סקר: האם אתם אוהבים את העבודה שלכם?

את צוחקת עלי???????? ../images/Emo2.gif

לא יפה!!!!!!! יעל! ממך ציפיתי ליותר....
 
ועכשיו ברצינות...

יש כאן בפורום מישהי שמחפשת עובדים לעבודה כעצמאים מהבית בתחום השיווק. היא ממש מחפשת בנרות עד כמה שאני יודעת, אולי זה מתאים לך כהכנסה נוספת או הזדמנות בשבילך להגדיל את ההכנסה שלך? גם אם זה בכיוון וגם אם לא, יש עבודה. גם כשהשוק קשה יש אנשים שמתקבלים לעבודות חדשות, כאלו שפותחים עסקים חדשים, וכאלו שמרוויחים המון כסף. את העבודה שאני עובדת בה מצאתי בתוך יומיים בשיא תקופת האבטלה בשוק. קורות חיים שלחתי ביום ראשון, ביום שלישי כבר התחלתי לעבוד. נכון, שלחתי ביום ראשון אולי 300 קורות חיים, אבל מי סופר. הפרויקט שעבדתי עליו הסתיים, ידעתי שאני עוברת דירה בקרוב ויהיו לי הרבה הוצאות, אז חיפשתי ברצינות ומצאתי. אם גם את תחפשי, ואולי טוב יהיה אם קודם תגדירי לעצמך איזה עבודה את מחפשת - אני משוכנעת שתמצאי. ולסיום, בטוח יש לך בבית כמה אטבי כביסה, הם ממש מצויינים ככלי עזר לסתימת אפים. סליחה, לא יכולתי להתאפק.
 
את רעה!!! ../images/Emo3.gif

סתםםםםם!!!!!!!!!! אז מי זאת הבחורה שמחפשת עובדים? יש מצב שהיא תוכל ליצור איתי קשר? אני אשמח אני מחפשת עבודה בנרות אבל לא ממש מצאתי משהו רציני ואני מחפשת משרה מלאה..
 
כמה מאמץ את משקיעה בחיפוש עבודה?

וזהו, עכשיו חזרה לי הרצינות לפנים. כמה זמן ביום את מקדישה לחיפוש רציני של עבודה, באילו שיטות את משתמשת לחיפושים, מתי היית בראיון בפעם האחרונה? בקיצור - איך את עושה את זה? תדפדפי כמה דפים אחורה, קוראים לה טלי. (talila זה הכינוי).
 

תמי ב

New member
אוהבת הכי בעולם.

למדתי באוניברסיטה כימיה, כדי שיהיה לי מקצוע, אבל לא עבדתי בזה אף פעם. בקיבוץ עבדתי במפעל בתפקידי ניהול. היה מעניין מאוד. אחרי שעזבנו את הקיבוץ עבדתי במשרד של אמא שלי כמזכירה. לפני שבע שנים, בגיל 39 עשיתי הסבה מקצועית לתרגום ספרים מאנגלית לעברית. מאז אני לא מרוויחה הרבה, אבל מאוד מאוד מעניין לי. מתרגום ספרים לומדים כל הזמן. לא רק שהאנגלית והעברית משתפרות, אלא גם כל ספר הוא עולם מלא וחדש. נפלא, ומזל שאני יכולה להרשות את זה לעצמי. אנחנו חיים חיים צנועים מאוד, וגם הילדים שלי מעולם לא היו זקוקים למותגים או מותרות מיוחדים. בארץ היה קשה קצת ללכת נגד הזרם (חברות של בתי האמצעית מאוד לעגו לה על זה שאנחנו קונים לה נעליים בשוק, למשל, ועל זה שהג'ינס שלה ניקנו בחנות זולה ב 70 ש"ח ולא ב 700, אבל היא התגברה על זה בקלות) אבל בניו זילנד, לפחות בכפר, אורח חיים צנוע הוא דבר מקובל ואנחנו משתלבים היטב. אני מאוד אוהבת לעבוד לבד ולהיות אדון לעצמי.
 
אני מוצאת באופן אישי חשיבות

גדולה מאוד לעבוד בעבודה מעניינת, אבל השאיפה לתגמול ראוי חשובה לי לא פחות וגם השאיפה לעצמאות וגמישות בעבודה ובשעות העבודה. לתומי חשבתי שכשמוצאים עבודה שבאמת באמת אוהבים, גם מרוויחים בה היטב, וגם יש בה גמישות, ומסתבר שקצת טעיתי, יותר ויותר יוצא לי להכיר אנשים שמאוד אוהבים את עבודתם, אבל לא מרוויחים מזה הרבה או מרגישים משועבדים לה לא פחות מאשר אנשים שאין להם עניין במה שהם עושים. נדמה לי שיש כאן מן משולש כזה: עניין - כסף - עצמאות/גמישות ואולי השאלה היא מהו היחס האידיאלי בין הפרמטרים האלו שהופך את תחום העיסוק שלנו לתחום שאנחנו מרגישים בו טוב.
 
