סרטי השבוע
- פותח הנושא ** רוזבד
- פורסם בתאריך
"צילו של הערפד",
סרט שמתאר את תהליך ההפקה של הסרט NOSFERATU של מורנאו, עם טוויסט קטן - מקס שרק הוא ערפד אמיתי, שמורנאו כרת איתו ברית שהוא ישחק בסרטו את הערפד בתמורה לטובה...
סרט עם רעיון שנון שמבוצע כהלכה, מלא בניואנסים קטנים שגורמים לי (שוב ושוב) לשמוע שלמדתי על הקולנוע של התקופה. רואים שיוצרי הסרט יודעים ומכירים את הקולנוע היטב.
המשחק של וויליאם דפו מאוד מרשים, והארט שם מעולה. מדי פעם יש שם ספלייסים של הסרט המקורי, ולא שמים לב להבדל. עד כדי כך השקיעו.
סרט שמתאר את תהליך ההפקה של הסרט NOSFERATU של מורנאו, עם טוויסט קטן - מקס שרק הוא ערפד אמיתי, שמורנאו כרת איתו ברית שהוא ישחק בסרטו את הערפד בתמורה לטובה...
סרט עם רעיון שנון שמבוצע כהלכה, מלא בניואנסים קטנים שגורמים לי (שוב ושוב) לשמוע שלמדתי על הקולנוע של התקופה. רואים שיוצרי הסרט יודעים ומכירים את הקולנוע היטב.
המשחק של וויליאם דפו מאוד מרשים, והארט שם מעולה. מדי פעם יש שם ספלייסים של הסרט המקורי, ולא שמים לב להבדל. עד כדי כך השקיעו.
חלק 1 האי של דר' מורו
Island of Lost Souls 1932
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0024188/
אחד מהעיבודים הקולנועיים הרבים של ספר האימה של H. G. Wells "האי של דר' מורו" שגם נחשב הכי טוב מביניהם - במהלך השבוע גיליתי שזה נכון, בלי לקרוא את הספר עצמו.
הסרט מספר על בחור שספינתו נטרפת בלב ים והוא מוצא עצמו באי חשוד עם ילידים מרתיעים, רופא ועוזרו שמתגוררים בו בתוך מבצר ובחורה יפיפיה ומושכת שגרה איתם. בנתיים בעיר, אישתו של הבחור מחליטה לצאת אל הים בספינה כדי לנסות למצוא את בעלה.
הסרט עובד כסרט הרפתקאות קלאסי אך הוא גם מאוד מותח ולעיתים אפילו מפחיד דרך הבימוי והסיטואציות, משתמש בכלים אחרים מאשר סרטי האימה של ימינו והם לא פחות אפקטיביים. יש סאבטקסט מעניין על מיניות והגבול בין התנהגות אנושית לחייתית עם שיוך של מה שפרוע, חריג או לא חוקי הוא החייתי אך הוא גם המושך והמפתה.
הסרט משאיר המון חומר למחשבה מבחינת הן הדמויות והן הנושאים המועלים בו. הייצוגים מעניינים אך רובם באים לסיכום קלישאתי - מי שמכיר סרטי אימה וסיפורים בסגנון זה מתקופה זו של הקולנוע לא ייתקשה לנחש איך הסרט עומד להסתיים, הכל כדי לחזק את הגישה התרבותית השלטת של התקופה. מומלץ מאוד לצפייה, וקיים ביוטוב.
הגיבור אגב, חמוד ממש, והלכתי לחפש עוד סרטים של השחקן בעקבות.
6 מתוך 10
האי של דר' מורו 1996
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0116654/
בעקבות התלהבותי מisland of lost souls הלכתי לחפש את העיבוד לסיפור משנות ה-70' עם מייקל יורק, מצאתי אותו באיכות גרועה והוא גם התחיל ממש משעמם, מאוד דומה עלילתית לסרט הראשון אבל הפקה וליהוק הרבה פחות מעניינים. אז קפצתי לעיבוד הבא:
האי של דר' מורו משנת 96', בכיכובם של דיויד תיוליוס, וואל קילמר ומרלון בראנדו, נחשב סרט רע לדעת רבים ונדמה לי שביניהם גם השותפים להפקה עצמה. אני מצטרף לדיעות הרעות, שכן הסרט בפני עצמו כמעט ולא שווה צפייה, אולי רק אם אתם עושים חקר על איך אפשר לעוות לחלוטין עלילה טובה כשמשווים אותו לסרט המקורי. מה שכן מסקרן בסרט הזה הוא סיפור ההפקה רווי האסונות שלו - ביתו של בראנדו התאבדה לפני תחילת הצילומים, וואל קילמר עמד בפני גירושין בתחילת הצילומים, הבמאי והשחקן הראשיים הגיעו שניה לפני שהמצלמות החלו לפעול, במילים אחרות אפשר פשוט לעשות סרט על הפקת הסרט הזה.
הסרט מספר על ניצול בלב ים שמתארח באי השייך לרופא מטורף ועוזרו, שם חיים גם חבורה גדולה של אנשי-חיה יציריו של הרופא. הוא משליט בהם סדר וטרור בעזרת שלט רחוק שמחשמל אותם, אך ברגע שהם לומדים על השבב המחשמל שמושטל בגופם הם מוציאים אותו לבד ויוצאים למרד.
בהשוואה לisland of lost souls ניתן לשים לב להבדלים הבולטים ששני העיבודים לוקחים על עצמם כבר ברמת התקציר, אחד הולך לכיוון של אימה סימבולית, אחר לכיוון של מותחן אקשן מד"בי, והכיוון החדש מגוחך. כל קסם העלילה הזו הוא דווקא לקיחת הסיפור כמשל חלומי, בלי צורך להסבירו ברמה המדעית\הגיונית. התחושה שהסיפור בעצם מנסה להגיד לך משהו על טבע האדם, ולא על איזה דרכים פרקטיות יש כדי לרסן אנשי חיה שלא יימרדו בך, זה מה שעובד בו כל כך טוב. הנסיון להפוך את העלילה לסרט אקשן ברור וחסר מסתורין נראה פה כתוצר מגוחך ועלוב. יש דבר אחד שיכל אולי להציל את הסרט הזה בעיני, אבל הוא לא, והוא הליהוק.
התסריט המקורי מתייחס ליופיו של הגיבור הראשי מספר פעמים, פרט זה עובד גם לצורך העלילה וגם מכניס רמיזות הומוסקסואליות לדמותו של הרופא. כשבאתי לראות את הגרסא החדשה הייתי בטוח שוואל קילמר הולך לשחק את אותו בחור, הוא נראה כמו דוגמן ואפילו מאוד דומה לשחקן מהסרט המקורי - ריצ'ארד ארלן. מסתבר שאכן זו הייתה התוכנית המקורית, אך בשניה האחרונה בעקבות הקשיים בחייו האישיים של קילמר הוא ביקש שייקטינו את תפקידו, העבירו אותו להיות עוזרו של הרופא, ואת תפקיד הגיבור הראשי נתנו ללא אחר מאשר דיויד תיוליוס, שחקן שהוא ליהוק הפוך לחלוטין מקילמר - רזה, לא פרופורציונאלי, עכברי, כמעט קריקטורי ופשוט מכוער!
מאוד קשה ליצור עם השחקן הזה הזדהות וזה ליהוק התאבדותי לסרט שצריך לעבוד כמותחן מד"בי מן המניין עם דמויות ארכיטיפיות בסיסיות.
בשורה התחתונה, קודם כל תראו את הסרט המקורי, אחריו אם מאוד בהול לכם אפשר גם לראות את הסרט הזה. הוא ללא ספק מעניין ויש מה לדבר עליו, אבל זה לא בדיוק האיכות שלו שגורמת לכך.
2 מתוך 10
Wings 1927
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0018578/
ראיתי בעקבות island of lost souls, השחקן הראשי משם עושה תפקיד גדול גם פה. אין לי כוח לפרט, בכלליות התאכזבתי מאוד, אקספוזיציה נחמדה אבל אחריה נמתח, נמרח ומשעמם ובוא נגיד שאני קצת כועס עם מה שקרה לשחקן שבגללו הגעתי לסרט. חשוב לציין שלדעתי אין קשר בין דעתי השלילית לעובדה שהסרט אילם, השפה הקולנועית שלו היא לא הבעיה.
3 מתוך 10
פרל הארבור 2001
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0213149/
ממש הלם כמה שהסרט הזה רע. לא האמנתי לכל הביקורות, חשבתי שאני אתפוס אותו אחרת, אבל לא, הוא פשוט מביך וחבל לבזבז עליו זמן צפייה או שיחה.
