מה הכי שנאתי בעבודה
בבית הקפה
:
את הבוסית הבהמה שתמיד מצאה על מה להעיר וגם שעשינו בדיוק מה שהיא אמרה היא טענה שצריך לעשות את ההפך.
את המשמרות הממושכות יחסית, מ-8:30 עד 16:00 ומ-16:00 עד חצות. לפעמים שחררו מישהו באמצע אם לא הייתה עבודה אבל זה היה זניח.
הטבחים התאילנדים שרוב הזמן אמנם היו חמודים אבל היו להם קטעים שהיו מרכלים עלינו בתאילנדית. מסתבר אגב שהם היו יותר קרועים ממה שנראה, פעם נתקלתי באחד מהם בחניה והצעתי לו טרמפ, ואחרי זה הקולגות שלי אמרו לי לא להעיז לעשות את זה כי הוא אישית משתכר קבוע אחרי העבודה וגם האחרים עושים את זה לפעמים. דווקא הוא התנהג מאוד יפה ומאוד הודה לי על הטרמפ... במסעדה היוקרתית
הבוסים. היא הייתה יוקרתית אבל רק למראית עין כי שני בעלי הבית לא ממש הבינו בניהול עסק (היחיד שעשה דברים כמו שצריך היה המנהל הצעיר שבקושי היה בא לשם). הם היו מתקשרים כל חצי שעה לבדוק אם יש עבודה, אם לא הייתה היו "בוכים" איך זה שאין ואם כן הייתה, לא היו מבינים שקשה לענות להם לטלפון במצב כזה.
אחד השפים היה חולה נפש במצב שלא ברור למה לא פיטרו אותו (או שכן ברור, כי הם לא יודעים לנהל עסק) או למה אף אחד לא דיווח עליו לפסיכיאטר המחוזי. כל המשמרת היה יושב בצד ומקטר שהוא רוצה הבייתה, כשהיו מגיעים לקוחות היה בלית ברירה נכנס למטבח, וכשהיינו מעיזות לשאול אותו משהו בשביל הלקוחות או שמנה הייתה חוזרת - התגובה הייתה בצורת צרחות הסטריות והשתוללות. הוא גם צעק פעם על לקוחה שהחזירה מנה כי הוא לא הסכים לקבל את זה שלקוחות לא אוהבים את מה שהוא מבשל.
היינו צוות מצומצם של 4 מלצריות שאחת מהן הייתה ותיקה עם זכויות יתר, ככה שטחנו את הצורה. הבוס לא הסכים להביא עוד מלצריות כי טען שאז נתלונן שאין לנו מספיק משמרות, וכשכבר הביא מישהי הביא מלצרית דתיה - למסעדה שעובדת בשבת. היא גם הייתה ממש גרועה אבל זה כבר עניין אחר. חוץ מהוותיקה המדוברת הכי וותיקה הייתה עם פז"ם של 3 חודשים שידעה לספר שתחלופת המלצריות במסעדה היסטרית. גם אני הצטרפתי מהר מאוד לסטטיסטיקה.
מבחינת אוכל - לא יכולנו לאכול שם כמעט כלום כי "המנות יקרות מדי", לא אלתרו לנו מנות זולות יותר או משהו, אם רצינו לאכול משהו חוץ מסלטים אז היינו צריכים לשלם 50%. מצאנו את עצמנו מביאות סנדוויצ'ים מהבית לעבודה במסעדה...