ספרי הומור?

מילי33

New member
ויש באנגלית

את ההיסטוריה המקוצרת של העולם או משהו כזה- זווית משעשעת של ההיסטוריה האנושית. כבר הרבה זמן לא היה ספר שממש הצחיק אותי (מה לעשות, אני בחורה רצינית) אבל אחד מפרצי הצחוק היחידים שהיו לי בשנים האחרונות היו בגלל ספר לא מצחיק: ABOUT A BOY בקטע על ה- DEAD DUCK DAY זריקת הלחם שקטלה את הברווז הפילה אותי מצחוק.
 
את מתכוונת ל

"ההיסטוריה של העולם ב10.5 פרקים" של ג'וליאן בארנס? אם כן אז יש גם בעיברית
 

Wednesday

New member
אחד הסופרים הבודדים

שמביא אותי לידי צחוק בקול רם הוא סרגיי דובלאטוב. "אנחנו ושכמותנו" שלו נהדר, וגם "המזוודה".
 

Rivendell

New member
Mנטה - אני אוסיף גם את

המאמר הזה עליו, בלי קשר לפירוט שאני מקווה שתקבלי
 

ל א

New member
כרגיל, הקדמת אותי ../images/Emo13.gif

אבל רגע, יש עוד: "זה אני, אדיצ'קה" של אדוארד לימונוב. גם בו יש דמות משעשעת ביותר של מהגר רוסי מיזנתרופ שמוצא את עצמו בניו יורק ומתחבר שם לכל מיני דמויות סהרוריות.
 

Wednesday

New member
דובלאטוב

אני בכלל קראתי את הסיפורים שלו ברוסית, כך שאני לא יודעת לגבי התרגום העברי (חוצמזה שכבר כתבו עליו ביקורת). בכל מקרה, דובלאטוב כתב הרבה סיפורים, כולם סמי-אוטוביוגרפיים. כלומר, מסופר על אנקדוטות מחייו, וב"אנחנו ושכמותנו"- מחיי משפחתו, אותה הוא מלווה החל מתולדות חיי סבו, איכר יהודי ברוסיה שלפני המהפכה (שילוב יוצא דופן) ועד לביתו- מתבגרת אמריקאית בניו-יורק של שנות ה-80. איכשהו, במשפחה שלו יש הצטברות של יותר "טיפוסים" מבכל משפחה אחרת
... דובלאטוב כותב עם המון הומור, הרבה ביקורת עצמית והרבה אירוניות. המשפחה היא בכלל נושא שהוא חוזר אליו הרבה בכתיבה. עוד נושא שחוזר הוא הכתיבה שלו. כל אלה תוך כדי חיי היומיום במשטר הקומוניסטי (דובלאטוב הוא יליד 1941), מה שאומר: רווים בהרבה אבסורד והרבה וודקה
הנה גם קישור שבו כמה sample pages מספר שלו, שבהם אפשר להציץ. (מamazon.com, תחת Dovlatov). ---------------------------- זהו. מי שקרא עד פה בטח הבין שמדובר באחד הסופרים האהובים עלי (אהבה ממבט ראשון, דרך אגב. או יותר נכון- מפיסקה ראשונה :) מאוד ממליצה למי שיכול לנסות להגיע לדברים שלו. מכיון שרק שני סיפורים תורגמו מרוסית לעברית, הנה כמה נקודות נחמדות על הספרים שלו שהעתקתי (איך זה שעוד לא עיברתו את "קופי+פייסט" לצורה עברית נוחה?) מאמאזון: על "אנחנו ושכמותנו" (ours באנגלית או наши בשפת המקור): Dovlatov, who fled the Soviet Union in 1978 and now lives in New York, is a worthy successor to the great Russian satirists whose tradition he enlarges. Through 13 captivating, sharp, funny vignettes of family members, he paints an ironic picture of life in the Soviet Union from the reign of Stalin to the present day. With an endless fund of anecdote, Dovlatov ( The Zone ; The Compromise ) tells hair-raising, hilarious stories, such as how he became a labor-camp guard assigned to watch over his own cousin, and the wildly improbable way he met his wife. He is, at times, very quotable. On himself in youth: "Masquerading as an unrecognized genius somehow made existence easier." On social classes: "Apparently, people at the bottom of the social ladder don't much care for others like themselves: they prefer to love the masters." Copyright 1989 Reed Business Information, Inc. על "המזוודה": Several decades after emigrating from the Soviet Union, the author discovered the battered suitcase he had brought with him gathering dust at the back of a closet. Rummaging through its contents provided the inspiration for this engaging collection of stories in which Dovlatov acts as narrator. All are delivered with an exquisite sense of timing, and ironic humor counterpoints the seriousness of their united theme: the woeful failing of Soviet socialism. "The Finnish Crepe Socks" describes his partly successful attempt to become a black market racketeer while at college. In "A Decent Double-Breasted Suit," Dovlatov, by now a journalist, is approached by the KGB to spy on a Swedish writer. Regarding the whole thing as a lark, Dovlatov is willing to comply, but for a price--a new suit. The Swede is expelled, which gives the narrative a bittersweet twist. The most poignant story, "A Poplin Shirt," frankly examines the author's troubled relationship with his wife and her decision to leave Russia without him (he subsequently emigrated in 1978). A subtle tension underlies Dovlatov's writing, for although he now seems to regard his youthful scrapes with a somewhat jaundiced eye, his longing for his mother country is palpable. This slim volume of interconnected tales, called a novel by the publisher, is a companion to Dovlatov's similarly semi-autobiographical The Compromise and Ours. Copyright 1990 Reed Business Information, Inc.
 