2 מתוך 10
Island of Lost Souls 1932
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0024188/
אחד מהעיבודים הקולנועיים הרבים של ספר האימה של H. G. Wells "האי של דר' מורו" שגם נחשב הכי טוב מביניהם - במהלך השבוע גיליתי שזה נכון, בלי לקרוא את הספר עצמו.
הסרט מספר על בחור שספינתו נטרפת בלב ים והוא מוצא עצמו באי חשוד עם ילידים מרתיעים, רופא ועוזרו שמתגוררים בו בתוך מבצר ובחורה יפיפיה ומושכת שגרה איתם. בנתיים בעיר, אישתו של הבחור מחליטה לצאת אל הים בספינה כדי לנסות למצוא את בעלה.
הסרט עובד כסרט הרפתקאות קלאסי אך הוא גם מאוד מותח ולעיתים אפילו מפחיד דרך הבימוי והסיטואציות, משתמש בכלים אחרים מאשר סרטי האימה של ימינו והם לא פחות אפקטיביים. יש סאבטקסט מעניין על מיניות והגבול בין התנהגות אנושית לחייתית עם שיוך של מה שפרוע, חריג או לא חוקי הוא החייתי אך הוא גם המושך והמפתה.
הסרט משאיר המון חומר למחשבה מבחינת הן הדמויות והן הנושאים המועלים בו. הייצוגים מעניינים אך רובם באים לסיכום קלישאתי - מי שמכיר סרטי אימה וסיפורים בסגנון זה מתקופה זו של הקולנוע לא ייתקשה לנחש איך הסרט עומד להסתיים, הכל כדי לחזק את הגישה התרבותית השלטת של התקופה. מומלץ מאוד לצפייה, וקיים ביוטוב.
הגיבור אגב, חמוד ממש, והלכתי לחפש עוד סרטים של השחקן בעקבות.
6 מתוך 10
האי של דר' מורו 1996
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0116654/
בעקבות התלהבותי מisland of lost souls הלכתי לחפש את העיבוד לסיפור משנות ה-70' עם מייקל יורק, מצאתי אותו באיכות גרועה והוא גם התחיל ממש משעמם, מאוד דומה עלילתית לסרט הראשון אבל הפקה וליהוק הרבה פחות מעניינים. אז קפצתי לעיבוד הבא:
האי של דר' מורו משנת 96', בכיכובם של דיויד תיוליוס, וואל קילמר ומרלון בראנדו, נחשב סרט רע לדעת רבים ונדמה לי שביניהם גם השותפים להפקה עצמה. אני מצטרף לדיעות הרעות, שכן הסרט בפני עצמו כמעט ולא שווה צפייה, אולי רק אם אתם עושים חקר על איך אפשר לעוות לחלוטין עלילה טובה כשמשווים אותו לסרט המקורי. מה שכן מסקרן בסרט הזה הוא סיפור ההפקה רווי האסונות שלו - ביתו של בראנדו התאבדה לפני תחילת הצילומים, וואל קילמר עמד בפני גירושין בתחילת הצילומים, הבמאי והשחקן הראשיים הגיעו שניה לפני שהמצלמות החלו לפעול, במילים אחרות אפשר פשוט לעשות סרט על הפקת הסרט הזה.
הסרט מספר על ניצול בלב ים שמתארח באי השייך לרופא מטורף ועוזרו, שם חיים גם חבורה גדולה של אנשי-חיה יציריו של הרופא. הוא משליט בהם סדר וטרור בעזרת שלט רחוק שמחשמל אותם, אך ברגע שהם לומדים על השבב המחשמל שמושטל בגופם הם מוציאים אותו לבד ויוצאים למרד.
בהשוואה לisland of lost souls ניתן לשים לב להבדלים הבולטים ששני העיבודים לוקחים על עצמם כבר ברמת התקציר, אחד הולך לכיוון של אימה סימבולית, אחר לכיוון של מותחן אקשן מד"בי, והכיוון החדש מגוחך. כל קסם העלילה הזו הוא דווקא לקיחת הסיפור כמשל חלומי, בלי צורך להסבירו ברמה המדעית\הגיונית. התחושה שהסיפור בעצם מנסה להגיד לך משהו על טבע האדם, ולא על איזה דרכים פרקטיות יש כדי לרסן אנשי חיה שלא יימרדו בך, זה מה שעובד בו כל כך טוב. הנסיון להפוך את העלילה לסרט אקשן ברור וחסר מסתורין נראה פה כתוצר מגוחך ועלוב. יש דבר אחד שיכל אולי להציל את הסרט הזה בעיני, אבל הוא לא, והוא הליהוק.
התסריט המקורי מתייחס ליופיו של הגיבור הראשי מספר פעמים, פרט זה עובד גם לצורך העלילה וגם מכניס רמיזות הומוסקסואליות לדמותו של הרופא. כשבאתי לראות את הגרסא החדשה הייתי בטוח שוואל קילמר הולך לשחק את אותו בחור, הוא נראה כמו דוגמן ואפילו מאוד דומה לשחקן מהסרט המקורי - ריצ'ארד ארלן. מסתבר שאכן זו הייתה התוכנית המקורית, אך בשניה האחרונה בעקבות הקשיים בחייו האישיים של קילמר הוא ביקש שייקטינו את תפקידו, העבירו אותו להיות עוזרו של הרופא, ואת תפקיד הגיבור הראשי נתנו ללא אחר מאשר דיויד תיוליוס, שחקן שהוא ליהוק הפוך לחלוטין מקילמר - רזה, לא פרופורציונאלי, עכברי, כמעט קריקטורי ופשוט מכוער!
מאוד קשה ליצור עם השחקן הזה הזדהות וזה ליהוק התאבדותי לסרט שצריך לעבוד כמותחן מד"בי מן המניין עם דמויות ארכיטיפיות בסיסיות.
בשורה התחתונה, קודם כל תראו את הסרט המקורי, אחריו אם מאוד בהול לכם אפשר גם לראות את הסרט הזה. הוא ללא ספק מעניין ויש מה לדבר עליו, אבל זה לא בדיוק האיכות שלו שגורמת לכך.
2 מתוך 10
Wings 1927
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0018578/
ראיתי בעקבות island of lost souls, השחקן הראשי משם עושה תפקיד גדול גם פה. אין לי כוח לפרט, בכלליות התאכזבתי מאוד, אקספוזיציה נחמדה אבל אחריה נמתח, נמרח ומשעמם ובוא נגיד שאני קצת כועס עם מה שקרה לשחקן שבגללו הגעתי לסרט. חשוב לציין שלדעתי אין קשר בין דעתי השלילית לעובדה שהסרט אילם, השפה הקולנועית שלו היא לא הבעיה.
3 מתוך 10
פרל הארבור 2001
IMDB: http://www.imdb.com/title/tt0213149/
ממש הלם כמה שהסרט הזה רע. לא האמנתי לכל הביקורות, חשבתי שאני אתפוס אותו אחרת, אבל לא, הוא פשוט מביך וחבל לבזבז עליו זמן צפייה או שיחה.
2 מתוך 10
CallMeCavanaugh
New member
פרל הרבור
איכשהו הסכמתי ללכת עם חברים לקולנוע לזוועה הזאת. בשביל היה מאוד מצחיק, כי אני ממש קיללתי וחבטתי בכיסא בזעם לאורך כל הסרט ודיברתי על מה אני אעשה לבמאי אם הוא יהיה בסביבה שלי. באמת אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי אי פעם, אני חושב שהציון שנתת לו הרבה יותר מדי גבוה.
איכשהו הסכמתי ללכת עם חברים לקולנוע לזוועה הזאת. בשביל היה מאוד מצחיק, כי אני ממש קיללתי וחבטתי בכיסא בזעם לאורך כל הסרט ודיברתי על מה אני אעשה לבמאי אם הוא יהיה בסביבה שלי. באמת אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי אי פעם, אני חושב שהציון שנתת לו הרבה יותר מדי גבוה.
חלק 2 סרטים מהזמן האחרון
גוף מארח 2013
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt1517260/
הספר עליו הסרט מבוסס הוא כנראה הספר האהוב עלי (בתור אחד שלא קורא הרבה). להפתעתי הרבה הסרט הצליח לא ליפול ממנו, אני יכול לחשוב על איןספור דרכים נוספות לעבד את הסיפור שכן רוב התהליכים המתרחשים בו הם פנימיים, עיבוד זה ניסה יותר להתרכז בהתרחשויות החיצוניות ולהעביר דרכן את הפנימיות, בעיני יצא עיבוד מוצלח ביותר וסרט מכובד בפני עצמו.
