FireInsaid
New member
סיפרתי לאמא.
סיפרתי לאמא שלי היום שאני נמשכת גם לבנות. זה היה משו כזה: "אמא,את יכולה לבוא רגע?" "כן" "אני צריכה לספר לך משהו" "מה? קרה משהו?" ואז גימגמתי שעתיים ת'משפט "אני חושבת שאני.." ובסוף יצא לי "אני חושבת שאני נמשכת גם לבנות" ציפיתי למשהו נזעם,ל'דעת. היא אמרה שהיא חשבה שזה אולי זה. והיא אמרה משהו כמו ; "בסדר,זאת רק תקופה,את בגיל ההתבגרות,את מנסה דברים. חוץ מזה שתמשכי יותר לנורמה." המילה נורמה עצבנה אותי>< היא התחילה להגיד שאני "אכוון" את עצמי לבנים כי בנות זה קשה,ואין משפחה ככה ולחברה קשה לקבל,וזה עושה את החיים יותר קשים ממה שהם. ניסיתי להסביר שזה משהו שאי אפשר "לרצות או לא" היא לא בדיוק הקשיבה
בכלאופן, נתתי לה לקרוא באתר של תהל"ה,שד"א מעולה. אז לא יודעת. אני אתן לה זמן. או משהו כזה. אבל אני כ"כ שמחה שסיפרתי. ירדה לי אבן ענקית מהלב; כ"כ קשה היה להסתיר את זה מאמא.
סיפרתי לאמא שלי היום שאני נמשכת גם לבנות. זה היה משו כזה: "אמא,את יכולה לבוא רגע?" "כן" "אני צריכה לספר לך משהו" "מה? קרה משהו?" ואז גימגמתי שעתיים ת'משפט "אני חושבת שאני.." ובסוף יצא לי "אני חושבת שאני נמשכת גם לבנות" ציפיתי למשהו נזעם,ל'דעת. היא אמרה שהיא חשבה שזה אולי זה. והיא אמרה משהו כמו ; "בסדר,זאת רק תקופה,את בגיל ההתבגרות,את מנסה דברים. חוץ מזה שתמשכי יותר לנורמה." המילה נורמה עצבנה אותי>< היא התחילה להגיד שאני "אכוון" את עצמי לבנים כי בנות זה קשה,ואין משפחה ככה ולחברה קשה לקבל,וזה עושה את החיים יותר קשים ממה שהם. ניסיתי להסביר שזה משהו שאי אפשר "לרצות או לא" היא לא בדיוק הקשיבה