמו שסרט אמור להיות. זה לא ספר. בדרך כלל, יוצר נורמלי ובנאלי היה מוסיף איזו סצינה על הרקע של הדמות, אולי להזדהות, כדי ליצור קצת נשמה, עצב. אך קובריק לא עושה זאת. מערכת היחסים בין פיל לבין גוקר היא קרה, הדיאלוגים שלהם הם ישרים וחלקים, תכלסים. למשל, בסרט ג'אהרד, שמאוד מזכיר בתבנית את מטאל ג'אקט רק במקום הביצות המטונפות מצנחה והמסוקים מבשרי האפוקליפסיה של וויאטנם, ישנה את מכונת המלחמה האמריקאית המבוססת על טכנולוגיה, שמורידה את הערך הגברי הבסיסי של אקשן עד כדי הימצאות רק במשחקי וידיאו ופנטזיות מיסטיות של בני נוער - בסרט ג'אהרד הנרטיב נקלע לעיתים קרובות למחוזות לא מעניינים, שמנסים ברוטציות של מניפולציות זולות ליצור רגש, ולפעמים ביזאריות מחוספסת. זה כאמור, משהו שקובריק אפילו לא ניסה לעשות, ובכל זאת עשה ובגדול, גדולתו של יוצר קולנועי.
אחד הסרטים האהובים עליי.
דבר ראשון, לא שמים נקודה בסוף כותרת.
- מישהו פה אמר לא מזמן, משתמש אקראי, לא כזה שמגיב באשכול סרטי השבוע או פותח שרשורים, הוא אמר שהחלק הראשון של הסרט הוא 40 הדקות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הסינמה, אני בהחלט מסכים שזה אחד הסיקוונסים האהובים עליי ואחד מהטובים ביותר שראיתי. החלק השני גם כן נהדר, קובריק מצליח לא להיגרר לקרבות אקשן עם מצלמות זזות במהירות כמו שיש בכל סרט מלחמה, ולמרות שזה דבר הכרחי על מנת ליצור תחושה של מלחמה, יריעת פחד, זה משהו שמוריד לגמרי מההנאה מהאקשן, לפי דעתי.
- 'הסרט הראשון של קובריק' שראיתי..אני לא מושג מה מצאת בקולנוע עד עכשיו..
קודם כל, זה הדירוג שלי לסרטיו: פול מטאל ג'אקט, בארי לינדון, ד"ר סטריינג'לאב, 2001: אודיסאה בחלל, ההרג, שבילי התהילה, התפוז המכני, הניצוץ (אגב, ראיתי את חדר 237, נקרעתי מצחוק, מומלץ)
- בסרטים של קובריק אין נשמה. למרות שקובריק ידוע בהעמקה בנפש הגיבור, תמיד גבר מיוסר, אני חושב שהדמויות אצלו הם לא יותר מרק מקגאפין להצגת המסר הכללי, האירועים ההרפתקנים בעלי הייצוג הויזואלי המרשים. הדמות לא חשובה, הרקע לא חשוב, מה שחשוב זה מה שרואים בסרט, כמו טרנטינו, קולנוע אמיתי במיטבו, בלי פשרות או יומרנות.
- המשך לטענה הקודמת, בחלק הראשון של מטאל ג'אקט, כמעט ואין דיבורים. מלבד הירידות המצחיקות, וזה בלשון המעטה, של אר לי ארמי, והבלחות פה ושם החלק הראשון הוא סיקוונס של איבוד הנפש האנושית בסרט כמו שסרט אמור להיות. זה לא ספר. בדרך כלל, יוצר נורמלי ובנאלי היה מוסיף איזו סצינה על הרקע של הדמות, אולי להזדהות, כדי ליצור קצת נשמה, עצב. אך קובריק לא עושה זאת. מערכת היחסים בין פיל לבין גוקר היא קרה, הדיאלוגים שלהם הם ישרים וחלקים, תכלסים. למשל, בסרט ג'אהרד, שמאוד מזכיר בתבנית את מטאל ג'אקט רק במקום הביצות המטונפות מצנחה והמסוקים מבשרי האפוקליפסיה של וויאטנם, ישנה את מכונת המלחמה האמריקאית המבוססת על טכנולוגיה, שמורידה את הערך הגברי הבסיסי של אקשן עד כדי הימצאות רק במשחקי וידיאו ופנטזיות מיסטיות של בני נוער - בסרט ג'אהרד הנרטיב נקלע לעיתים קרובות למחוזות לא מעניינים, שמנסים ברוטציות של מניפולציות זולות ליצור רגש, ולפעמים ביזאריות מחוספסת. זה כאמור, משהו שקובריק אפילו לא ניסה לעשות, ובכל זאת עשה ובגדול, גדולתו של יוצר קולנועי.
אחד הסרטים האהובים עליי.