הסרט מספר על חבורת מורדים אנושיים בארה"ב המסתתרים במדבר, בעולם בו חייזרים המשתלטים על בני אדם השתלטו כבר על רוב כדה"א. בחורה שהם הכירו בתור בת אדם מגיעה אליהם עכשיו כשהיא כבר נשלטת על ידי אחד הפולשים וזה המפגש הישיר הראשון שלהם עם יצור שכזה, במסגרת בה הם גוברים עליו מספרית ולא להפך. הסרט שם לעצמו כמטרה להתמקד במערכות היחסים הנגרמות מהסיטואציה המיוחדת הזו, יותר מאשר לנסות להסביר את מדעי והגיון העולם המד"בי המוצג בפני הצופים.
הצד החזק של הסרט הוא ללא ספק התסריט, שמצליח להעביר כמות רבה של תהליכים עמוקים של גילוי עצמי, התמודדות עם קונפליקטים, משברים ולקיחת החלטות. הסרט לוקח בחירות טובות של רגעים דרמטים לחלוק עם הצופה מתוך הסיפור רחב היריעה הזה. הוא מצליח לרגש את הצופה במספר תחומים ביניהם מתח, עצב, שמחה, פחד והתרגשות.
נקודה שאני יכול להגיד לרעת הסרט הם הצילומים שלו. מעבר לחשדותיי שהפרינט שנמצא בישראל הוא כהה מידי ואני מחכה לראות את הסרט בבלו ריי כדי לשפוט טוב יותר הצילומים פשוט לא מעניינים מספיק מבחינת קומפוזיציות, תאורה וכו', וברגעים מסוימים פשוט לא מתמקדים בדבר החשוב בעיני.
סרט מומלץ ביותר.
9 מתוך 10
מפלצת בפריז 2011
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0961097/
הסרט מספר על זמרת ברים מצליחה בפריז של תחילת המאה הקודמת המוצאת ברחוב יצור מגודל, משונה וכשרוני שדרך מספר טעויות מגיע להופיע איתה על הבמה לשמחת הקהל והעיר כולה. במקביל, נראיתה בלילות מפלצת מקפצת על גגות העיר והתושבים דורשים שהיא תילכד ותעצר. גיבור הסרט חושד שהמפלצת והיצור המסתורי הם בעצם אותו פרעוש ממעבדתו של פרופסור מטורף מהאיזור שגדל למימדי אדם ומנסה להסתגל לעולמו החדש.
מאחר וזה סרט הרפתקאות בנאלי לילדים, וכל מה שיש לסרט כזה להציע הוא הייצוגים שלו, ושנאתי את הייצוגים, אז שנאתי את הסרט. במילים אחרות, אני מרגיש שהסרט כיוון את עצמו לקהל גברי מודרני נטו. זאת אומרת: הגיבור הוא בחור לוזר ולא יפה במיוחד שבסוף משיג את הבחורה המושלמת, האיש הרע הוא בחור שרירי, חסון ו"יפה" שמערער את גבריות הגיבור\צופה שבא על סיפוקו כאשר הוא מנוצח לבסוף, שתי דמויות הנשים היחידות בסרט מוצגות כאובייקטים מושלמים, מושא לרדיפה ומשיכה על ידי כמעט כל דמויות הגברים - ודמות "הגבר המושלם", שהסרט כן מציג בדמות "המפלצת", שהוא רומנטיקן, מסתורי, מושך, נחמד, כריזמטי, אוהב ובעצם כל יכול, הוא למעשה חרק קטן וחסר יכולת שהצופים מתבקשים להשלים עם חוסר אפשרות הקיום של יצור כזה במציאות. זאת אומרת, הגבר המושלם הוא פנטזיה שלא קיימת, בנות מושלמות לעומת זאת אפשר למצוא. אה וגם יש בסרט הומו היסטרי ומרושע שמסגיר את הדמויות הראשיות למשטרה אבל הם מצליחים לעבוד על המשטרה ואז הוא נגרר מהסצינה בבושת פנים וצרחות. העלילה עצמה בסדר, העיצוב והמוזיקה נחמדים, תאורתית נראה כמו סרט שיכלתי לאהוב אלמלא צרות אלה שבבסיסו.
3 מתוך 10
רווקה 2012
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt1920849/
קירסטין דאנסט ושתי חברותיה הכוסיות (איילה פישר וליזי קפלן) מחכות ערב לפני האירוע לחתונת חברתן השמנה (רבל ווילסון) ושותות, צוחקות, מזד*** ומקיאות עד אז.
לעלילה הזו יש שתי אפשרויות להיות מוצלחת - להיות צינית, מגעילה ואכזרית ולהעביר ביקורת קשה על הדמויות סטייל טוד סולונדז או להיות דרמה מעודנת שתפעל כחקר דמות על מאזן הכוחות בין ארבעת החברות הללו, על דימוי עצמי על דיכאון מודרני ועל חוויית הנשיות בעידננו סטייל נוח באומבך.
במקום זה הסרט מנסה להיות בכלל קומדיה רומנטית ומכיל בתוכו דמויות מגעילות וטיפשות, בדיכאון עם בעיות דימוי עצמי ולא מצליח לגעת בשום נושא כמעט. למעשה עד סוף הסרט עדיין לא ברור מה בכלל חושבות הבנות אחת על השניה והאם אנחנו אמורים לאהוב אותן או לבוז להן.
הסרט הוא הבכורה של הבמאית, ומבוסס על מחזה מצליח (כנראה) שכתבה. בהחלט גורם להסתקרן מה בדיוק יש במחזה הזה, כי עריכת הסרט מכילה קפיצה קוטעת בין סצינות ובחירת שירים צורמת - שני כלים שלרוב נעדרים מעולם הבמה, לפעמים לטובה. אולי כמו במקרה הזה.
לטובת הסרט אני יכול להגיד את הליהוק שלו, ושהנושאים כן היו מעניינים על אף התוצאה הסופית הרעה.
4 מתוך 10
חשבון משותף 2013
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt2024432/
יום אחד בחור בשם סנדי (ג'ייסון בייטמן הדוחה, מצטער) מגלה שכרטיס האשראי שהוא בקושי מוציא מארנקו נמצא במינוס מטורף והמוכר חותך לו אותו. הוא מגלה שבחורה שמנה מהצד האחר של ארה"ב (מליסה מקארתי האדירה, רק שתקבל תפקיד רציני כבר) מתחזה אליו וחוגגת בלי חשבון עם הכסף שלו, והוא יוצא אחריה. עד מהרה היא מתוודה ומסכימה לבוא איתו להסדיר את העניינים בעירו אבל הסרט דווקא מספר יותר על הבריחה שלהם מחבורות פושעים שיש להם עסק רע עם מקארתי, והחיבור שהזוג מוצא אחד עם השני. כמובן שהסרט נשאר בגדר ה-buddy movie ופוסל מראש כל אופציה רומנטית ביניהם שכן בייטמן מתחיל נשוי (לאמנדה פיט, עוד שחקנית לא נעימה לעין).
קו העלילה הראשי שיכל להוות חקר דמויות מעניין קצת מתבזבז בשביל סרט מסע קומי מטופש, מבולגן וקלישאתי. יש מספר סצינות שופכות בזכות מליסה מקארתי המקסימה אך הן קצרות מידי ומעטות מידי. שווה צפייה רק אם בא לכם משהו קליל לראות עם חברים.
3 מתוך 10
גוף מארח 2013
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt1517260/
הספר עליו הסרט מבוסס הוא כנראה הספר האהוב עלי (בתור אחד שלא קורא הרבה). להפתעתי הרבה הסרט הצליח לא ליפול ממנו, אני יכול לחשוב על איןספור דרכים נוספות לעבד את הסיפור שכן רוב התהליכים המתרחשים בו הם פנימיים, עיבוד זה ניסה יותר להתרכז בהתרחשויות החיצוניות ולהעביר דרכן את הפנימיות, בעיני יצא עיבוד מוצלח ביותר וסרט מכובד בפני עצמו.
הסרט מספר על חבורת מורדים אנושיים בארה"ב המסתתרים במדבר, בעולם בו חייזרים המשתלטים על בני אדם השתלטו כבר על רוב כדה"א. בחורה שהם הכירו בתור בת אדם מגיעה אליהם עכשיו כשהיא כבר נשלטת על ידי אחד הפולשים וזה המפגש הישיר הראשון שלהם עם יצור שכזה, במסגרת בה הם גוברים עליו מספרית ולא להפך. הסרט שם לעצמו כמטרה להתמקד במערכות היחסים הנגרמות מהסיטואציה המיוחדת הזו, יותר מאשר לנסות להסביר את מדעי והגיון העולם המד"בי המוצג בפני הצופים.
