סרבני בּיו"ס

לא יודע.

מי קבע שאסור לעשן גראש? שאסור לתת לילדים לעשן ולשתות אלכוהול? שאסור לקחת אנטיביוטיקה ללא מרשם רופא? שאסור ללכת עירום ברחוב?
 

נץ666

New member
אולי בכל זאת, כדי למנוע שמץ של

דמגוגיה נפריד בין סוגי המותר-האסור. בכל אופן יש הבדל קטן בין רשלנות רפואית ו/או סירוב לטפל במחלה של ילד בשם אידיאולוגיה כזו או אחרת לבין ללמד אותו קרוא וכתוב ושאר ענינים בסיסיים של הוראה.שהרי בניגוד לכל הדוגמות שהבאת, דווקא HOMESCHOOLING תומך בילד, לא פוגע בו ומזיק לו. שוב אני חוזר ומדגיש- אין סיכוי שהייתי משמש מורה לילדיי, אבל זה לא מונע ממני להתפלא על ההתנגדות הנחרצת כנגד ענין זה.
 

אלי ו.

New member
בביה"ס שלך לא לימדו את

לובנגולו מלך זולו? גם בשלי לא. ...בעצם, מי יודע, אולי כן והייתי עסוק מכדי להגיע באותו יום.
 
בשלי דווקא כן.

אבל כשקראתי את וילבור סמית .0תיאורי טבע ותרבויות מעולים, ובשביל אנשים רדודים ממני גם הרבה סקס ואלימות) חיפשתי קצת מידע- והתברר לי שבכותרת הספר לא פחות מ-5 שגיאות.
 

צימעס

New member
נו, המורה שלי פישלה.

אתה מוכן להסביר לי למה אתה מתכון, או שזה נגד העקרונות שלך?
 
כמה תשובות על התשובות

(למרות שרוב התשובות שלך הן שאלות בעצם. אני מקווה שמישהו אחר מלמד את הילדים שלך הבעה בכתב
) 1. א. בכתבה מספרים ההורים שהם מרמים את הועדות והקב"סים. ב. כמו שהמדינה אמורה לפקח על רמת הטיפול שאת נותנת לילדיך והיא יכולה וצריכה, לדעתי, להוציא ילדים מחזקת הורים שאינם מעניקים טיפול נאות לילדיהם כך היא מתיימרת לפקח גם על החינוך וההשכלה שילדיך מקבלים. אם היו עושים את זה נכון, לדעתי זה חוק נהדר. ג. על כך שמערכת החינוך לא מבצעת את תפקידה כראוי אין ויכוח. מהמעט שאני מכירה אותך מפורומים שונים, גם כאלה שעוסקים בהורות, אני מאמינה לך שהילדים שלך אכן מקבלים חינוך טוב יותר בבית. אבל מה עם לריסה? 2. אני כן מאמינה שהזרם הזה יתרחב מעבר ל-500 משפחות. השאלה שלי היא למה בחרתם בפתרון הרדיקלי במקום "לשפר מבפנים". (רדיקלי... לשפר מבפנים... לא מזכיר דיון שהיה פה פעם?)
 

צימעס

New member
ואי, מזל שחילקתי לתת סעיפים.

1א תלוי מי. אני מצופה להגיש תכנית לימודים. אני לא מתכננת את לימודיהם של ילדי, לכן לא יכולה להגיש תכנית שנראית כמו תכנית של בי"ס. לכן אני כותבת נייר שונה, ו"מגנה עליו" בועדה. יש מחוזות שהם היושבים בועדות מסרבים לקבל את זכותם של הורים לאפשר לילדיהם ללמוד כך, ומוכנים לתת אישור רק אם ההורים יכתבו תכנית לימודים שדומה לזו של בי"ס (דהיינו, שקרית). מה יעשו הורים שרוצים לקבל אישור? עוד, הביורוקרטיה מבאסת. אילו לא היו פונים אלי (כי היינו רשומים כאילו אנחנו גרים בעיר אחרת), לא הייתי רודפת אחרי המפקד ומציעה לו לשאת את הקיטבג. וככה יש כל מיני סיבות להורים לא לשתף פעולה עם המערכת. 1ב זה לא ברור מאיליו. מוציאים ילד מרשות הוריו במקרים מאוד-מאוד קיצוניים. הם נוטלים לעצמם את הזכות לא לאשר חינוך ביתי במקרים הרבה פחות קיצוניים. 2 אני לא "משאירה את הילדים בבית כי בתי הספר על הפנים בימינו". אנחנו עושים חינוך ביתי כי זה הדבר שנראה לנו נכון. זה עולה בקנה אחד עם האופן בו אני תופסת למידה, משפחה, חברה. זה לא "העגבניה לא טעימה, אני אוכל מלפפון", שאז עדיף באמת ללמוד לגדל עגבניות טובות, אלא "אני אוהבת לאכול מלפפונים".
 