srulik24

New member
אני מנסה להזכר באיזה ספר מצחיק ש...

קראתי. אני לא זוכר את שמו של הסופר ולא את שם הספר אבל אני זוכר את העלילה. שני בחורים ובחורה מחליטים להתעשר ע"י כך שהם משיגים זרע מכל גבר דגול של התקופה (זה יכול להיות אמן מוסיקאי פוליטיקאי) ולאחר מכן מוכרים את הזרע לנשים עשירות שמעוניינות שהבן שלהם יצא גאון. אולי מישהו יודע על מה ומי אני מדבר?
 

een ogenblik

New member
ספריו של רואלד דאל הומוריסטיים

ככל הוא פונה לילדים, ורוב ספריו בעברית הוצאו לאור בסדרת מרגנית לבני נוער. צירפתי את רשימת ספריו להתרשמות עצמית.
 

א ר נ ה

New member
את כ ל הספרים של רואלד דארל

שווה לקרוא! חלק מהספרים ממש מצחיקים, חלק משעשעים, ובחלק יש קריצות של הומור. וכולם מצטיינים בעלילות מענינות!
 

Guy K

New member
ספרי הומור...?

ליאור, אם אתה הולך לכתוב ספר מצחיק - אני אקרא. אם אתה מתכנן לקבץ בדיחות אני לא חושב שייצא לי. אמרת שלא בסגנון קישון, אבל בכל זאת אני חייב להזכיר את האסופה של גרבוז - תמיד פולני (תחת שם העט י. פולני). ספר אדיר. נדמה לי שזה היה טור בעיתון שהוא אסף לספר. הקונספט נראה לי בעייתי מלכתחילה כי לכתוב ספר שכל המהות שלו היא להצחיק זה לא מספיק. קודם צריך שיהיה סיפור טוב, דמויות מעניינות, ואז - אם זה ייצא גם מצחיק - נהדר. אבל אל תתן להומור להיות המטרה, אלא רק הדרך. כל זה לעניות דעתי כמובן
 

Athaclena

New member
שכחתי את BILL BRYSON

הוא גם מצחיק מאוד. זה נראה לי טור שהוא כותב בעיתון ואוסף בספרים. ובעברית יש את "לונדון בפיתה" של שוהם ליעד שנורא אהבתי. מומלץ!
 

Athaclena

New member
אוף, שכחתי גם את ASPRIN

ROBERT נראה לי. ספרים עם MYTH בכותרת, גם מצחיקים. אבל האחרונים שהוספתי לא מוכרים (לצערי) במיוחד בארץ
 
../images/Emo151.gif

כן, אני מאמין שאתה צודק. תודה. ומשהו שחשבתי עליו בזמן שקראתי את ההודעה שלך: הכמות הקטנה יחסית של ספרים כאלו, לעומת סוגים אחרים של ספרות, מעידה יותר מהכל כמה שזה קונספט בעייתי, וכמה קשה להצחיק בספר עלילתי.
 
למעלה