ירון...
פגשתי את ירון בתיכון. הוא היה בחור שחום וגבוה, אמנם קצת עם מראה נשי, אבל לי זה לא הפריע. ישבנו יחד במעבדה בכימיה, תמיד התלוצצנו במהלך השיעורים ובלי להרגיש פה ושם גם נגענו אחד בשני, לטיפות קטנות של חיבה. סוף יב´ וצריכים להגיש את עבודת הגמר בכימיה. יושבים שעות ביחד בבית שלו, ליד שולחן הכתיבה שלו וצוחקים... לפתע הרגשתי את מגע ידו על ירכי, מלטפת את רגלי למעלה ולמטה. נשארתי קפוא במקומי. פעם ראשונה שגבר נוגע בי ככה, ואני ? אני בכלל לא כזה... מה פתאום... אני... אני אוהב בנות... "זה מפריע לך ?" שאל ירון. "קצת" עניתי.. "אני מצטער" הוא אמר ומשך את ידו ממני. המשכנו וסיימנו את העבודה בשקט. מאז הקיץ ההוא לא ראיתי יותר את ירון. נעלם לגמרי מחיי. התגייסתי לצבא, המשכתי את המסלול הרגיל כמו כולם. לפני כמה שנים אני זוכר שישבתי מול הטלוויזיה ופתאום ראיתי אותו שם. לקח לי זמן לזהות אותו, אבל כשזה קרה לא יכולתי להתאפק וצעקתי בקול: "כוס אמק !!! אני ויתרתי על דנה אינטרנשיונל ???" <כל קשר בין הסיפור למציאות מקרי בהחלט>