אני מאד אהבתי לשבת בהרצאות
(מוזר לדבר על זה בלשון עבר!)
הייתי כותבת בשיעורים כי אני מפונקת ואוהבת את הנוסח שלי ולא של אחרים. אני מניחה שכתיבת המחברת הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שהתעקשתי להגיע לכמעט כל ההרצאות, אבל לא רק. מאד אהבתי להקשיב, לשאול שלות, לענות לשאלות של המרצים. בקורסים שהתעניינתי בהם גם הייתי קוראת את הפסיקה שביקשו. כמוני היו עוד די הרבה סטודנטים, מניחה שבערך 20%-30% מהכיתה, שהיו מגיעים לכל ההרצאות. היתר מתחלקים בין אלה שמגיעים מידי פעם לבין אלה שלא מגיעים בכלל.
להגיד לך שאי אפשר לעבור את התואר בלי להגיע להרצאות? בולשיט. אפשר בקלות, ואני לא מדברת על 60 אלא על 80+ ויותר, תלוי כמה אתה גאון ואוטודידקט (יש לי בתואר בחור שבאופן קבוע לומד מהמחברות שלי למבחנים מבלי להגיע להרצאות, ותמיד עוקף אותי ב-2-3 נקודות במבחנים. ת-מ-י-ד!!!). עם זאת, לדעתי מדובר בחוויה אחרת לגמרי של תואר. אני מעדיפה את ההגעה, גם אם זה לא יעיל או משתלם. אני נהנית מזה, נהנית מכך שמרצים אומרים לי שלום במסדרונות, נהנית לקבל מהם המלצות אחר כך, נהנית מהתכנים בהרצאות....
אה, וכמובן, ללמוד חומר של סמסטר שלם או שנה שלמה בכמה ימים זאת לא קייטנה.. אני לומדת בממוצע 2-3 ימים למבחן ומקבלת אחלה ציונים. מעדיפה להגיע כל הסמסטר ולא לאבד את השפיות בתקופת מבחנים anytime.