לא מדוייק:
בכנסת היוצאת - החכ"ים הכי סביבתיים (ע"פ סטטיסטיקה של הכנסת): 1. שאול יהלום (איחוד-לאומי-מפד"ל). 2. מוחמד ברכה (חד"ש). 3. גילה פינקלשטיין (איחוד-לאומי-מפד"ל). 4. משה גפני (יהדות התורה). 5. אורי אריאל (איחוד-לאומי-מפד"ל). 6. רן כהן (מרצ). 7. זבולון אורלב (איחוד-לאומי-מפד"ל). את ההמשך אני לא זוכר. אגב, גם בכנסת החדשה יש שפע של מפלגות חברתיות: גימלאים, עבודה, ש"ס, איחוד-לאומי-מפד"ל, מרצ, חד"ש. לעומתם ישנן מפלגות אשר מציבות בראש מעייניהם את הנושאים המדיניים-בטחוניים-פיננסיים (בראש ובראשונה): הראשונה היא קדימה (70 אחוזים מהחקיקה של החכים של קדימה [כולל את תקופת שהותם בליכוד] היה בנושאים מדיניים-בטחוניים-פיננסיים - אשר המפורסם שבהם היה הפרויקט הענק הקשור בכל חקיקת חוק ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי. אחריה הליכוד (עם 60% חקיקה כזו). מאידך, המפלגות שהכי פחות עסקו בנושאים המדיניים-בטחוניים-פיננסיים היו דווקא מפלגות אשר לכאורה מזוהות בעיקר עם אג'נדה מדינית: איחוד-לאומי-מפד"ל (90% מהחקיקה שלהם היתה בנושאים חברתיים), חד"ש (80% מהחקיקה היתה בנושאים חברתיים), מרצ (75% מהחקיקה שלהם היתה בנושאים חברתיים). מסקנה: לא תמיד מה שנראה לעין הוא באמת מה שקורה מאחורי הקלעים...