אני והחבר'ה (בערך) וארגו.
השבוע החלטתי שאני לא מספיק משתמש באופציה של השאלת הסרטים מהספרייה בבית ספר שלי, אז לקחתי את 'אני והחבר'ה', סרט שכבר די הרבה זמן (בעקבות הדעות עליו בקרב חברי הפורום) נמצא די בטופ של רשימת ה'להשלים שלי'.
אתמול התיישבתי לראות אותו, הנה בערך ביקורת-
אני והחבר'ה-
הביקורת שלי היא לא כל כך מקור מוסמך מכמה סיבות-
א. מסתבר שהדיוידי הוא צרוב, ויש עליו הקלטה של שידור של הסרט בערוץ 2 משנת 96' (כשעוד היו שידורים של טלעד... נורא מצחיק, באמצע גם היו הפסקות פרסומות, רק שזה נורא הקשה על הריכוז בסרט) וככה שגם איכות התמונה והסאונד היו רק סבירים.
ב. הסרט נעצר באמצע, אולי אפילו לקראת הסוף (אין לי מושג), תקוע לכמה דקות ואז מתחיל מהתחלה. לפי מה שנראה לי זה גם קטע חשוב (
-הקטע שבו הם מוצאים את הגופה, ואז האחים הגדולים של כריס וורן מגיעים ומאיימים עליהם), ככה שלצערי לא ראיתי אותו בשלמותו.
בכל מקרה, ממה שכן הצלחתי- די נהנתי ממנו. יש בו רגעים קולנועיים טובים מאוד (
סצינת הרכבת שמגיעה מותחת בפשטות שלה), וגם כמה רגעים מוזיקליים מעולים (הסיקוונס שבו "לאלי פופ" מושמע ברקע פשוט מקסים), אבל הוא בכל זאת לא ריתק אותי, או לפחות לא הגיע לשלב שבו הוא מתחיל לרתק.
אני בטוח שהייתי נהנה ממנו אף יותר אם הייתי זוכה לראות אותו עד הסוף (אני בהחלט מתכנן להשלים), ואני חושב שגם אם הייתי חי בתקופה שבה הסרט מתרחש, ואם הייתי בן גילם של הילדים האלו-נראה לי שמדובר בסרט בשביל נוסטלגיה.
בינתיים 8/10
בנוסף, המשכתי את המירוץ האישי שלי אחרי השלמת כל הסרטים (או לפחות רוב-רק אלו שמעניינים אותי ונראים לי טובים, שזה כולם חוץ מ'אהבה' (אני לא אומר שהוא לא סרט טוב, הוא פשוט לא הסגנון שלי ולא חשוב לי לראות אותו) המועמדים לאוסקר השנה, ואתמול ראיתי את-
ארגו-
הסרט הזה הוא שני סרטים בסרט אחד. או יותר נכון-שני סרטי המשך בסרט אחד, פשוט כי העלילה היא אותה עלילה, השחקנים הם אותם שחקנים והדמויות אותן דמויות.
הדבר הזה נוב מסיבה פשוטה-חלקו הראשון של הסרט בינוני למדי בעיניי, והשני טוב מאוד, על סף המעולה והמצויין.
(
קל למדי-החלק הראשון הוא עד הקטע שהדמות של בן אפלק מגיעה לאיראן, החלק השני הוא משם והלאה)
גם בחלק הראשון יש קטעים נחמדים מאוד- אלן ארקין וג'ון גודמן צוחקים על התעשייה ההוליוודית, הכרת סיפור הבסיס ועוד כמה, אבל הוא לא מגיע לחצי מהרמה של החלק השני.
החלק השני מותח. מאוד מותח. והוא עוד מצליח לעשות את זה עם דברים פשוטים ולפעמים בנאלים, אבל בכל זאת להשאיר את הצופה מהודק לכיסא, ורק על זה מגיעה לבן אפלק מועמדות לאוסקר, שכן הבימוי הטוב מאוד שלו בסרט הזה תרם ביותר לבניית המתח (
אני מדבר כמובן על סצינת הנסיעה ברכב דרך ההפגנה המעולה, סצינת השוק, העיכוב במטוס והטלפון המצלצל בזמן הצילומים (סיקוונס שחוטא לבנאליות ולצפיות בכל כך הרבה מובנים, אבל בכל זאת מצליח להיות מרתק ומותח))
הייתה לי גם קצת בעיה עם הסוף-לסרט כזה לא מגיע סוף קיטשי ובנאלי. והסוף הזה היה שניהם. (
לפי דעתי היו צריכים להביא פחות מקום לכל ה"yes! he did it!", להראות את זה קצת, מהמראת המטוס והיציאה מגבול איראן לקפוץ ישר לקטע שבו הוא שם את התסריט בארכיון הסי איי איי ומשם ישר לכתוביות ההסבר בסוף).
7.5/10