הצד החזק של הסרט הוא ללא ספק התסריט, שמצליח להעביר כמות רבה של תהליכים עמוקים של גילוי עצמי, התמודדות עם קונפליקטים, משברים ולקיחת החלטות. הסרט לוקח בחירות טובות של רגעים דרמטים לחלוק עם הצופה מתוך הסיפור רחב היריעה הזה. הוא מצליח לרגש את הצופה במספר תחומים ביניהם מתח, עצב, שמחה, פחד והתרגשות.
נקודה שאני יכול להגיד לרעת הסרט הם הצילומים שלו. מעבר לחשדותיי שהפרינט שנמצא בישראל הוא כהה מידי ואני מחכה לראות את הסרט בבלו ריי כדי לשפוט טוב יותר הצילומים פשוט לא מעניינים מספיק מבחינת קומפוזיציות, תאורה וכו', וברגעים מסוימים פשוט לא מתמקדים בדבר החשוב בעיני.
סרט מומלץ ביותר.
9 מתוך 10
מפלצת בפריז 2011
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0961097/
הסרט מספר על זמרת ברים מצליחה בפריז של תחילת המאה הקודמת המוצאת ברחוב יצור מגודל, משונה וכשרוני שדרך מספר טעויות מגיע להופיע איתה על הבמה לשמחת הקהל והעיר כולה. במקביל, נראיתה בלילות מפלצת מקפצת על גגות העיר והתושבים דורשים שהיא תילכד ותעצר. גיבור הסרט חושד שהמפלצת והיצור המסתורי הם בעצם אותו פרעוש ממעבדתו של פרופסור מטורף מהאיזור שגדל למימדי אדם ומנסה להסתגל לעולמו החדש.
מאחר וזה סרט הרפתקאות בנאלי לילדים, וכל מה שיש לסרט כזה להציע הוא הייצוגים שלו, ושנאתי את הייצוגים, אז שנאתי את הסרט. במילים אחרות, אני מרגיש שהסרט כיוון את עצמו לקהל גברי מודרני נטו. זאת אומרת: הגיבור הוא בחור לוזר ולא יפה במיוחד שבסוף משיג את הבחורה המושלמת, האיש הרע הוא בחור שרירי, חסון ו"יפה" שמערער את גבריות הגיבור\צופה שבא על סיפוקו כאשר הוא מנוצח לבסוף, שתי דמויות הנשים היחידות בסרט מוצגות כאובייקטים מושלמים, מושא לרדיפה ומשיכה על ידי כמעט כל דמויות הגברים - ודמות "הגבר המושלם", שהסרט כן מציג בדמות "המפלצת", שהוא רומנטיקן, מסתורי, מושך, נחמד, כריזמטי, אוהב ובעצם כל יכול, הוא למעשה חרק קטן וחסר יכולת שהצופים מתבקשים להשלים עם חוסר אפשרות הקיום של יצור כזה במציאות. זאת אומרת, הגבר המושלם הוא פנטזיה שלא קיימת, בנות מושלמות לעומת זאת אפשר למצוא. אה וגם יש בסרט הומו היסטרי ומרושע שמסגיר את הדמויות הראשיות למשטרה אבל הם מצליחים לעבוד על המשטרה ואז הוא נגרר מהסצינה בבושת פנים וצרחות. העלילה עצמה בסדר, העיצוב והמוזיקה נחמדים, תאורתית נראה כמו סרט שיכלתי לאהוב אלמלא צרות אלה שבבסיסו.
3 מתוך 10
רווקה 2012
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt1920849/
קירסטין דאנסט ושתי חברותיה הכוסיות (איילה פישר וליזי קפלן) מחכות ערב לפני האירוע לחתונת חברתן השמנה (רבל ווילסון) ושותות, צוחקות, מזד*** ומקיאות עד אז.
לעלילה הזו יש שתי אפשרויות להיות מוצלחת - להיות צינית, מגעילה ואכזרית ולהעביר ביקורת קשה על הדמויות סטייל טוד סולונדז או להיות דרמה מעודנת שתפעל כחקר דמות על מאזן הכוחות בין ארבעת החברות הללו, על דימוי עצמי על דיכאון מודרני ועל חוויית הנשיות בעידננו סטייל נוח באומבך.
במקום זה הסרט מנסה להיות בכלל קומדיה רומנטית ומכיל בתוכו דמויות מגעילות וטיפשות, בדיכאון עם בעיות דימוי עצמי ולא מצליח לגעת בשום נושא כמעט. למעשה עד סוף הסרט עדיין לא ברור מה בכלל חושבות הבנות אחת על השניה והאם אנחנו אמורים לאהוב אותן או לבוז להן.
הסרט הוא הבכורה של הבמאית, ומבוסס על מחזה מצליח (כנראה) שכתבה. בהחלט גורם להסתקרן מה בדיוק יש במחזה הזה, כי עריכת הסרט מכילה קפיצה קוטעת בין סצינות ובחירת שירים צורמת - שני כלים שלרוב נעדרים מעולם הבמה, לפעמים לטובה. אולי כמו במקרה הזה.
לטובת הסרט אני יכול להגיד את הליהוק שלו, ושהנושאים כן היו מעניינים על אף התוצאה הסופית הרעה.
4 מתוך 10
חשבון משותף 2013
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt2024432/
יום אחד בחור בשם סנדי (ג'ייסון בייטמן הדוחה, מצטער) מגלה שכרטיס האשראי שהוא בקושי מוציא מארנקו נמצא במינוס מטורף והמוכר חותך לו אותו. הוא מגלה שבחורה שמנה מהצד האחר של ארה"ב (מליסה מקארתי האדירה, רק שתקבל תפקיד רציני כבר) מתחזה אליו וחוגגת בלי חשבון עם הכסף שלו, והוא יוצא אחריה. עד מהרה היא מתוודה ומסכימה לבוא איתו להסדיר את העניינים בעירו אבל הסרט דווקא מספר יותר על הבריחה שלהם מחבורות פושעים שיש להם עסק רע עם מקארתי, והחיבור שהזוג מוצא אחד עם השני. כמובן שהסרט נשאר בגדר ה-buddy movie ופוסל מראש כל אופציה רומנטית ביניהם שכן בייטמן מתחיל נשוי (לאמנדה פיט, עוד שחקנית לא נעימה לעין).
קו העלילה הראשי שיכל להוות חקר דמויות מעניין קצת מתבזבז בשביל סרט מסע קומי מטופש, מבולגן וקלישאתי. יש מספר סצינות שופכות בזכות מליסה מקארתי המקסימה אך הן קצרות מידי ומעטות מידי. שווה צפייה רק אם בא לכם משהו קליל לראות עם חברים.
3 מתוך 10
מעניין
קודם כל, אמנדה פיט, לא נעימה לעין? מבחינת מראה? משחק?
לטעמי היא אחת השחקניות הכי יפות בקולנוע.
התפלאתי שנתת לגוף מארח ציון כ"כ גבוה.
אתה חושב שהיית נותן לו את אותו ציון לולא קראת את הספר?
שהוא יכל להעביר לך את אותו עומק? (למעשה עומק במרכאות כי הסרט היה די שטחי לולא קראת את הספר)
קודם כל, אמנדה פיט, לא נעימה לעין? מבחינת מראה? משחק?
לטעמי היא אחת השחקניות הכי יפות בקולנוע.
התפלאתי שנתת לגוף מארח ציון כ"כ גבוה.
אתה חושב שהיית נותן לו את אותו ציון לולא קראת את הספר?
שהוא יכל להעביר לך את אותו עומק? (למעשה עומק במרכאות כי הסרט היה די שטחי לולא קראת את הספר)
למעשה...
כן, אני מאמין שהייתי נותן לסרט את אותו ציון, אני מאמין שהוא היה מעביר אותי חוויה דומה, הדברים שאהבתי בו הם לא דברים שהבאתי איתי מהספר אלא לקחתי מהסרט. אני בטוח שאם הייתי רואה את הסרט לפני הספר בשלב הזה הייתי רץ לקרוא את הספר. אני כן חושב שהסרט הצליח להעביר עומק רב.
לגבי אמנדה פיט, ברור שזה בסה"כ עניין של טעם, כשראיתי אותה לראשונה, בתקופה של ג'ק וג'יל חשבתי שהיא יפיפיה ומתוקה, אבל עד מהר מאוד (אולי אפילו פעם אחת לראות אותה בסרט הספיק) היא פשוט נהייתה מעצבנת, מזויפת, אני שונא את החיוך שלה, היא פשוט גורמת לי לאי נעימות וחוסר אמינות.
