סליחה על הבורות

[הרווק1]

סליחה על הבורות

אבל יש שאלה שמאוד מטרידה אותי- למה ה' היה צריך לנוח ביום השביעי? זו בהחלט לא שאלה קנטרנית פשוט אני לא מוצא איזשהו הסבר סביר לעניין.

 

[כוכב ה שחר]

בלי לקרוא את הפרשנויות השונות

רק מקריאת הטקסט שבבראשית פרק ב' - ה' שבת מכל מלאכתו, משום שפשוט סיים אותה. סיים את הבריאה כולה. אין משמע כאן של "לשבות" כמו של "לנוח". התרגום באנגלית הוא "Rested" ואולי כאן מקור הבלבול (כמו הבלבול של תנינים<->נחשים כאשר המטה הפך לתנין שאכל את תניני החרטומים. עד כמה שאני זוכר, זו טעות שמקורה עוד בתרגום ה-70).

 

[יוסי ר1]

תשובה מעניינת, אבל השאלה טובה יותר.

שבת הא-ל בפירוש קשורה גם למנוחה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים וכל אשר בם - וינח ביום השביעי"(שמות כ', י')

 

[בסג]

אבל ישנה גם תשובה עוד יותר מעניינת../images/Emo70.gif

כיון שהושאלה האמירה לרצון בכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ונאמר 'ויאמר' 'ויאמר', הושאלה לו השביתה ביום השבת, כיון שלא הייתה שם בריאה. ונאמר: "וישבת ביום השביעי", לפי שגם ההפסק מן הדיבור נקרא שביתה... ולפי העניין הזה נאמר גם: וינח ביום השביעי. אבל חכמים וזולתם מן המפרשים עשאוהו מעניין המנוחה, ועשאוהו פעל יוצא, אמרו חכמים ז"ל: וינח לעולמו ביום השביעי, כלומר: פסקה הבריאה בו. ואפשר שהוא מנחי הפא או מנחי הלמד. ויהיה עניינו הניח או התמיד את המציאות במצב שהיא בו ביום השביעי. כלומר: כי בכל יום מן הששה היו מתחדשים בו חדשות מחוץ לטבע הזה היציב המצוי עתה במציאות בכללותה, וביום השביעי התמיד הדבר ונתייצב כפי שהוא עתה ... אבל אמרו "וינפש" הוא נפעל מן נפש, וכבר ביארנו ... שעניינו המטרה והרצון, ויהיה עניינו השלמת חפצו ויציאה לפעל של כל רצונו. (מורה הנבוכים א, סז - http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/a19-2.htm )

 

[hapax legomenon]

הוא לא צריך

אבל הוא עושה דברים, או לפחות - טוענים שהוא עושה דברים, כדי שהאדם יפיק לקח וינהג כמוהו.

 

[shushu10]

כתוב במדרש:

וינח ביום השביעי - וינח לעולמו ביום השביעי. לשבות = להניח את הפעולה. איך נוכל בכלל לחשוב שבורא עולם התעייף ממלאכתו וזקוק למנוחה והרי אין לו גוף .

 

[eyalnadav]

זה המדרש אבל יש הסבר אחר

 

[יוסי ר1]

הפעם נראים לי דווקא

דברי hapax legomenon מדברייך. הרי באותה מדה הא-ל יכול היה לברא את העולם גם ללא דיבור אלא רק בכח רצונו. מדוע היה צריך לומר יהי אור? ומדוע לא ברא הכל כהרף עיין, אלא לאט ובמתינות, תוך שהוא עוצר מדי יום ובוחן את מעשיו וקובע שהנברא הוא טוב? ובאמת התשובה היותר מתקבלת היא שבכך הוא מגלה את מידותיו לבני האדם, ולנו יש את הדרך להגשים את צלם האלוקים שבאנו ע"י שנתחבר אליו במידותיו, בעשיה שהורה לנו, בתיקון העולם, בבחינת מעשינו, ובדיבור, תפילה, מותר האדם שבנו מהבהמה .

 

[shushu10]

לגבי דרכו של האל לברוא את העולם

נשמעת דעתך מאד נכונה בבחינת מתינות ובחינת המעשים - וכאן בא הדבור בבחינת - דבר דבור על אופניו. הכל תוכנן בקפידה ומשמש דוגמא לחיקוי והגשמת צלם אלוקים. לגבי הזדקקות האל למנוחה פיזית - עדיין לא השתכנעתי. אבל אם נאמר שגם זה מושא לחיקוי אנושי - זה כבר "עושה שכל".

 

[יוסי ר1]

אבל לא טענתי, ודומני שגם הפקס לא טענה

שהא-ל נזקק למנוחה. הא-ל אינו נזקק למאום.אבל הת מה שהוא עשה ביום השביעי, התורה בחרה לכנות בשם "מנוחה", ועל ההזדקקות למינוח זה קמה השאלה ...

