סיפור עצוב ואמיתי

[כרמית מ.]

בינתיים את יכולה לקרוא הרצאה אחרת

בנושא, מן הסתם יותר מוצלחת ממה שאני יכולה לכתוב... אני מפנה אותך למאמר על "דגים אינם יכולים לראות את המים" של ד"ר מרסדן ואגנר, שהיה ראש ארגון הבריאות העולמי לנושאי מיילדות (או תואר דומה) (מתורגם לעברית) - ויש עוד הרבה הרבה חומר שמסביר את זה, אבל זה המאמר שעשה לי סוויץ´ בחשיבה. וסליחה על האופטופיק...

 

[dorit0]

תודה, קראתי, הזדהתי ושלחתי לחברה

 

[ציפי ג]

פעם שאלתי את סבתא שלי

אם היא היתה רוצה לחזור אחורה לראשית המאה העשרים. היא ענתה לי בלאו מוחלט. סבתי, ברוקלינאית מלידה, טענה שברוקלין היתה מסריחה ומסואבת כשהיא היתה ילדה. הביוב זרם ברחובות, זבל בכל מקום, עדין לא היה חשמל בכל הבתים, והיה קשה קשה קשה. אח"כ היה רעב נורא, שהבריח אותם לאירופה כפליטים. אז לא, היא לא התגעגעה לחזור אחורה. איפה ברוקלין של לפני 80 שנה לברוקלין של היום? דברת עם הוריך על ילדותם? אמא שלי נאלצה ללכת לבית ספר בדיונות אינסופיות משום שלא היתה מדרכה. קרח היתה הדרך לקרר את האוכל וכו´. זה לא כל כך מזמן - 50 שנה. מי יודע מה יהיה במקומות הללו בעוד כך וכך? יש לי ויכוח מאוד עקבי בנושא עם אחי הבכור. לטענתו, כל הנוצץ משמח הוא. לכן הוא לוקח את ילדיו לסקי כל שנה, לחו"ל בקיץ כל שנה, הוא קונה להם כל גחמה וכל קשקוש. הוא משוכנע שזה יתן להם אושר מוחלט. אני חולקת עליו. כעקרון, הוא מוכן לקחת את ילדי איתו, ואני לא מוכנה, משום שלדעתי העושר הזה פשוט מסאב. הוא מוזיל את החיים. הילד כבר לא מסוגל להתרגש מתהגלש במגלשה רגילה, הוא צריך מדרון. הילד כבר לא מסוגל להינות מלונה פארק רגיל, הוא צריך לונה פארק ענק. זה ממעט את ההנאה מחיי היום יום. כאשר ילדי הולכים פעם בשנה ללונה פארק המקומי הם מתרגשים שבוע לפני וחודש אחרי - פשוט כי הם יודעים שזה משהו מיוחד, חד שנתי. אני משתדלת שהחוויות שלהם תהינה כאלו, ולא שגרה אינסופית של חוויה רודפת חוויה עד להעדר חוויה טוטאלי.

 

[icy rain drop]

עצוב, ובכל זאת...

טראומטי משהו בתור דבר לספר לילדיך ואולי זו אני

 

[דיאנה1]

באמת עצוב. אני חושבת לפעמים

על כל הדברים שנראים לנו מובנים מאליהם, כמו לפתוח את המקרר ולהחליט מה לאכול מכל הדברים שיש שם, שלאנשים אחרים נראים כמו התגשמות של חלום. טוב לקבל תזכורת כזו כדי להעריך מה שיש לנו. נראה שעשית להם ממש יום של כיף וחוויה שהם לא ישכחו, כל הכבוד. באמת מטריד אותי לפעמים שהילדים לא יודעים להעריך מה שהם מקבלים. אנחנו לוקחים את הילדים לדיסני בקרוב, ובעלי ניסה לספר לילדה כמה שהוא חלם תמיד בתור ילד לבקר שם. אבל מה הם אשמים - הם נולדו למציאות כזו, בחברת שפע, זה מה שהם מכירים ואי אפשר להאשים אותם שהם לא יודעים להעריך את זה, איך הם ידעו אם הם לא מכירים משהו אחר?

 

[מלמלה]

לפתוח את המקרר לקחת מה שרוצים

זה רחוק מלהיות מובן מאליו בהרבה מאוד בתים קרובים מאוד לפעמים זה המצב אצל המשפחה שמעבר לקיר ואיש אינו יודע

 

[חנה גונן]

קודם כל הכבוד ללימורי על שבנישה..

הקטנה שלה עשתה מה יכלה וזה בעצם כל הענין אם כל אחד יעשה מה שהוא יכול זה כבר צעד גדול לאנושות בדרך לשיפור,כולנו בני אדם ןלא משנה מאיזו תרבות אנחנו מגיעים או מה צבע העור,אמונה,ערכים וכו ולכן עלינו להיות פתוחים ללמוד אחד מהשני(כן המישפט כל בני האדם חיים תקף בעיני מאוד כמה שזה נשמע בומבסטי). נ.ב אבקש ממך נועה לא להציג עמדות בנושא מילה יהודית בפורום(בשבילזה יש פורום ברית מילה)אישית השאיפה שלך שלא ימולו פוגעת בי,עמך הסליחה. חנה גונן