כן, אני מאמין שהייתי נותן לסרט את אותו ציון, אני מאמין שהוא היה מעביר אותי חוויה דומה, הדברים שאהבתי בו הם לא דברים שהבאתי איתי מהספר אלא לקחתי מהסרט. אני בטוח שאם הייתי רואה את הסרט לפני הספר בשלב הזה הייתי רץ לקרוא את הספר. אני כן חושב שהסרט הצליח להעביר עומק רב.
לגבי אמנדה פיט, ברור שזה בסה"כ עניין של טעם, כשראיתי אותה לראשונה, בתקופה של ג'ק וג'יל חשבתי שהיא יפיפיה ומתוקה, אבל עד מהר מאוד (אולי אפילו פעם אחת לראות אותה בסרט הספיק) היא פשוט נהייתה מעצבנת, מזויפת, אני שונא את החיוך שלה, היא פשוט גורמת לי לאי נעימות וחוסר אמינות.
מאוד מפתיע אותי
שהיית מקבל את אותן תחושות עומק ומורכבות מהעלילה לו היית רואה את הסרט מבלי לקרוא את הספר.
איזה עומק קיבלת מהספר? באיזה נושאים?
היו חסרים לי העולם החדש שחוותה וונדה, ההשוואה בין כדור הארץ לעולמות אחרים (דולפינים, עכבישים, דובים), השינוי שוונדה עברה ביחס שקיבלה מהקהילה, ההתפתחות של הקשר בין איאן לוונדה..
בקשר לאמנדה, טוב הטעם שלנו בבחורות שונה
שהיית מקבל את אותן תחושות עומק ומורכבות מהעלילה לו היית רואה את הסרט מבלי לקרוא את הספר.
איזה עומק קיבלת מהספר? באיזה נושאים?
היו חסרים לי העולם החדש שחוותה וונדה, ההשוואה בין כדור הארץ לעולמות אחרים (דולפינים, עכבישים, דובים), השינוי שוונדה עברה ביחס שקיבלה מהקהילה, ההתפתחות של הקשר בין איאן לוונדה..
בקשר לאמנדה, טוב הטעם שלנו בבחורות שונה
אני חושב שמה שלקחתי מהספר...
זה את החוויה כולה. את הסיפור והחוויות הרגשיות ושכליות שהדמויות עברו דרכו. זה הצליח לעבור גם בסרט.
לגבי הדברים שאתה ספציפית לקחת מהספר...
כבר דיברנו על העדר התמודדות וונדה עם עולמה החדש ועם הקבלה שלי עם ההחלטה התסריטאית הזו. אין ספק שזה היה יכול להיות מדהים, אולי אפילו משפר את הסרט וגורם לצופים להתחבר אליו יותר (לא בטוח על זה! עובדה שבעיני הסרט מעולה ורוב העולם בכל מקרה לא איתי), אבל גם אם כן אז זה רק אם ממש היו מקדישים לזה פרק אקספוזיציוני שלם, שיוכל לעמוד בפני עצמו ושתי היצירות לא יהיו חייבות את האחר כדי להתקיים. האמת שאותה דיעה לגבי הסיפורים על העולמות האחרים, שלא באמת חשובים בשביל קיום קו העלילה המרכזי של גוף מארח.
אני רואה את איך שהיה אפשר לביים את הקטעים האלה כפרקים אינדיווידואלים שיעמדו בתוך גוף הסרט ויופרדו ממנו באיזושהי עטיפה בימויית דווקא משום שהוא לא בהכרח חלק אינטגרלי מהסיפור עצמו. זה היה עשוי להאריך את הסרט אבל אין ספק שזה היה יכול להיות מעניין. הסצינות כפי שאני רואה אותן היו צריכיות לעובדות נפלא בפני עצמן וגם האחידות העלילתית של הסרטים לא תפגם מהוצאתם, דוגמאות לסצינות כאלה בסרטים אחרים... הפתיחה של מגנוליה, סצינת התאונה בבנג'מין בוטן, סצינת הטיול בחוקי המשיכה, ובצורות פחותות יותר סיקוונס סיפור הרקע של דר' מנהטן בשומרים, סצינת החוף עמוס החיילים בכפרה, סצינת השעון בספרות זולה, סיקוונס השחרור של האיש המבוגר בחומות של תקווה, סצינת ההזיה באוקלהומה.
אוקיי קצת סטיתי מהנושא אבל זו באמת רשימה של סצינות מעולות, חלקם אפילו מסרטים שאני לא אוהב, שלא בהכרח תורמים לקו העלילה הראשי אבל פשוט עובדים נפלא ולא מפריעים לקצב המלא של הסרט.
זה את החוויה כולה. את הסיפור והחוויות הרגשיות ושכליות שהדמויות עברו דרכו. זה הצליח לעבור גם בסרט.
לגבי הדברים שאתה ספציפית לקחת מהספר...
כבר דיברנו על העדר התמודדות וונדה עם עולמה החדש ועם הקבלה שלי עם ההחלטה התסריטאית הזו. אין ספק שזה היה יכול להיות מדהים, אולי אפילו משפר את הסרט וגורם לצופים להתחבר אליו יותר (לא בטוח על זה! עובדה שבעיני הסרט מעולה ורוב העולם בכל מקרה לא איתי), אבל גם אם כן אז זה רק אם ממש היו מקדישים לזה פרק אקספוזיציוני שלם, שיוכל לעמוד בפני עצמו ושתי היצירות לא יהיו חייבות את האחר כדי להתקיים. האמת שאותה דיעה לגבי הסיפורים על העולמות האחרים, שלא באמת חשובים בשביל קיום קו העלילה המרכזי של גוף מארח.
אני רואה את איך שהיה אפשר לביים את הקטעים האלה כפרקים אינדיווידואלים שיעמדו בתוך גוף הסרט ויופרדו ממנו באיזושהי עטיפה בימויית דווקא משום שהוא לא בהכרח חלק אינטגרלי מהסיפור עצמו. זה היה עשוי להאריך את הסרט אבל אין ספק שזה היה יכול להיות מעניין. הסצינות כפי שאני רואה אותן היו צריכיות לעובדות נפלא בפני עצמן וגם האחידות העלילתית של הסרטים לא תפגם מהוצאתם, דוגמאות לסצינות כאלה בסרטים אחרים... הפתיחה של מגנוליה, סצינת התאונה בבנג'מין בוטן, סצינת הטיול בחוקי המשיכה, ובצורות פחותות יותר סיקוונס סיפור הרקע של דר' מנהטן בשומרים, סצינת החוף עמוס החיילים בכפרה, סצינת השעון בספרות זולה, סיקוונס השחרור של האיש המבוגר בחומות של תקווה, סצינת ההזיה באוקלהומה.
אוקיי קצת סטיתי מהנושא אבל זו באמת רשימה של סצינות מעולות, חלקם אפילו מסרטים שאני לא אוהב, שלא בהכרח תורמים לקו העלילה הראשי אבל פשוט עובדים נפלא ולא מפריעים לקצב המלא של הסרט.
חלק 3 עוד סרטים מעשורים שונים
ברברלה 1968
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0062711/
הסרט מספר על סוכנת חלל שנשלחת לתפוס טרוריסט מכוכב אחר בשם דוראן דוראן. היא מתעופפת בחללית הורודה והמרופדת שלה בין כל מני אזורים ומקומות אקזוטיים, פוגשת בחורים ובחורות שמגרים אותה בדרכים אלה ואחרות, ובעקרון לומדת על עצמה וכוח המיניות שלה.
כן, זה לא פורנו, וכן, זה קונספט אדיר. התוצאה קצת פחות מעניינת. הסרט הוא פשוט סרט הרפתקאות פנטזיה בנאלי, אפיזודי, עם עקביות דמותית נמוכה, לא באמת מעניין מידי. ג'יין פונדה מגניבה, והארט\צילומים נחמדים. התסריט הוא הבעיה, למרות שהרעיון עצמו לעשות סרט פנטזיה אופטימי ומטורלל רוויי במיניות הוא מגניב מאוד לדעתי.
3 מתוך 10
פילדלפיה 1993
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0107818/
ממש אכזב אותי, פשוט סרט משעמם עם בימוי שמנתק אותך מהסיטואציה, גם בשתיקת הכבשים לא אהבתי את הבימוי חסר המעוף של ג'ונתן דמי.
הסרט מספר על בחור הומו (תום הנקס) שפוטר מעבודתו בפירמת עורכי דין בשל מה שהוא טוען נטייתו המינית והעובדה שחלה בHIV. דנזל וושינגטון הוא עורך דין הומופוב שמחליט לייצג אותו והסרט מספר על הקשר ביניהם, יותר מהצד של וושינגטון.
