דעתי
סאונד והפקה חשובים מאוד ל"שלמות של היצירה", ותורמים למוניטין של היצירה. אבל בסופו של דבר, לדעתי הקומפוזיציות הן החלק החשוב ביותר. לא משנה כמה ההפקה תהיה מרשימה ומדהימה, אם הקומפוזיציות רעועות, אז אורך החיים של היצירה קצר יותר מבחינתי. ושוב, כמו שדורון אמר אבל קצת אחרת- ישנם שני סוגים של הפקה- יצירת צליל איכותי ובאלאנס טוב בין הכלים השונים, והפקה שהיא חלק מהעיבוד הסופי של היצירה והתפקיד שלה ביצירה הוא כמו של כל כלי אחר. את כל הפרמטרים האלו צריך למדוד באופן סובייקטיבי מיצירה ליצירה- יש יצירות שנועדו להיות קומפוזיציות בלבד, ולכן הן צריכות להישפט על פי הקריטריון הזה ובהן חשוב שיהיה הסוג הראשון של ההפקה- סאונד טוב שגורם ליצירה להישמע טוב (במקרה שהקומפוזיציה ממש טובה, גם היעדרות של סאונד טוב יכולה להיסלח מבחינתי), ויש יצירות שנועדו להיות מופקות וההפקה היא חלק מהקומפוזיציה, ולכן היא תישפט על פי פרמטרים של קומפוזיציה+סאונד+הפקה ותרומתה ליצירה. דוגמאות: יש לי שני אלבומים של הפייב יויוז- hunger's teeth, regarding purgatories. הקומפוזיציות והטקסטים בהנגרס הרבה יותר טובים לדעתי ולמרות שההפקה דלה והסאונד בינוני מאוד, אני מעדיף אותו על ריגרדינג, שבו ההפקה מרשימה מאוד (!!!) אבל הקומפוזיציות פחות חזקות. -פרזנט- אלבומם האהוב עליי הוא לה פויזון, שהוקלט באמצע שנות השמונים והסאונד וההפקה בו לא משהו, אבל המוסיקה שם היא החזקה של ביותר שפרזנט הקליטו לדעתי, עם קומפוזיציות סוחפות ומהפנטות, אך לא רפטטיביות מדי. לעומתו היי אינפדליטי זכה להפקה וסאונד מושלמים מכל הבחינות וגם קומפוזיציות מדהימות, אך הוא רפטטיבי מדי ומשעמם לעיתים, ולכן הוא פחות אהוב עלי. מקרה נוסף- פאר קורנר היא להקה מעולה שגיליתי לאחרונה, עם קומפוזיציות מושלמות לדעתי, אך הפקה מרשימה נעדרת מהאלבום הזה. אמנם סאונד מצויין, שמשרת באופן נהדר את היצירה יש, אך העיבודים כולם מתמקדים בכלים השונים ובחלוקת התפקידים ביניהם. פה אין טעם להגיד- "ההפקה חלשה ולכן האלבום לא מדהים", משום שהוא לא נועד להיות מופק ברמה של אבק או פרזנט, אלו פשוט יצירות מודרניות בעיבודים רוקיים שאמורות להישפט רק על פי רמת ההלחנה. -לסיכום: עיבוד והפקה טכניים חשובים מאוד להעצמת החוויה מהיצירה המולחנת, אך לחנים טובים הם העיקר לדעתי.