ספירלה

niva99

New member
ספירלה

הנה שוב הלחן חונק את הרוח
שבי
אני שבה אל שדות רחוקים
חלומות

נופים מתחלפים
בימים שלא נגמרים
אתמול
אני סוגדת לאתמול
ודוחה את המחר

יונים חולפות בשמי לבנון
נמלכת בדעתי
לצלילי בזוקי וגיטרות
להק מטוסים נוסק
ליעד לא ידוע.
 
קורא שירך שוב ושוב. לא יודע.

אני בטברנה לאחר בקבוק. המלצר מחדש מזטים.
"תראו בסוף הכל יסתדר " או לא.
צ'י

 

niva99

New member
מה כבר יש לדעת

אני כותבת שירים מהבטן ולא מהראש...
אם כבר אסוציאציות יווניות - הנה תמונה של נסיון להציל כד משבירה...יאסו!
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

שמים1

New member
ניבה זה מה שאני אוהבת בשירתך

כמו שכתבתי השבוע לאודי ...
לעיתים כששופכים הכל , בדיוק כפי שמרגישים
לא עורכים , לא מהדקים , יש בזה אותנטיות , טבעיות
כשזה מרגיש נכון , זה נכון .
 
דו-משמעויות

אני מאוד אוהב את המקרים בהם העדר ניקוד יוצר דו משמעות (משהו שאפשרי רק בשירה עברית ולא בשירה באנגלית)
השורה השנייה - "שבי" יכולה להיות עם דגש ("שבתוכי") או ללא דגש ("החזקת שבוי") ומיד בשורה הבאה השורש מתקשר דווקא עם שיבה וחזרה. הנוסטלגיה, הדברים המקובעים ("לחן") מחזיקים בשבי את הפראי, הפתוח, המשתנה (רוח).

גם בבית השני דו המשמעות חוגגת - והפעם בגלל העדר הפיסוק, ולא הניקוד. האם אני סוגדת לאתמולי אתמול? או שמא הימים אינם נגמרים אתמול אלא ממשיכים לתוך היום וההווה?

ובבית השלישי דו המשמעות נובעת מחלוקת השורות - האם צלילי הבוזוקי והגיטרות הם הרקע להימלכות הדעת? או שמא הם רקע בומבסטי להמראת להק המטוסים?

והיעד, לאן הולך כל זה? לא ידוע.
 

שמים1

New member
מאוד התחברתי לתגובתך בוטן

גם אני אוהבת לעיתים את העדר הניקוד שמעניק פירוש דו משמעי למילים .
ואת השירה שמותירה סימני שאלה .

לאן ? היעד לא ידוע .
 

moonlihgt

New member
יפה

הלחן חונק את הרוח שבי
ואני סוגדת לאתמול האתמול המוכר והמחר הלא ידוע
 

aiziq

New member
לא אפוי

אבל לפעמים אתה נהנה גם מהעיסה השוקולדית הנוגטית הזאת דווקא כשזה לא אפוי.
הבנתי הכל אבל אני לא יוכל להתעלם מהרישול שבאי הסגירה של השיר "כמו שצריך", אני כמו זה שלא יכול להתרכז בבן שיחו כשהוילון מתנפנף מאחוריו. אני צריך שלא תהיה רוח בחדר. את מבינה
?
 
למעלה