התסריט מאוד מרוחק משתי דמויותיו הראשיות, זאת אומרת מנסה להתעסק בהן בתימצוט ולעשותן כמה שפחות ספציפיות וכמה שיותר כלליות וארכיטיפיות. זה מתבטא לדוגמא באיך שכמעט ואין לדמויות סצינות אינטימיות, שהן לבד או עם בני זוגם או משפחתם, שלא נדבר על זה ששום קונפליקט או דרמה לא מגיעה מצד זה של הסיפור אלא רק מהסיפור המשפטי שבמרכז.
הצילומים האוקוורדים והמנתקים של ג'ונתן דמי לא עוזרים לתסריט הזה להגיע ללב הצופים, רוב הדיאלוגים מצולמים מנקודת המבט (POV) של הנמען והדמות הדוברת פשוט מסתכלת אל תוך המצלמה. העובדה שנושאי השיחה בכל מקרה לא ריגשיים ועוד שלא ניתן לראות את התגובות הרגשיות של הנמען מגבירה את תחושת הריחוק, אי הנעימות ואפילו חוסר העניין של הצופה מהעלילה.
ככל שהסרט המשיך הצלחתי עוד איךשהו להבליג ולהתעלם מהשפה המוזרה שנבחרה לסרט זה ומצאתי את הצדדים החיוביים בו כמו לדוגמא הנושא עצמו שחשוב להביא למודעות והפיתוח היחסית אמין של דנזל וושינגטון בקבלה שלו כלפי נטייה מינית אחרת משלו. סצינת הסיום אף הצליחה לרגש אותי טיפה. תצויין לטובה מרי סטינבורגן (בחזרה לעתיד 3) שנותנת הופעה מדהימה בתור הסנגורית של הנאשמים.
5 מתוך 10
Supernatural 1933
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0024631/
הסרט מספר על זוג שאחיה התאום של הבחורה נפטר והיא פונה למיסטיקן כדי שיינסה לתקשר איתו מעבר לקבר. בנתיים רופא חבר של בני הזוג עושה ניסויים בגילגול נשמות על גופת רוצחת טרייה שמתה בעונש מוות על פשעיה.
דווקא העלילה בכלליות נחמדה וגם הייצוגים אבל זה פשוט מבויים קצת משעמם, הרבה רגעים מתים על אף העלילה היחסית דחוסה וזמן המסך היחסית קצר (שעה ועשרה). נוסף לכך קצת קשה שלא לגחך מקו העלילה על ה"רופא" שעושה ניסויים ב"גילגול נשמות". לקראת הסוף יש רעיון יפה שקשור לבן זוגה של הבחורה הראשית אך לא אספיילר אותו.
4 מתוך 10
Hello Again 1987
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0093175/
אחת ה"קומדיות הרומנטיות" (אם לקרוא לזה ככה) הכי גרועות שראיתי מאודי.
הסרט מספר על אישה כלומניקית, שלומפרית ולא יוצלחת, שנשואה למנתח פלסטי ויום אחד נחנקת ומתה. אחותה קוראת הקלפים מחליטה להחזיר אותה לחיים דרך כישוף, ואז היא נהיית מפורסמת ומושא עניין ומחקר למדענים ורופאים בעולם כולו.
אקספוזיציית הסרט מפגיזה את הצופה בסצינות בטעם רע בהן הגיבורה מביכה את עצמה ברגעים כמו ליפול מהספה, ליפול מהמדרגות, ליפול סתם ככה, להתיישב על צלחת מרק מלאה, לחשוף את תחתוניה באולם הומה אדם, להתחיל שרפה בברביקיו, לשים איפור שחור במקום ורוד וכו'. לא ברור בשביל מה היא צריכה להיות כל כך קלאמזי שכן זה לא ממש נושא שנפתר במהלך הסרט, אבל רוב הדברים שהסרט מציג בבילד אפ שלו לא ממש באים לידי מימוש או פיתוח במהלך הסרט, כמו לדוגמא הבן שלה שלא ברור כלל למה הוא שם או הכלב שלה או למה היא בכלל נשואה.
אז למרות שהיא כל כך לא שמה לב מה קורה סביבה ולא זהירה, ולמרות שהסרט מדבר על זה שהיא הולכת למות בטרם עת, הסרט לא מחבר בין שני הקצוות והיא דווקא מתה מוות יחסים בנאלי - חניקה מלחם. מכל הדברים המסוכנים שעברו על הדמות בסרט דווקא דבר כל כך קטן ולא משמעותי הוא זה שהרג אותה. עדיין סצינת החניקה מבויימת כחמודה, מקסימה ומשעשעת. היא נלקחת עד מהרה לבית חולים שם הרופא גבריאל ביירן מפתיע ביופיו הצעיר (הוא מאוד מכוער היום), יש שוטים אובר-דרמטיים של העיניים שלהם בזמן שהוא מתאמץ בכל כוחו להחזיר אותה לחיים, ואז היא מתה.
יש מונטאז' מאוד משעמם של התמודדות בנה, בעלה ואחותה עם המוות שלה, והוא מראה רגעים כמו הבן מבשל, האחות לא מצליחה לסדר את קלפי הטארוט שלה, הבן מבשל שוב, איזו זקנה מחליטה איזה אף יותר יפה לה שהבעל המנתח יעשה - בכלל נראה כמו סצינה שצולמה בשביל האקספוזיציה ונדחפה פה כדי לתת תחושה של זמן עובר, כל זה מלווה במוזיקה מאוד עצובה ברקע.
בקיצור אז האחות המטורללת הולכת לבית הקברות, עושה איזה טקס והאחות המתה חוזרת לחיים, מסתבר שעברה שנה מאז מותה. הדבר הראשון שהיא עושה זה ללכת לרופא שניסה להציל את חייה - האם הוא בדיכאון קיומי מאז שלא הצליח להציל את אותה בחורה מפיסת לחם וכעת אינו יכול להחזיק דמעותיו כשהוא רואה שהיא חיה? האם עכשיו כשהיא נכנסת למשרדו הוא נתקף פאניקה ובטוח שדמיונו בוגד בו והוא מזעיק את השומרים שייקחו את רוח הרפאים ממנו? הרי זה קומדיה רומנטית, המפגש הראשון שלהם בו היא מתה לו בידיים לבטח הותיר עליו רושם שיחזיק לפחות 12 חודשים או יותר. אז לא, הוא בכלל לא מזהה אותה. נגיד שזה הגיוני מבחינת הדמות, כי כל יום מתים לו 10 אנשים בידיים בסצינה דרמטית כמו המוות שלה, אבל אז היא אומרת לו את שם בעלה, המנתח המצליח, והרופא מאשר לה שאכן אשת המנתח הזה מתה לפני שנה. מה קורה פה בדיוק? הוא יודע שאישתו של המנתח הזה מתה אבל הוא לא זוכר שהיא מתה תחת השגחתו??
בכל אופן, הוא עושה לה צילום רנטגן (תודו שהדבר שהכי סיקרן אתכם כשקראתם את העלילה זה איך צילום הרנטגן של האישה שחזרה לחיים דרך טקס וודו נראה) ומגלה שזה אותו גוף בדיוק כמו זה שמת לפני שנה. בשלב הזה מתחילה לבצבץ העובדה שבאמת מה שמעניין את היוצרים זה לדבר על הנס הרפואי שמתחולל בסרט הזה יותר מאשר בדמויות והחוויות הרומנטיות או לא רומנטיות שעוברות עליהן.
אחר כך היא הולכת לבקר את בעלה בכתובתו החדשה, העוזרת צורחת עליה בכניסה "את לא יכולה להכנס אני לא מכירה אותך" אבל ברגע שהיא יוצאת מגבולות הפריים היא פשוט משתתקת והגיבורה ממשיכה בשלה אל תוך הבית, אפילו מספיקה לעצור ולהסתכל סביב על הסלון החדש של בעלה. בכל אופן, היא מגיעה לחדר השינה שלו ותופסת אותו שם עם אישתו החדשה - בחורה שהם הכירו עוד מלפני שהגיבורה מתה, והוא בכלל אמר לגיבורה שהוא לא אוהב אותה. האם הם שכבו מאחורי גב הגיבורה בעודה נשואה למנתח? האם המוות שלה היה בעצם תוכנית סודית להפטר ממנה?? אם כן, אז הדברים האלה לא נאמרים או אפילו מקבלים התייחסות בתסריט הזה, להפך, בני הזוג החדשים מקבלים את האישה המתה יחסית בפנים מקבלות ונעימות, יושבים לדבר איתה, ואז הבעל לוקח אותה לראות את בנה החדש, שמקבל את פניה עם סינר לבן שנראה כמו שמלה ואומר משהו כמו "זה בדיחה או משהו?! הו אמא!" והם מתחבקים חיבוק אוהב. הוא מספר לה אחרי דרמה גדולה שהוא נשוי, הייתי בטוח שהוא יגיד לה שהוא טראנסית עם כמות הבילד אפ שהיה לקטע הזה. ברגע הזה הבן ואישתו הטרייה (שנדמה לי זו הסצינה היחידה שלה בסרט, למה בכלל הכניסו אותה) מכניסים את הקו העלילתי ההזוי שהסרט בוחר ללכת בו - הם מדברים על ההישג הרפואי והמדעי שהקסם של אחותה עשה.