גישה תמימה או נצלנית...

כמה שאלות (מדריכות) ואמירה: 1. נראה לך שזה מעשי ושזה רצוי שכולם יחנכו את ילדיהם בחינוך ביתי? אם לא, למי צריך לאפשר? 2. את לא חושבת שאם היה קל לכולם לקבל אישור לחינוך ילדים בחינוך ביתי לא היו הורים רבים מנצלים את זה על מנת, למשל, לגייס את ילדיהם לעזרה בפרנסה במקום לאפשר להם לקבל כלים בסיסיים להתמודדות עם החיים? 3. מה דעתך על החינוך החרדי ללא "תכנית הליבה"? האם זה לגיטימי כי זה מה שההורים רוצים? האם זכותם למנוע מילדיהם הזדמנות לחיות חיים עצמאיים ולבחור בעצמם את בחירותיהם כבוגרים? ואם לא, מדוע לך מותר ולהם לא? ומי יקבע? 4. אם את מסכימה שלמדינה יש חובה להגן על ילדיה ולדאוג לכך שיגדלו עם סיכוי טוב להתמודד עם העולם כבוגרים, על פי אילו קרטריונים את חושבת שהמדינה צריכה לאשר חינוך ביתי (אם כבר מאפשרים את זה)- אם לא לפי הקריטריונים שקבעה לעצמה למערכת החינוך שהיא מפעילה? 5. האם לאור הנ"ל את חושבת שכספי מיסי התושבים צריך להתבזבז על בחינת תכניות הלימודים האישיות של כל אזרח שמתחשק לו לחנך את ילדיו בבית, או שעדיף להפנות אותם למקום בו התועלת הכללית רבה יותר? נראה לי שהגישה הזאת דומה להרבה גישות מהזן הפציפיסטי: אין שום אפשרות לפעול לפיהן אם הרוב לא היה פועל בצורה אותה הן פוסלות (אם כולנו היינו פציפיסטים כבר מזמן לא היה אף אחד מאתנו נשאר בחיים. הרוב הלא-פציפיסטי מאפשר למיעוט להיות כזה. אם כולנו היינו מחנכים את ילדינו בחינוך ביתי, היינו יוצרים חוסר-שוויון ומעמדות, בורות וחשיכה תרבותית.
 