בניגוד לרוב סרטי המלחמה האמריקאים
הסרט הזה לא סתם 'עוד אחד'; עוד קשקוש רגשני של 'נלחמים על חייהם בלי לדעת מה הם עושים פה' או 'תחזירו אותם מעיראק', פול מטאל ג'אקט הוא יצירה אנושית ואמיתית על יצר האדם, כל אדם, באשר הוא.
סליחה על שתי ההודעות, שכחתי להתייחס ל'לאנטי-מיליטריזם הקיצוני' למרות שרציתי.
הסרט הזה לא סתם 'עוד אחד'; עוד קשקוש רגשני של 'נלחמים על חייהם בלי לדעת מה הם עושים פה' או 'תחזירו אותם מעיראק', פול מטאל ג'אקט הוא יצירה אנושית ואמיתית על יצר האדם, כל אדם, באשר הוא.
סליחה על שתי ההודעות, שכחתי להתייחס ל'לאנטי-מיליטריזם הקיצוני' למרות שרציתי.
CallMeCavanaugh
New member
אני רק לא בטוח בקשר לדבר אחד
למה מיקי מאוס?
שמעתי פעם טענה שזה אמור להראות שהחיילים שהולכים למלחמה הם עדיין ילדים, אבל אני לא יודע - זה לא היה מספיק ברור.
למה מיקי מאוס?
שמעתי פעם טענה שזה אמור להראות שהחיילים שהולכים למלחמה הם עדיין ילדים, אבל אני לא יודע - זה לא היה מספיק ברור.
סרט לבן
של מיכאל הנקה
10/10
סרט נדיר ומעורר מחשבה, אני לא יכול למצוא בו שום פגם
מראה בצורה מדהימה איך גדל דור מעוות
הרגשות והשנאה שנמצאים בכל ילד, נחסמים בנוקשות ע"י ההורים. כמו בלון ענק שרק גדל וגדל כך גם לבם של הילדים, האיסור על דיבור/הוצאת אותם רגשות גורם להם להתעוות.
אבל בבלון יש חורים, ויום אחד הבלון יתפוצץ, בדמות הנאציזם
של מיכאל הנקה
10/10
סרט נדיר ומעורר מחשבה, אני לא יכול למצוא בו שום פגם
מראה בצורה מדהימה איך גדל דור מעוות
הרגשות והשנאה שנמצאים בכל ילד, נחסמים בנוקשות ע"י ההורים. כמו בלון ענק שרק גדל וגדל כך גם לבם של הילדים, האיסור על דיבור/הוצאת אותם רגשות גורם להם להתעוות.
אבל בבלון יש חורים, ויום אחד הבלון יתפוצץ, בדמות הנאציזם
שנאוצר משהו
New member
אם בבלון יש חורים הוא לא יתפוצץ
פשוט האוויר ייצא ויתפזר והבלון יהפוך לערימה של גומי מצ'וקמק
פשוט האוויר ייצא ויתפזר והבלון יהפוך לערימה של גומי מצ'וקמק
Kiki the Witch
New member
סרטי השבוע שלי
The Host 2013
הסרט היחיד השבוע שלא ראית ללמודים. סרט נחמד. נהנתי מהצפייה, ולמרות שיש בו בעיות הוא הצליח לשמור על עניין לכל אורכו. זה היה הפתעה עבורי כי אני עוקבת אחרי כל סרטי המד"ב/פנטזיה שמכוונים את עצמם לקהל של נשים והוא נראה לי בין הטובים שראיתי אם לא הכי טוב. מה שמוזר לי הן הביקורות השליליות שהוא קיבל. בכל מקום רק קוטלים אותו, ולא ברור לי למה דווקא אותו. יש בו בעיות אבל הוא עדין יותר טוב מהסרט הממוצע, אז למה דווקא אותו קוטלים וכל מני סרטים גרועים ממנו מקבלים ביקורות טובות? קראתי כמה ביקורות עליו והיה לי מוזר הבעיות שהם מעלים. אלו בעיות שקיימות בכמעט כל סרט הוליוודי, אז למה דווקא שם אנשים שמו לב לזה? בכל מקרה, עצוב לי שהוא מפסיד כסף, כי הוליווד צריכים לעשות יותר סרטים שהם מד"ב/פנטזיה שמכוונים לנשים ועם דמות נשית ראשית, וכישלון של הסרט הזה עלול לפגוע ביצירתם של סרטים נוספים בסגנון. נקווה שזה לא יקרה.