לא ברור בכלל מי בחדר התסריט חשב שלנסות לשלב בין סיפור פנטזיה, דרמה רפואית וקומדיה רומנטית היא החלטה טובה. ואין לי כבר כוח להמשיך לבקר את הסרט הזה, החצי השני שלא אפילו יותר מטומטם מהחצי הראשון, אתם יכולים לראות את כולו ביוטוב, תהנו!
1 מתוך 10
ברברלה 1968
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0062711/
הסרט מספר על סוכנת חלל שנשלחת לתפוס טרוריסט מכוכב אחר בשם דוראן דוראן. היא מתעופפת בחללית הורודה והמרופדת שלה בין כל מני אזורים ומקומות אקזוטיים, פוגשת בחורים ובחורות שמגרים אותה בדרכים אלה ואחרות, ובעקרון לומדת על עצמה וכוח המיניות שלה.
כן, זה לא פורנו, וכן, זה קונספט אדיר. התוצאה קצת פחות מעניינת. הסרט הוא פשוט סרט הרפתקאות פנטזיה בנאלי, אפיזודי, עם עקביות דמותית נמוכה, לא באמת מעניין מידי. ג'יין פונדה מגניבה, והארט\צילומים נחמדים. התסריט הוא הבעיה, למרות שהרעיון עצמו לעשות סרט פנטזיה אופטימי ומטורלל רוויי במיניות הוא מגניב מאוד לדעתי.
3 מתוך 10
פילדלפיה 1993
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0107818/
ממש אכזב אותי, פשוט סרט משעמם עם בימוי שמנתק אותך מהסיטואציה, גם בשתיקת הכבשים לא אהבתי את הבימוי חסר המעוף של ג'ונתן דמי.
הסרט מספר על בחור הומו (תום הנקס) שפוטר מעבודתו בפירמת עורכי דין בשל מה שהוא טוען נטייתו המינית והעובדה שחלה בHIV. דנזל וושינגטון הוא עורך דין הומופוב שמחליט לייצג אותו והסרט מספר על הקשר ביניהם, יותר מהצד של וושינגטון.
התסריט מאוד מרוחק משתי דמויותיו הראשיות, זאת אומרת מנסה להתעסק בהן בתימצוט ולעשותן כמה שפחות ספציפיות וכמה שיותר כלליות וארכיטיפיות. זה מתבטא לדוגמא באיך שכמעט ואין לדמויות סצינות אינטימיות, שהן לבד או עם בני זוגם או משפחתם, שלא נדבר על זה ששום קונפליקט או דרמה לא מגיעה מצד זה של הסיפור אלא רק מהסיפור המשפטי שבמרכז.
הצילומים האוקוורדים והמנתקים של ג'ונתן דמי לא עוזרים לתסריט הזה להגיע ללב הצופים, רוב הדיאלוגים מצולמים מנקודת המבט (POV) של הנמען והדמות הדוברת פשוט מסתכלת אל תוך המצלמה. העובדה שנושאי השיחה בכל מקרה לא ריגשיים ועוד שלא ניתן לראות את התגובות הרגשיות של הנמען מגבירה את תחושת הריחוק, אי הנעימות ואפילו חוסר העניין של הצופה מהעלילה.
ככל שהסרט המשיך הצלחתי עוד איךשהו להבליג ולהתעלם מהשפה המוזרה שנבחרה לסרט זה ומצאתי את הצדדים החיוביים בו כמו לדוגמא הנושא עצמו שחשוב להביא למודעות והפיתוח היחסית אמין של דנזל וושינגטון בקבלה שלו כלפי נטייה מינית אחרת משלו. סצינת הסיום אף הצליחה לרגש אותי טיפה. תצויין לטובה מרי סטינבורגן (בחזרה לעתיד 3) שנותנת הופעה מדהימה בתור הסנגורית של הנאשמים.
5 מתוך 10
Supernatural 1933
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0024631/
הסרט מספר על זוג שאחיה התאום של הבחורה נפטר והיא פונה למיסטיקן כדי שיינסה לתקשר איתו מעבר לקבר. בנתיים רופא חבר של בני הזוג עושה ניסויים בגילגול נשמות על גופת רוצחת טרייה שמתה בעונש מוות על פשעיה.
דווקא העלילה בכלליות נחמדה וגם הייצוגים אבל זה פשוט מבויים קצת משעמם, הרבה רגעים מתים על אף העלילה היחסית דחוסה וזמן המסך היחסית קצר (שעה ועשרה). נוסף לכך קצת קשה שלא לגחך מקו העלילה על ה"רופא" שעושה ניסויים ב"גילגול נשמות". לקראת הסוף יש רעיון יפה שקשור לבן זוגה של הבחורה הראשית אך לא אספיילר אותו.
4 מתוך 10
Hello Again 1987
ימדב: http://www.imdb.com/title/tt0093175/
אחת ה"קומדיות הרומנטיות" (אם לקרוא לזה ככה) הכי גרועות שראיתי מאודי.
הסרט מספר על אישה כלומניקית, שלומפרית ולא יוצלחת, שנשואה למנתח פלסטי ויום אחד נחנקת ומתה. אחותה קוראת הקלפים מחליטה להחזיר אותה לחיים דרך כישוף, ואז היא נהיית מפורסמת ומושא עניין ומחקר למדענים ורופאים בעולם כולו.
אקספוזיציית הסרט מפגיזה את הצופה בסצינות בטעם רע בהן הגיבורה מביכה את עצמה ברגעים כמו ליפול מהספה, ליפול מהמדרגות, ליפול סתם ככה, להתיישב על צלחת מרק מלאה, לחשוף את תחתוניה באולם הומה אדם, להתחיל שרפה בברביקיו, לשים איפור שחור במקום ורוד וכו'. לא ברור בשביל מה היא צריכה להיות כל כך קלאמזי שכן זה לא ממש נושא שנפתר במהלך הסרט, אבל רוב הדברים שהסרט מציג בבילד אפ שלו לא ממש באים לידי מימוש או פיתוח במהלך הסרט, כמו לדוגמא הבן שלה שלא ברור כלל למה הוא שם או הכלב שלה או למה היא בכלל נשואה.
אז למרות שהיא כל כך לא שמה לב מה קורה סביבה ולא זהירה, ולמרות שהסרט מדבר על זה שהיא הולכת למות בטרם עת, הסרט לא מחבר בין שני הקצוות והיא דווקא מתה מוות יחסים בנאלי - חניקה מלחם. מכל הדברים המסוכנים שעברו על הדמות בסרט דווקא דבר כל כך קטן ולא משמעותי הוא זה שהרג אותה. עדיין סצינת החניקה מבויימת כחמודה, מקסימה ומשעשעת. היא נלקחת עד מהרה לבית חולים שם הרופא גבריאל ביירן מפתיע ביופיו הצעיר (הוא מאוד מכוער היום), יש שוטים אובר-דרמטיים של העיניים שלהם בזמן שהוא מתאמץ בכל כוחו להחזיר אותה לחיים, ואז היא מתה.
יש מונטאז' מאוד משעמם של התמודדות בנה, בעלה ואחותה עם המוות שלה, והוא מראה רגעים כמו הבן מבשל, האחות לא מצליחה לסדר את קלפי הטארוט שלה, הבן מבשל שוב, איזו זקנה מחליטה איזה אף יותר יפה לה שהבעל המנתח יעשה - בכלל נראה כמו סצינה שצולמה בשביל האקספוזיציה ונדחפה פה כדי לתת תחושה של זמן עובר, כל זה מלווה במוזיקה מאוד עצובה ברקע.