 

[shushu10]

מקבלת גם את ההסבר הזה, בעוד שהפרוש

במדרש למלה "וינח" גם הוא מתאים לענ"ד.

 

[אשבל רצון]

כי בפרקים אלה דמות האל היא יותר אנושית

אלוהים גם בודק אם מה שהוא עשה מספיק טוב, ומגלה שאכן טוב. אלוהים (או רוחו) מתהלך בגן. הוא בורא את האדם בצלמו. ניחם על החלטות שלו. מה לעשות ההאנשה בתנ"ך לא כל כך מסתדרת עם פילוסופיות מאוחרות יותר.

 

[shushu10]

האנשת האל קיימת בכל הפרקים בתנ"ך

אלוהים לא מתהלך בגן אלא קולו בלבד "וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום...". בכל מקום בתנ"ך בו יש התקשרות בין אדם לאל אין דרך אחרת כי אם לתאר את פעולות האל באמצעות החושים: דיבור, ראיה, שמיעה, אך הפרוש שהאל נזקק למנוחה פיזית בשבת דורשת הסבר ולכן - לא נראה לי מתאים. כוונת הבורא היתה, כנראה, לקדש את הבריאה ולשם כך יש להניח ולשבות מכל מלאכה.

 

[eyalnadav]

מנוחה שיכת בגוף ולא ברוח

אנחנו עייפים ולכן אנו זקוקים למנוחה. אם לא היינו עייפים ותמיד רעננים לא היינו נחים. כל דבר רוחני וכל שכן הבורא לא זקוקים למנוחה כי הם לא מתעייפים אף פעם. בנוסף נא לזכור את הפסוקים בישעיהו שאומר כמה מילים על הבורא "לא ייגע ולא ייעף אין חקר לתבונתו " ודי בזה

 

[אשבל רצון]

האנשת האל קיימת לפחות עד לסוף תקופת הבית השני

ואני לא בטוחה לגבי תקופת המשנה והתלומד. על פי הרמב"ם לאל אין גוף. אולם הרמב"ם חי כאלף שנים לאחר חורבן בית שני. אם מחליטים מראש שלאל אין גוף (ושהוא לא זקוק למנוחה וכו'), נאלצים להסביר הרבה פסוקים במקרא על דרך הדרש, כדי להתאים את התנ"ך לאמונות המאוחרות יותר. אם באים למקרא ללא הנחות יסוד מעין אלה, רואים שכותבי המקרא האמינו שלאל דווקא יש גוף, אך לא ניתן לראותו ולהשאר בחיים. האמונה שלאל אין בכלל גוף היא מאוד מאוחרת, ועוד לא קיימת (או אולי נדירה מאוד) במקרא.

 

[eyalnadav]

מנוחה היא גם מלאכה

מכירים את הפתגם בא שבת באה מנוחה. עד השבת -היום השביעי היה בריאה אבל היה בה מוטיב לא רגוע לא קבוע של הבריאה. בשבת כל הבריאה קיבלהה ענין מנוחה. ולכן אמרו חז"ל שבשבת יש 40 מלאכות חסר אחת ולא 39 מלאכות בקיצור ,לרמוז על המנוחה (שהיא ה-40) -אבל אין חיוב של חילול שבת ולכן יש רק 39 מלאכות.

 

[or1013]

תשובה

המנוחה ביום שבת היא לזכר הזדהות עם מעשה החורבן של ה'. ששת ימי עבודה וביום השביעי יום מנוחה,7 מספר טיפולפוגי. בנוסף,המנוחה בשבת להזדהות עם מה שהיה במצרים,בני ישראל עבדו שם ללא מנוחה. מקווה שעזרתי..

 

[or1013]

תיקון:מעשה הבריאה

 

[eyalnadav]

לא שמתי לב לתיקון

 

[eyalnadav]

"מעשה החורבן של ה" ??

לא מובן מה שכתבת בהתחלה - מעשי הבריאה היא בניה ולא חורבן. חוץ מזה לבני ישראל היה מנוחה בשבת לפי החוק של משה שהיה בבית פרעה ,(הטענה שלו הייתה שאם לא ינוחו יום אחד ימותו כתוצאה מהעבודה או לא יאריכו ימים- מה שלא מבינים היום ועובדים בשעות מטורפות- פרעה הסכים ונתן יום אחד ומשה בחר את היום השביעי) רק שמשה הגיע אליו ודרש שלח את עמי - ופרעה לא הסכים וחידש את הגזירה (כמבוא בסוף פרשת שמות) אז גם קבע שיעבדו בשבת על מנת להספיק את המכסה.