צימעס

New member
אנסה לענות

1 - לא כולם ירצו, לכן האם מעשי והאם רצוי הן שאלות לא כ"כ מענינות. למי לאפשר? לדעתי, לכל אחד שמבקש, אלא אם יש סיבות טובות לרשויות להכנס הביתה (רווחה). בעצם, האמת? לא רעה בעיני האפשרות שכולם יתחנכו בבית. אם זה היה קורה, תקציב החינוך היה יכול להופנות לספריות, מרכזי למידה עם מחשבים ועם מורים זמינים למענה על שאלות, ואולי לחוגים למיניהם (בנושאים שהיום ב"ליבה", אבל גם בנושאים אחרים). 2 - עזרה בפרנסה, אם נעשית באופן שמתאים לילדים (לגילם), אינה בהכרח שלילית. בפרט, יצא מזה בוגר שמסוגל להתפרנס כמו הוריו. למעשה, כמו שכתבתי בסעיף 1, הבדיקה האם ילד מנוצל לפרנסה היא ענין לרשויות הרווחה, ולא לרשויות החינוך. (אגב, מה עם ילדים שהוריהם לוקחים אותם להשתתף בפרסומות?) 3 - ראשית - כן, זכותם. לא כ"כ מוצא חן בעיני, אבל אני לא בטוחה שהם בהכרח יוצאים משם לא מסוגלים או לא רוצים להתפרנס. אני משערת (איני מומחית) שהתופעה של חרדים שחיים ע"ח המדינה לא קשורה (באופן בלעדי וישיר) בנושאי הלימוד בבית הספר, אלא יותר לתהליכים חברתיים פנימיים שלהם. 4 - ראשית, מערכת החינוך של המדינה אינה מקיימת את הקריטריונים של עצמה (זוכר את המטרות שנקבעו בחוק שחיפשתי? מורים לא מכירים את זה: http://www.education.gov.il/mankal/indux/sa2ak3_4_4.htm ). אישית, איני בטוחה שקריטריונים אלה באמת מקיימים "לדאוג לכך שיגדלו עם סיכוי טוב להתמודד עם העולם כבוגרים". מה היתה השאלה? כיצד על המדינה לפקח עלי? ואללה, אני לא יודעת. אין לי מושג איך מודדים ילד ויודעים שהוא יגדל להיות בוגר שמסתדר בחברה. אין לי מושג איך מודדים אצל ילד (מצטטת מחוזר מנכ"ל) "אוהב אדם, מיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות, כח שיפוט וביקורת, סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית, להתפתח על פי דרכם". בכוונה מניתי סעיפים שאני די משוכנעת שהחינוך הביתי נותן להם קרקע פוריה יותר לגדול בה לעומת למידה במסגרת ובקבוצה גדולה. 5 - כספי משלם המיסים באמת מתבזבזים באופן לא יעיל על בחינת תכניות הלימודים. אני מגישה כל שנה תכנית זהה, והם בכ"ז רוצים לבחון אותה מחדש כל שנה... אני לא מרגישה נצלנית של כספי ציבור (אלא להפך, אולי אפילו נגזלת), כי הכסף שמשרד החינוך מקציב עבור חינוך ילדי לא מגיע לידיים שלי (גם לא תמורת הצגת כרטיס כניסה למוזיאון או תשלום עבור המקום בו נערכים המפגשים). לגבי חוסר השוויון שציינת בסיכום - במחקרים בארה"ב נמצא שבהשוואה בין בוגרי בתי ספר לבוגרי חינוך ביתי, בתי הספר משמרים פערי מעמדות (מצב סוציואקונומי) באופן הרבה יותר חזק מחינוך ביתי. כלומר - חינוך ביתי מייצר הזדמנות לתזוזה בין "מעמדות" שבית הספר לא מאפשר.
 
חרדים, פרנסה, מעמדות, ../images/Emo82.gif../images/Emo63.gif

חרדים שחיים בעוני בגילאים מבוגרים יכולים לצאת מהעוני הזה בשני תנאים: חינוך מינימלי, והשתלבות מוקדמת במעגל העבודה וקניית כישורי עבודה ויכולת השגת עבודה בגיל צעיר יותר (תראי מאמר מהארץ אתמול על החינוך החרדי). ילדים כעזר לפרנסה: לא דיברתי על חינוך ילדים כיצד להתפרנס, דיברתי על העסקתם בעבודות לפרנסת הבית במקום לימודים. קשה לי להניח שהילדים הכורים מאנגליה של המאה ה-19 הפכו לבוגרים כשירי-פרנסה יותר מבני-גילם שהלכו לבתי ספר. בקשר לאי-השוויון: ברור שהורים בעלי יכולת ומוטיבציה יכולים לשפר את מצבם הסוציואקונומי של ילדיהם. העניין הוא שאם כולם היו נוהגים כך, או אפילו רק כל מי שהיה רוצה לנהוג כך (ולא רק המוכשרים והמונעים - ראי החרדים), הנחשלות היתה מונצחת. אני מדגיש שוב את דוגמת הפציפיזם: צודק עבורנו כל עוד לא כולם מתנהגים כמונו. נדמה לי שזה kלא מסתדר טוב עם הציווי הקטגורי (של קאנט)
 