שאלה נפלאה, יעל../images/Emo20.gif

בגדול אני מרוצה. אפילו מאוד מרוצה... אני אדריכלית אבל בשל אילוצי משכנתא יצאתי לעבוד בחברת בניה בשיווק. זה היה מין OFF אדריכלות. להריח קצת את תחום המיקצוע, האהוב עלי מאוד, אבל להתפרנס קצת יותר טוב.. את העבודה עצמה לא הצלחתח לאהוב ואת הבוס אפילו תיעבתי (די הדדי זה היה) וצברתי שעות של אומללות. ניסיונות לחפש עבודה עלו בתוהו כי להיות שכירה כאדריכלית לא התאים לי אבל תנאי המשכורת שלי קסמו לי.. עם חלוף הזמן, "שאבתי" לעצמי עוד תפקידים, חלקי תפקידים ואפילו המצאתי לי דברים לעשות. ימי בשיווק חלפו ותפקידי הוגדר מחדש (אבל לא לגמרי.. ונותר תחום רחב מאוד להגדרה עצמית) בשנה האחרונה אני ממש בונה תפקיד, שלדעתי ולדעת עמיתי לעבודה, נחוץ ביותר בחברה שלנו. הבוס למד להעריך אותי ואולי אפילו לחבב אותי. אני מצאתי את עצמי ממצה את עצמי יותר ויותר. פורחת ומנהלת ברמה , בעצמאות וב"ראש גדול" כמו שאני רוצה ויודעת.. אני בניתי את התפקיד שלי.. לא ביקשתי טובות ואפילו עבדתי שעות נוספות מבלי לסכם כיצד אתוגמל.. פשוט נתתי מבלי לחשוב שאני פראיירית או מסכנה. כך הוכחתי את עצמי למי שלא העריך והקנתי לעצמי קרדיט לא פשוט. מיותר לציין שהיכולת להוציא עבודה מצויינת ומוערכת נותנת לי המון חדווה ואור. לאחרונה אפילו "העזתי" לבקש העלאה במשכורת, שינוי בתנאי העבודה ונתינת "כותרת" לתפקידי שנותר ללא הגדרה (זה לא ממש חשוב, אבל אני מוצאת עצמי מגמגמת ומסבירה מה אני עושה כי אין לי TITLE שנותן איזה מושג..) אני אומרת שהעזתי, כי הבוס שלי הוא קמצן כרוני וכולם אמרו לי שאין סיכוי שאקבל כלום. אני אומרת העזתי כי התגברתי מראש על תחושת התסכול של התשובה השלילית הצפויה וניגשתי אליו מוכנה לקבל את הלא. ולא באופן אישי. אני בעיצומו של שינוי שלעולם לא הייתי חולמת אפילו שהוא אפשרי או להציבו כמטרה עם דרכי פעולה להשגתו. פשוט זרמתי עם חדוות עבודה ואהבת המקצוע (אמנם OFF) ואני רואה שכר בעמלי כיום. אני מתה על מקום העבודה שלי ועל מה שאני עושה וביחוד על הלא נודע שצופן לי בחובו את מה שאני אעשה איתו... אבל... אני רוצה עוד דברים. יש לי ספר שרץ בראש (רומן שמבוסס חלקו על סאגה משפחתית) יש לי קצת יכולת קריאה של אנשים (מיסטית משהו) והייתי רוצה לקרוא דרור ליכולות הללו. אבל אני יודעת, כמו שאני אומרת כבר כשנה, יבוא שינוי. אני יודעת. אבל הוא יבוא כשאני מוכנה... אני לא יודעת מהו, אבל אני נפתחת אליו. ממשיכה לחיות ולנסות לעשות את המירב. לכאורה, אני לא אקטיבית, אבל למעשה עשיתי הכל בעצמי והמצאתי לעצמי תפקיד , אמנם בעזרת אחרים. אני לא יודעת אם כאן תם השינוי ובעצם עכשין אני "מתאמת פרוייקטים "(אולי הכותרת שקולעת למה שאני עושה...) ואולי אני בדרך עדיין למשהו אחר ואולי לא בתחום בכלל... אני יודעת שטוב לי. שאני מאושרת. הולכת בשמחה לעבודה וחוזרת ממנה מלאמת סיפוק וחדווה. אני עושה עבודות פרטיות בתחום האדריכלות, למען היצירתיות ואפילו הצלחתי להעשיר את עבודתי כשכירה בניצוצות מהמקצוע. מה שחשוב לי לומר זה שלא תמיד השינוי חייב להיות דרסטי. אבל חשוב לאורך הדרך להכיר את עצמך ולהשתדל להיות קרוב לתחום העניין. למשל כשהבנתי שבשיווק יש יותר כסף (ואין לי מינימום של מושג בשיווק!!!) ידעתי שלפחות אני חייבת לשווק בתחום הבניה, שקוסם לי על כל ענפיו. ולא לשווק מוצרי קוסמטיקה, צעצועים או מזון... לימים זו היתה אחת ההחלטות הכי נבונות של חיי... ועל ראיון העבודה וכמה שלא התאמתי לדרישות הבסיסיות ובכל זאת חטפתי את המשרה, אספר לך בפעם הבאה.
 

