סלט חסה 2 ../images/Emo163.gif
ישבתי אצלה בסלון... נו בסדר...אז נפרדתם ממש לפני החתונה כי גילית שהוא ... אממממ...חושק בבני מינו, אז יאללה צאי מזה כבר, תמשיכי הלאה. איך אני יכולה להמשיך הלאה? הוא היה כל עולמי בשנתיים האחרונות? מה הלאה? לאן? (היא לא מבינה האישה הזאת מה זאת אהבה?) לאן...לאן...אוףףף איתך את כמו תינוקת עם רחמים עצמיים מכאן ועד.... ושוב הדמעות... אויש מתוקה שלי, תפסיקי לבכות ...הרגשתי אותה מתקרבת אליי מניחה את ראשי על חזה ומלטפת, ומנחמת ומנגבת את הדמעות. את צודקת, אני מלאה ברחמים עצמיים. למה זה מגיע לי? עד שסוף סוף מצאתי אהבה, למה אני צריכה לאבד אותה? מאיפה כל הרוע הזה שנוחת עלי? למה אני?!?! ושוב הדמעות... היא הרימה את פניי בעדינות אלייה, הסתכלה עלי במבט אוהב ונגבה שוב את הדמעות. יפה שלי, את תתגברי על זה. אני יודעת. היא חפנה את פניי בשתי ידייה ופתאום הרגשתי כל כך מוגנת ובטוחה. פתאום הרגשתי כמו ילדה קטנה שקיבלה מכה ובאה אל אמה לקבל נשיקה כדי שהכאב יחלוף. פתאום הרגשתי את שפתייה מרפרפות על פניי, מלקקות את הדמעות, נוגעות לא אנוגעות בשפתיי הרפות. פניי עדיין חפונות בידייה...עיניי כמו ביקשו להיעצם ושפתיי חיפשו... היא פשקה את שפתיי בשפתייה, מחפשת את לשוני, מגששת בתוך הפה, מלקקת את שפתיי, את פניי....עד שהרשתי את הלהט שלה בתוך עצמותיי. רגע....אני אמורה לחשוב עכשיו? מה קורה כאן? אני? היא? יחד? התמסרתי לנשיקותייה בתאווה שכבר הייתה גלויה וברורה. הידיים כבר ליטפו בתשוקה לא מוסתרת את הגוף....מה קרוה כאן? אלה הידיים שלי שמחפשות להגיע אל שדייה? בנקודה הזאת כבר הפסקתי לחשוב. מחול השדים הזה כבר היה בעיצומו. הרגשתי את ידייה ולשונה בכל פינה בגופי, יודעות כל כך את מלאכתן. ההתמסרות שלי להנאה הייתה טוטאלית. כמו שמעולם לא הרגשתי איתו. הרגשתי מרחפת מעל לעננים....שם....הכי קרוב לאלוהים. בבוקר בהביטי במראה אחרי אמבטיה מפנקת, בעוד ריח הטוסטים והקפוצ´ינו עולים מן המטבח, חשבתי לעצמי....אני? בבנות מיני...?
ישבתי אצלה בסלון... נו בסדר...אז נפרדתם ממש לפני החתונה כי גילית שהוא ... אממממ...חושק בבני מינו, אז יאללה צאי מזה כבר, תמשיכי הלאה. איך אני יכולה להמשיך הלאה? הוא היה כל עולמי בשנתיים האחרונות? מה הלאה? לאן? (היא לא מבינה האישה הזאת מה זאת אהבה?) לאן...לאן...אוףףף איתך את כמו תינוקת עם רחמים עצמיים מכאן ועד.... ושוב הדמעות... אויש מתוקה שלי, תפסיקי לבכות ...הרגשתי אותה מתקרבת אליי מניחה את ראשי על חזה ומלטפת, ומנחמת ומנגבת את הדמעות. את צודקת, אני מלאה ברחמים עצמיים. למה זה מגיע לי? עד שסוף סוף מצאתי אהבה, למה אני צריכה לאבד אותה? מאיפה כל הרוע הזה שנוחת עלי? למה אני?!?! ושוב הדמעות... היא הרימה את פניי בעדינות אלייה, הסתכלה עלי במבט אוהב ונגבה שוב את הדמעות. יפה שלי, את תתגברי על זה. אני יודעת. היא חפנה את פניי בשתי ידייה ופתאום הרגשתי כל כך מוגנת ובטוחה. פתאום הרגשתי כמו ילדה קטנה שקיבלה מכה ובאה אל אמה לקבל נשיקה כדי שהכאב יחלוף. פתאום הרגשתי את שפתייה מרפרפות על פניי, מלקקות את הדמעות, נוגעות לא אנוגעות בשפתיי הרפות. פניי עדיין חפונות בידייה...עיניי כמו ביקשו להיעצם ושפתיי חיפשו... היא פשקה את שפתיי בשפתייה, מחפשת את לשוני, מגששת בתוך הפה, מלקקת את שפתיי, את פניי....עד שהרשתי את הלהט שלה בתוך עצמותיי. רגע....אני אמורה לחשוב עכשיו? מה קורה כאן? אני? היא? יחד? התמסרתי לנשיקותייה בתאווה שכבר הייתה גלויה וברורה. הידיים כבר ליטפו בתשוקה לא מוסתרת את הגוף....מה קרוה כאן? אלה הידיים שלי שמחפשות להגיע אל שדייה? בנקודה הזאת כבר הפסקתי לחשוב. מחול השדים הזה כבר היה בעיצומו. הרגשתי את ידייה ולשונה בכל פינה בגופי, יודעות כל כך את מלאכתן. ההתמסרות שלי להנאה הייתה טוטאלית. כמו שמעולם לא הרגשתי איתו. הרגשתי מרחפת מעל לעננים....שם....הכי קרוב לאלוהים. בבוקר בהביטי במראה אחרי אמבטיה מפנקת, בעוד ריח הטוסטים והקפוצ´ינו עולים מן המטבח, חשבתי לעצמי....אני? בבנות מיני...?