The Travelling Players 1975
סרט באורך של 230 דקות!! של אנגלופולוס, ולפי מה שהבנתי הסרט השני הכי נחשב שלו אחרי "נוף בערפל". הסרט כביכול עוקב אחר מסע של להקת שחקנים נודדת ביוון, בין השנים 1939 ל-1952, אבל למעשה אחרי השעה הראשונה היא די זונח את המעקב אחר השחקנים ויותר מתמקד בהתרחשויות ופוליטיקה של השנים האלו, שהיו תקופה מאוד סוערת ביוון. השעה הראשונה שבאמת התמקדה בלהקה הייתה מעניינת, אבל אז כשהתעסקות עברה לפוליטיקה זה נעשה כבר הרבה פחות מעניין. סיבה אפשרית לכך, שאינה קשורה לסרט, היא הכתוביות. היו קטעים שלא היו מתורגמים בכלל, וקטעים שהתרגום בהם לא היה מסונכרן. אבל נראה לי שהסיבה העיקרית שזה לא היה לי מעניין זה כי הסרט מסתמך על כך שכבר יש לנו ידע קודם על התקופה וכנראה בעיקר מכוון ליוונים. קיצר, זה נראה לי בעיקר מומלץ לאנשים שבקיאים בתקופה הזאת בהיסטוריה של יוון.
Hannah and Her Sisters 1986
סרט טוב. ובכלל אני אוהבת את וודי אלן. אני אוהבת את זה שבכל הסרטים שלו הוא מציג דמויות של אינטלקטואלים שמבינים הרבה באמנות, עם הרבה מודעות עצמית, ועם שיחות מעניינות. אני גם אוהבת את הבימוי וההומור שלו. אני מצפה לראות סרטים נוספים שלו.
This Is Spinal Tap 1984
לא השתעממתי מהסרט, והיו כמה קטעים מצחיקים אבל בסופו של דבר הוא פשוט הרגיש כמו מערכון יותר מדי ארוך.
The Host 2013
הסרט היחיד השבוע שלא ראית ללמודים. סרט נחמד. נהנתי מהצפייה, ולמרות שיש בו בעיות הוא הצליח לשמור על עניין לכל אורכו. זה היה הפתעה עבורי כי אני עוקבת אחרי כל סרטי המד"ב/פנטזיה שמכוונים את עצמם לקהל של נשים והוא נראה לי בין הטובים שראיתי אם לא הכי טוב. מה שמוזר לי הן הביקורות השליליות שהוא קיבל. בכל מקום רק קוטלים אותו, ולא ברור לי למה דווקא אותו. יש בו בעיות אבל הוא עדין יותר טוב מהסרט הממוצע, אז למה דווקא אותו קוטלים וכל מני סרטים גרועים ממנו מקבלים ביקורות טובות? קראתי כמה ביקורות עליו והיה לי מוזר הבעיות שהם מעלים. אלו בעיות שקיימות בכמעט כל סרט הוליוודי, אז למה דווקא שם אנשים שמו לב לזה? בכל מקרה, עצוב לי שהוא מפסיד כסף, כי הוליווד צריכים לעשות יותר סרטים שהם מד"ב/פנטזיה שמכוונים לנשים ועם דמות נשית ראשית, וכישלון של הסרט הזה עלול לפגוע ביצירתם של סרטים נוספים בסגנון. נקווה שזה לא יקרה.
The Travelling Players 1975
סרט באורך של 230 דקות!! של אנגלופולוס, ולפי מה שהבנתי הסרט השני הכי נחשב שלו אחרי "נוף בערפל". הסרט כביכול עוקב אחר מסע של להקת שחקנים נודדת ביוון, בין השנים 1939 ל-1952, אבל למעשה אחרי השעה הראשונה היא די זונח את המעקב אחר השחקנים ויותר מתמקד בהתרחשויות ופוליטיקה של השנים האלו, שהיו תקופה מאוד סוערת ביוון. השעה הראשונה שבאמת התמקדה בלהקה הייתה מעניינת, אבל אז כשהתעסקות עברה לפוליטיקה זה נעשה כבר הרבה פחות מעניין. סיבה אפשרית לכך, שאינה קשורה לסרט, היא הכתוביות. היו קטעים שלא היו מתורגמים בכלל, וקטעים שהתרגום בהם לא היה מסונכרן. אבל נראה לי שהסיבה העיקרית שזה לא היה לי מעניין זה כי הסרט מסתמך על כך שכבר יש לנו ידע קודם על התקופה וכנראה בעיקר מכוון ליוונים. קיצר, זה נראה לי בעיקר מומלץ לאנשים שבקיאים בתקופה הזאת בהיסטוריה של יוון.
Hannah and Her Sisters 1986
סרט טוב. ובכלל אני אוהבת את וודי אלן. אני אוהבת את זה שבכל הסרטים שלו הוא מציג דמויות של אינטלקטואלים שמבינים הרבה באמנות, עם הרבה מודעות עצמית, ועם שיחות מעניינות. אני גם אוהבת את הבימוי וההומור שלו. אני מצפה לראות סרטים נוספים שלו.
This Is Spinal Tap 1984
לא השתעממתי מהסרט, והיו כמה קטעים מצחיקים אבל בסופו של דבר הוא פשוט הרגיש כמו מערכון יותר מדי ארוך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.