רן בת

New member
אני קצת אובדת עצות בנושא העבודה

בערך שנה ומשהו חיפשתי עבודה עם נכים או ילדים מפגרים ולא הצלחתי למצוא , ולאחרונה כשכבר התייאשתי מחוסר המעש, התחלתי עבודה של ילדים בני 20, עבודה שלא חשבתי שאעשה בגילי המופלג (30), אבל כבר כל כך התייאשתי מלשבת בבית שלקחתי אותה. והיום, דווקא היום, שבועיים אחרי שהתחלתי את עבודתי החדשה, התקשרו מאקים, ורצו לזמן אותי לראיון עבודה. שלחתי אליהם את קורות החיים שלי לפני 5 חודשים, סתם כך, בלי מודעת דרושים. החלטתי לנסות על עיוור והיום התקשרו. ואין לי מושג מה לעשות. לא נעים לי לעזוב את מקום עבודתי החדש משום שהגעתי אליו דרך מכר שעובד שם.
 

רן בת

New member
צריכה לציין רק

שמקום העבודה שלי נחמד מאוד מבחינת האנשים שעובדים בו. העבודה אינה מעניינת כלל אבל בגלל שהיא במשמרות היא תסתדר נהדר עם הבדיקות המרובות שלי ועם הלימודים שאתחיל בקרוב. זה שהיא במשמרות ואני לא צריכה להתנצל על העדרויות ועל מצבי הבריאותי מאוד מקל עלי. השאלה כמה הם יאהבו אותי בדצמבר כשהעדר להם לשבועיים בגלל ניתוח הראש הנוסף שאאלץ לעבור עקב מה שמצאו בצינתור האחרון.
 
לעשות או לא לעשות משהו כי לא נעים

זה שיקול שאת צריכה לחשוב עליו. תחשבי על זה שחיפשת שנה וחצי עבודה עם ילדים מפגרים. זה לא יום ולא שבועיים, זה משהו שרצית והתמדת ברצון במשך כל כך הרבה זמן. והנה קיבלת הזדמנות לזה אחרי כל כך הרבה חיפושים - האם לא מגיע לך לפחות הסיכוי לנסות להתקבל לשם, למקום שמאוד רצית בו? ובקשר להעדרויות, אני מניחה שאם את עובדת עם אנשים שהם גם בני-אדם, הם יבינו ויקבלו את ההעדרות, וגם ייאחלו לך שתרגישי טוב ושיעבור בשלום. גם במקום הנוכחי וגם אם זה יהיה בעבודה האחרת שתעבדי בה. מהכרות טובה שלי עם אנשים שעובדים בארגונים ועמותות, עובדים שם אנשים עם נשמות גדולות. מי שמטפל באנשים חלשים לא יכול להיות חסר רגישות. (למעט מקרים בודדים שנפלטים מהר מאוד מהמקומות האלו). אם תשימי את זה על השולחן מראש, ותהיי כנה עם זה, אני משוכנעת שזה לא יהווה שיקול. בטח שלא מכריע בקבלתך או אי קבלתך לעבודה.
 