גנגי

New member
לימדתי ב"מערכת" כזאת,

ואולי אחדים מכם זוכרים את הביקורת שהייתה לי עליה (לא הצלחתי למצוא מה שכתבתי לכם בטח על זה, ואולי זה פשוט היה במסרים ולכן..). החינוך הפרטי יש בו ודאי יתרונות מבחינת הבקרה של ההורים על מה שילדיהם לומדים, הן מבחינת תכנים והן מבחינת רמה. משרד החינוך מעורב בתכנים עד רמה מסוימת, אבל נמנע מלהתערב בבחירת המורים (אם יש כאלה, הבנתי שבמקרים מסוימם ההורים לוקחים עליהם את העניין פחות או יותר בשלמותו). עם זאת, זה כמו ירושלים - זוכרים? על כל עלייה שסופרים יש ירידה? אז זהו. שגם כאן. אבל אולי הפעם יש באמת יותר ירידות מעליות. ראשית, הבדידות של אותם ילדים מהווה בעיה קשה. ברוב המקרים הם אמנם לומדים עם אחיהם (אם יש להם כאלה), אבל מנותקים מילדים אחרים בני גילם. כתוצאה מכך הם עלולים לפתח הסתגרות חברתית בשלבים מאוחרים יותר, הן מחוסר כישורים חברתיים, והן מתוך התחושה שהם יחידים ומיוחדים במינם, ושאחרים אינם מועמדים ראויים ליצירת קשר כמו חברי המשפחה הגרעינית. אני גם סבורה שההתחככות רק בבני משפחה אינה טובה משום בחינה בגילים האלה (ולמעשה זה נכון לכל גיל). מעבר למשפחה הילדים נחשפים בעיקר למבוגרים שתפקידם ללמד, וחברת בני גילם נמנעת מהם, וגם אם הם נפגשים עם חברים בשעות אחה"צ, ברור שילדים מעדיפים להיפגש עם חברים לכיתה ולא עם חברים שעולמם המשותף מצטמצם והולך. ושנית, אני לגמרי לא בטוחה שתפקידו היחיד של ביה"ס הוא רק ללמד תכנים המצויים בספרי הלימוד. אני חושבת שלביה"ס יש תפקיד גם בעיצוב חברה, ואני בהחלט אסכים עם מי שיאמרו שרוב בתי הספר מועלים בתפקידם מבחינה זאת. אבל כשאנשים מוציאים את ילדיהם ממערכת החינוך הם אינם פועלים בזאת לשיפור המצב, אלא להרעתו. זאת הרמת ידיים הפגנתית, מתנשאת, במקום פעולה לשינוי המצב הקיים. גם המסר לילדים הוא מכוער, בעיניי: מערכת החינוך דפוקה, לכן אנחנו ננער את ידינו ממנה ונעשה רק מה שמתאים לאינטרסים שלנו, בלי התחשבות באחרים שלא יכולים להתנער ולחשוב רק על טובתם. שוב, הקו המנחה של "ככה אני רוצה וככה זה יהיה" (כל פעם שאני שומעת את השורה הזאת בשיר ההוא אני נבעתת מהמסר) הוא מסר רע לדור הבא, בעיניי. מסר של דריכה על עקרונות מוסריים בסיסיים, של חוסר התחשבות בכל דבר מלבד באינטרסים האישיים. אני לא רוצה לחיות בחברה שאלו הקווים המנחים שלה. לצערי זו מגמה שדווקא משתלטת על החברה בשנים האחרונות. הילדים שלימדתי בשנה ההיא אמרו שטוב להם. הילדה נראתה שלמה עם מה שאמרה, אבל היא הייתה כל כך סגורה שלא יכולתי לדעת אם לא מסתתרת מתחת למעטה הזה מפלצת של בדידות נוראה. הילד היה פתוח יותר וקיטר מדי פעם על מחסור בחברים ועל קושי לשבת בלי לשחק כדורגל בהפסקות, למשל. ברור שההחלטה הייתה של ההורים (אפילו אם הילדים אמרו שזה מה שהם רוצים, בגיל כזה הם לא בדיוק יודעים להבחין בין החלטות שלהם לבין אלו של ההורים), וברור שהילדים ישלמו את המחיר החברתי. אה, ועוד לא אמרתי כלום על המחיר הכלכלי. אם יש מורים, המחיר הכלכלי מטורף, פשוט מטורף. אבל זה באמת הדבר האחרון שמטריד אותי. המחיר החברתי - הן זה שישלמו הילדים עצמם והן זה שתשלם החברה כולה, בסופו של דבר, אם התופעה תתפשט - מטריד אותי הרבה יותר.
 