בקיצור אז האחות המטורללת הולכת לבית הקברות, עושה איזה טקס והאחות המתה חוזרת לחיים, מסתבר שעברה שנה מאז מותה. הדבר הראשון שהיא עושה זה ללכת לרופא שניסה להציל את חייה - האם הוא בדיכאון קיומי מאז שלא הצליח להציל את אותה בחורה מפיסת לחם וכעת אינו יכול להחזיק דמעותיו כשהוא רואה שהיא חיה? האם עכשיו כשהיא נכנסת למשרדו הוא נתקף פאניקה ובטוח שדמיונו בוגד בו והוא מזעיק את השומרים שייקחו את רוח הרפאים ממנו? הרי זה קומדיה רומנטית, המפגש הראשון שלהם בו היא מתה לו בידיים לבטח הותיר עליו רושם שיחזיק לפחות 12 חודשים או יותר. אז לא, הוא בכלל לא מזהה אותה. נגיד שזה הגיוני מבחינת הדמות, כי כל יום מתים לו 10 אנשים בידיים בסצינה דרמטית כמו המוות שלה, אבל אז היא אומרת לו את שם בעלה, המנתח המצליח, והרופא מאשר לה שאכן אשת המנתח הזה מתה לפני שנה. מה קורה פה בדיוק? הוא יודע שאישתו של המנתח הזה מתה אבל הוא לא זוכר שהיא מתה תחת השגחתו??
בכל אופן, הוא עושה לה צילום רנטגן (תודו שהדבר שהכי סיקרן אתכם כשקראתם את העלילה זה איך צילום הרנטגן של האישה שחזרה לחיים דרך טקס וודו נראה) ומגלה שזה אותו גוף בדיוק כמו זה שמת לפני שנה. בשלב הזה מתחילה לבצבץ העובדה שבאמת מה שמעניין את היוצרים זה לדבר על הנס הרפואי שמתחולל בסרט הזה יותר מאשר בדמויות והחוויות הרומנטיות או לא רומנטיות שעוברות עליהן.
אחר כך היא הולכת לבקר את בעלה בכתובתו החדשה, העוזרת צורחת עליה בכניסה "את לא יכולה להכנס אני לא מכירה אותך" אבל ברגע שהיא יוצאת מגבולות הפריים היא פשוט משתתקת והגיבורה ממשיכה בשלה אל תוך הבית, אפילו מספיקה לעצור ולהסתכל סביב על הסלון החדש של בעלה. בכל אופן, היא מגיעה לחדר השינה שלו ותופסת אותו שם עם אישתו החדשה - בחורה שהם הכירו עוד מלפני שהגיבורה מתה, והוא בכלל אמר לגיבורה שהוא לא אוהב אותה. האם הם שכבו מאחורי גב הגיבורה בעודה נשואה למנתח? האם המוות שלה היה בעצם תוכנית סודית להפטר ממנה?? אם כן, אז הדברים האלה לא נאמרים או אפילו מקבלים התייחסות בתסריט הזה, להפך, בני הזוג החדשים מקבלים את האישה המתה יחסית בפנים מקבלות ונעימות, יושבים לדבר איתה, ואז הבעל לוקח אותה לראות את בנה החדש, שמקבל את פניה עם סינר לבן שנראה כמו שמלה ואומר משהו כמו "זה בדיחה או משהו?! הו אמא!" והם מתחבקים חיבוק אוהב. הוא מספר לה אחרי דרמה גדולה שהוא נשוי, הייתי בטוח שהוא יגיד לה שהוא טראנסית עם כמות הבילד אפ שהיה לקטע הזה. ברגע הזה הבן ואישתו הטרייה (שנדמה לי זו הסצינה היחידה שלה בסרט, למה בכלל הכניסו אותה) מכניסים את הקו העלילתי ההזוי שהסרט בוחר ללכת בו - הם מדברים על ההישג הרפואי והמדעי שהקסם של אחותה עשה.
לא ברור בכלל מי בחדר התסריט חשב שלנסות לשלב בין סיפור פנטזיה, דרמה רפואית וקומדיה רומנטית היא החלטה טובה. ואין לי כבר כוח להמשיך לבקר את הסרט הזה, החצי השני שלא אפילו יותר מטומטם מהחצי הראשון, אתם יכולים לראות את כולו ביוטוב, תהנו!
1 מתוך 10
שלי
ההוביט -
אף פעם לא התלהבתי משר הטבעות, ההרגשה פה הייתה דומה.
מאוד יפה, אבל ארוך וכבד.
אבל כן עשה לי חשק להשלים את שר הטבעות כמו שצריך.
חיי פיי -
עד כמה שזכור לי די צמוד לספר ברובו,
סרט יפה ויזואלית ואפילו שידעתי את העלילה עדיין נהנתי.
ובנוסף, אפילו שראיתי את הסרט בו מימד רגיל בבית, כבר היה אפשר לראות שהיו כמה סצינות ש"נבנו" במיוחד לתלת מימד והתבאסתי שלא באמת ראיתי אותם כמו שצריך בתלת מימד.
זה משהו שאף פעם לא חשבתי שאגיד.
הטוב הרע והמכוער -
צפייה נוספת בסרט נפלא זה.
this is 40 -
ארוך מידי, לא מצחיק מספיק (עד כדי בכלל כמעט).
חבל שלא הייתה הופעת אורח של סת' רוגן וקת'רין הייגל, זה היה יכול להיות מאוד נחמד להראות את הניגודים בין הזוגות בין 2 הסרטים.
ההוביט -
אף פעם לא התלהבתי משר הטבעות, ההרגשה פה הייתה דומה.
מאוד יפה, אבל ארוך וכבד.
אבל כן עשה לי חשק להשלים את שר הטבעות כמו שצריך.
חיי פיי -
עד כמה שזכור לי די צמוד לספר ברובו,
סרט יפה ויזואלית ואפילו שידעתי את העלילה עדיין נהנתי.
ובנוסף, אפילו שראיתי את הסרט בו מימד רגיל בבית, כבר היה אפשר לראות שהיו כמה סצינות ש"נבנו" במיוחד לתלת מימד והתבאסתי שלא באמת ראיתי אותם כמו שצריך בתלת מימד.
זה משהו שאף פעם לא חשבתי שאגיד.
הטוב הרע והמכוער -
צפייה נוספת בסרט נפלא זה.
this is 40 -
ארוך מידי, לא מצחיק מספיק (עד כדי בכלל כמעט).
חבל שלא הייתה הופעת אורח של סת' רוגן וקת'רין הייגל, זה היה יכול להיות מאוד נחמד להראות את הניגודים בין הזוגות בין 2 הסרטים.
רק שניים
"תופעות לוואי"
הסרט שהוכרז כסרטו האחרון של סטיבן סודברג,
באתי לסרט הזה בלי הרבה ידע מוקדם, לא קראתי תקציר ולא ראיתי טריילר,
יש בסרט כמה סצנות הזויות,
מאמצע הסרט העלילה מקבלת תאוצה, ולקראת הסוף יש תפנית,
סה"כ סרט טוב, מאוד ממליץ,
ואני מאוד מקווה שסודברג לא יממש את ההצהרה שלו וימשיך לביים,
"אדמה מובטחת"
גם פה באתי בלי ידע מוקדם (בלי לקרוא תקציר או לראות טריילר)
אבל גאס ואן סנט הוא במאי מעניין (שאת סרטו הקודם "מילק" אהבתי)
הדרמה היא טובה, מאט דיימון מפגין תצוגת משחק טובה,
ולמרות זאת היו פה ושם כמה רגעים שהרגשתי שהסיפור לוקה בחסר, היו כמה דמויות שפשוט לא עבדו,
(אגב, את התסריט כתבו שני השחקנים הראשיים, מאט דיימון וג'ון קרסינסקי)
"תופעות לוואי"
הסרט שהוכרז כסרטו האחרון של סטיבן סודברג,
באתי לסרט הזה בלי הרבה ידע מוקדם, לא קראתי תקציר ולא ראיתי טריילר,
יש בסרט כמה סצנות הזויות,
מאמצע הסרט העלילה מקבלת תאוצה, ולקראת הסוף יש תפנית,
סה"כ סרט טוב, מאוד ממליץ,
ואני מאוד מקווה שסודברג לא יממש את ההצהרה שלו וימשיך לביים,
"אדמה מובטחת"
גם פה באתי בלי ידע מוקדם (בלי לקרוא תקציר או לראות טריילר)
אבל גאס ואן סנט הוא במאי מעניין (שאת סרטו הקודם "מילק" אהבתי)
הדרמה היא טובה, מאט דיימון מפגין תצוגת משחק טובה,
ולמרות זאת היו פה ושם כמה רגעים שהרגשתי שהסיפור לוקה בחסר, היו כמה דמויות שפשוט לא עבדו,
(אגב, את התסריט כתבו שני השחקנים הראשיים, מאט דיימון וג'ון קרסינסקי)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.