רן בת

New member
יעל תודה על התשובה

נתת לי כמה וכמה נקודות למחשבה. יותר נכון חידדת לי נקודות שעלו אצלי כמו למשל, עניין הלא נעים. היתה לי אמונה מסויימת שהארוע המוחי הגיע אלי כדי לשנות את חיי ולגרום לי סוף סוף לעשות לעצמי טוב, ועבודה עם נכים או מפגרים נראתה לי הטוב והסיפוק הגדולים ביותר בעבורי. נשבעתי לעצמי שלא אעבוד יותר במקומות שלא טוב לי בהם ולא מעניין לי בהם, והנה בחרתי את העבודה בה אני נמצאת עכשיו. נראה לי שעניתי לעצמי לא? - לבחור באקים וגם אם לא אקים אז יבוא משהו אחר בתחום. העיקר לא להתפשר על משהו שלא נותן לי כלום מלבד משכורת (שבימינו זה המון, אבל לא מספיק, בשבילי לפחות).
 
משהו בקשר להתפשרות

פעם הייתי חושבת שמה שקרה לך זה צירוף מקרים מדהים - את מחפשת שנה וחצי עבודה בנושא מסויים ולא מוצאת, ואז בדיוק ברגע שהחלטת לקחת עבודה אחרת שלא בתחום הזה, את מקבלת את הטלפון המיוחל. האומנם צירוף מקרים? אחרי שראיתי כל כך הרבה פעמים שזה קורה לאנשים שונים, הבנתי שכנראה יש כאן משהו יותר מאשר צירוף מקרים. אני לא בדיוק יודעת איך זה, אבל זה קורה ברגע שמתחילים לעשות משהו. במקרה שלך ההחלטה להתחיל לעבוד. אני דווקא לא רואה בכך התפשרות שהתחלת לעבוד כי לא מצאת משהו בתחום שרצית מאוד לעבוד בו. כל עוד לא ויתרת על הרצון הזה לעבוד עם נכים או מפגרים, ואת ממשיכה לפעול בכיוון הזה, אז זאת לא התפשרות, אלא התגמשות שלך עם המציאות עד שתצליחי להשיג את מה שאת רוצה בתחום שאת רוצה. ולעומת זאת, אם תחליטי לדחות את ההצעה של אקים לטובת עבודה שהיא עדיפות שנייה מבחינתך, זאת בעיניי תהיה התפשרות. נדמה לי שיש קשר בין גמישות להתפשרות, אני כרגע רק מעלה אותו, בטח יש עוד הרבה מה לדבר על זה.
 

missB

New member
מאוד אוהבת

ואני שמחה לראות כאן עוד אנשים שאוהבים את עבודתם, מסתבר שזה דבר נדיר בימינו. שנים עבדתי בתחום שלא אהבתי. הרווחתי יפה והתקדמתי יפה אבל זה לא עשה אותי מאושרת. עד שהחלטתי לשנות כיוון. בתמיכתו ועידודו של בעלי התפטרתי מעבודתי והפכתי את התחביב שלי למקצוע (צורפות ועיצוב תכשיטים). היום אני עדיין מרוויחה פחות משיכולתי להרוויח במקצוע הקודם אבל זה לא ממש אכפת לי. כשקמים עם חיוך לעבודה זה שווה יותר מאשר עוד קצת כסף במשכורת. כרגע למשל אני בחופשת לידה ואני פשוט מתה לחזור ליצור ולעבוד. לא בגלל שרע לי עם התינוקת אלא כי אני נהנית מעבודתי והיא פשוט חסרה לי.
 