צימעס

New member
בארץ יש די הרבה קבוצות של משפחות

בחינוך ביתי שנפגשות על בסיס קבוע (שבועי/דו שבועי + מזדמנות + חגים + אירועים שנתיים). נכון שצריך להתאמץ בשביל למצוא חברה לילדים (ולהורים), אבל האמירה "הילדים מנותקים מבני גילם" אינה נכונה לגבי רוב הילדים (בוודאי אלה שהוריהם עושים את המאמץ הזה). אולי כבר סיפרתי פה פעם - לפני שנה נכחתי בפאנל של נערים ונערות בחינוך ביתי. אחת השאלות שהופנתה אליהם היתה "החבר הכי טוב שלך - בחינוך ביתי או בי"ס?". התשובות התחלקו בערך חצי חצי.
 

גנג

New member
כמה שזה שווה:

אני חש כבוד והערכה למה שאת (אתם) עושה. הלב נכמר במקצת על המאמץ שלך כאן כדי "להצדיק" את זה.
 

1אילת2

New member
1,2,3, ניסיון.

ילדי חינוך ביתי (הרוצים בזאת) נפגשים עם ילדים אחרים. כאלה שבגילם, כאלו שצעירים מהם, או מבוגרים מהם. ה"שכונה" הינה קהילה בפני עצמה והיא כוללת הן ילדים חינוך ביתי, הן ילדים שמערכת החינוך (והן סתם פושטקים). לא כל הילדים קובעים שבוע מראש עם מי הם נפגשים באיזה יום. כשילדים נפגשים, הם לא מרכלים על הגננת או ממשיכים את הפאזל מהגן. הם משחקים יחד. הם לא צריכים להיות באותו גן בשביל זה. אישית, שלוש פעמים בשבוע (לא כולל חוג) לפגוש חברים אחה"צ זה די והותר- אבל מי אני בכלל. אני לא מוציאה את בני ממערכת החינוך. אני פשוט לא מכניסה אותו לשם. אם אני בוחרת לא לנסוע במכונית מתוך שמירה על איכות הסביבה האם גם אז "זאת הרמת ידיים הפגנתית, מתנשאת, במקום פעולה לשינוי המצב הקיים"? אם את בוחרת לטפל בילדייך אצל רופאים פרטיים האם אז "המסר לילדים הוא מכוער, בעיניי: מערכת הבריאות דפוקה, לכן אנחנו ננער את ידינו ממנה ונעשה רק מה שמתאים לאינטרסים שלנו, בלי התחשבות באחרים שלא יכולים להתנער ולחשוב רק על טובתם"? (עם שינוי קל). אני עושה מה שטוב לילדיי ולי. לא מה שטוב לך. איני פוגעת בך. וגם לא באחרים. ה"אינטרסים הכללים" של ילדים החינוך הביתי טובים לפחות כמו אלו של ילדי מערכת החינוך, אם לא יותר. מורים פרטיים: נדמה לי, שבאופן סטטיסטי, יש יותר שעורים פרטיים בקרב אלו שהולכים לבית הספר מאשר אלו שבחינוך ביתי. סתם ספקולציה. אבל נכונה. לא חייבים מורים פרטיים... סליחה, תיקון: לא צריכים מורים פרטיים לחינות ביתי. אזל זו אינפורמציה לא חשובה שמיועדת למי שמעוניין בחינוך ביתי לילדיו. התרחבות התופעה: לא תהיה. גם בקרב שמאלנים, עשירים וכד' יש מספיק הורים שאינם מעוניינים לחנוך את ילדיהם מהבית. זה
 
אלה רדיקלים, אלה ? ../images/Emo141.gif

כמו שאני רואה את זה, רדיקלים הם כאלה שתוקפים בכל הזדמנות ובכל הכח את מי שלא חי כמוהם, מדבר כמוהם וחושב כמוהם. לא התרשמתי שזה המקרה כאן. אבל אם כבר הזכרת פמיניזם, יש עוד הבט שטרם הוזכר פה: מי נושא בעיקר עול החינוך הביתי. אני מכיר שתי נשים (דווקא לא מהפורומים) שנשארות בבית עם ילדיהן\תלמידיהן בעוד בעליהן עובדים בהייטק מצאת החמה עד צאת הנשמה. אני מניח שזה המצב ברוב משפחות החינוך הביתי (אם כי בטח אפשר למצוא כמה גברים יוצאי דופן שממלאים את התפקיד הזה במשפחותיהם). ואני שואל, האין זו עוד דרך מתוחכמת להחזיר את הנשים הביתה ? האם אנו, כחברה, מעוניינים לסגור נשים צעירות בבתיהן עד שילדיהן יגדלו ?
 
למעלה