silverS

New member
כשזה מרגיש לך טוב ../images/Emo42.gif

שלום לכם, כל כך הרבה אנשים סביבי עוסקים בקריירה שלא כיף לקום אליה כל בוקר וביחוד בבוקר יום ראשון!!! לא מעט אנשים רוצים שינוי אבל פוחדים. גם אני הייתי שם וזה לא נעים אבל בחרתי להקשיב ללב ואולי לנשמה שלי. שאלתי את עצמי שאלות נוקבות ובסופו של דבר הגעתי לשאלה בסיסית של "מה מרגיש לי טוב?" שאלה שכל כך מבלבלת את הדור שבו אנחנו גדלים. תחושות פנימיות? מה זה הדבר הזה? אנחנו רוצים משהו שאפשר לגעת בו, משהו שאפשר לראות אותו, משהו חיצוני לנו..אולי כזה שתמיד נוכל להצביע עליו ואולי אף לומר ש"זה לא אנחנו"..זה הדבר הזה הנסיבות החיצוניות שמאלצות אותנו לחיות חיים של פשרה, של חוסר סיפוק עצמי. מבורך האדם שמעז לעשות פסק זמן ולשאול את עצמו מה הוא עושה בחייו ולאן זה מוביל? בחירה לא קלה אבל טומנת בחובה הרבה לעתיד. המכשלה העיקרית שעומדת בפנינו בחברה שלנו היום היא השאלה של הפרנסה. והאמונה הבסיסית המוטעית היא שכפי הנראה בלתי אפשרי להתפרנס מעיסוק בתחום שקרוב לליבנו, במשהו שנקום אליו בבוקר בחדוות עשיה ויצירה. האמנם!? אני בחרתי לעזוב קריירה היי טקית מכניסה ולצאת למסע של בניית קריירה שתחבר אותי לעצמי ולמתנות היחודיות לי - לכל אחד יש כאלה. צריך רק לצלול לעומק ולשלות אותן ואז להשתמש בהן - כל אחד ומתנותיו. אבל זה תמיד מתחיל בבירור עצמי ובמודעות עצמית. להיות מוכנים לא לקבל תכתיבים של החברה והתניות מבית אבא וסבתא או לפחות להיות מוכן לבחון אותן מחדש ואולי בפעם הראשונה. מה עוד? כסף, כסף ועוד כסף. מי מאיתנו לא רוצה להיות בעל ממון. אבל אני מצאתי שההתמקדות בכסף כמטרה רק מעכבת אותי. מצאתי שכסף הוא א מ צ ע י לחיות את החיים שאני מבקש ליצור לעצמי וזה הביא אותי להשקיע אנרגיה מחשבתית ופיזית במטרה ולא באמצעי - וזה מה שמניב פירות. אז כדאי לברר מהי המטרה שלי? מה אני באמת רוצה לעצמי? מה החלום שלי? כלומר שלי, ביני לבין עצמי!!! התשובות נמצאות בתוכנו ורק בתוכנו. בהצלחה ויום טוב, אבשלום מאמן להתפתחות אישית
 

kung fu

New member
אני אוהבת את העבודה שלי ../images/Emo42.gif

אני רק התחלתי בה לפני כמה שבועות
התחלתי להדריך אחרים. (עד כה הדרכתי ארחים בחינם) זה כיף מאד לעבוד עם מישהו / מישהי ולראות אותם צומחים ומתפתחים.
 

dana00

New member
לא אוהבת ואני בבעיה../images/Emo4.gif../images/Emo53.gif

אז ככה, אני עובדת כמנהלת לשכת מנכ"ל, יש לי בעיה מאוד גדולה עם הסטיגמה שיש למקצוע... למרות שיש לי המון מה לתת בכל מקום שאני מגיעה אליו. יש לי המון ידע בתחומים רבים בהם עסקתי (הדרכת אופיס, ידע בתוכנות רבות, תיאום נסיעות לחול, המון המון דברים). בכל מקום שאליו הגעתי כמזכירה, הפכתי את התפקיד למשהו מאוד גדול, כך שאחרי שעזבתי, התפקיד הפך לתפקיד של מספר בנות ולא אחת... כלומר לא היתה לי יורשת אחת. אני נוטה לעשות דברים בענק! לא בגדול. ואני מאוד אוהבת לקחת אחריות על דברים ולעשות דברים בצורה ששואפת למצוינות. אני מרוויחה מעל לממוצע ובכל מקום שאליו אני עוברת מציעים לי סכומים עוד יותר גבוהים ואפילו יפים מאוד!! אבל מה? כמנהלת אדמיניסטרטיבית, מנהלת לשכת מנכ"ל כל מה שתרצו - מבחינתי - מזכירה!! אני לא אוהבת להדפיס ולענות לטלפונים, אני לא אוהבת שאנשים שיש להם פחות אינטליגנציה ממה שיש לי נותנים לי פקודות... הבעיה הכי גדולה היא - שאני באה מבית שבו לא היה כסף. ולכן אני בעצם מפרנסת את עצמי. לקנות בית או רכוש אני בכלל לא חושבת, אני רק חושבת על איך לעלות ברמת החיים שלי כל הזמן וזה מאוד קשה כי אני נקרעת בין העבודה שהיא משהו שאני לא נהנית ממנו, לתחביבים הרבים שלי שאותם אין לי הרבה זמן לממש... ולכל זה כמובן מתווספת תחושת התסכול שאני בת 30 וללא בן זוג... יש לי בוסים שנהנים מלעשות רע לעובדיהם ולתת לנו להרגיש מאוד קטנים.. היום מציעים לי משרה חדשה שיש בה מבחינתי המון כסף!! ויחד עם זאת שעות עבודה רבות!! ואני לא יודעת מה לעשות עם זה... מצד אחד אשמח להרוויח יותר ולהעלות את רמת החיים שלי, ומצד שני זה יבוא על חשבון שעות הפנאי שלי:( אין לי מושג מה לעשות?
 
למעלה