סיפור עצוב ואמיתי

[נעה גל]

בקיצור, מה שרציתי להגיד זה

שלפני שאנחנו מבקרים תרבויות אחרות ואומרים מה בדיוק צריך לשנות בם, אני מציעה שנסתכל רגע על שלנו - כל החוליים שיש לנו כאן והם גדולים וענקיים ולא פחות חמורים. קודם נטפל בהם ואז נעבור הלאה, להשחית אחרים...

 

[דיאנה1]

ובכל זאת יש הבדל,

בחברה המערבית הכל פתוח ונתון לביקורת ולדיונים ולבחינה מחדש. בארה"ב - העבדות בוטלה, אחוזי המילה יורדים דרסטית, אפשר לשנות דברים ואנשים שאכפת להם דואגים שדברים אכן ישתנו. הנחות נבחנות כל הזמן מחדש עם גילויים ומחקרים חדשים. שום דבר לא מובן מאליו או נתון שאי אפשר לערער עליו. וזה לא נאמר מתוך התנשאות כלפי החברות האחרות, אלא מתוך הכרה בכך שאנחנו צריכים להיות מודעים לייתרון הזה ולשמור עליו כמאפיין הכרחי של חברה נאורה שיכולה להתקדם ולשנות חוליים ובעיות. במקביל להסתכלות העצמית על החוליים וטיפול בהם, חשוב להבחין ולשמור על מה שמאפשר לנו לעשות את התהליך הזה.

 

[נעה גל]

אני חושבת דיאנה, שהראיה שלך שדברים

משתנים לאט לאט היא ראייה מתוך המערכת בעוד שאת זוועות העולם השלישי אנחנו בוחנים היטב, אבל מבחוץ. המשפט הזה אגב, "...אחוזי המילה יורדים דרסטית" הוא עובדתית לא נכון. יש אולי אחוז (אחד) באוכלוסיה היהודית, שלא מל את בניו (אם נקח בחשבון שיש בעולם כ-12,000,000 יהודים בערך ולא נוסיף עליהם את כל הפרוטסטנטים בארה"ב). אבל זה כבר דיון לפורום שלכם... לגבי המשפט הזה - "בחברה המערבית הכל פתוח ונתון לביקורת ולדיונים ולבחינה מחדש. " לפי דעתי הוא משפט מפתח. אני אסביר לך למה - משפט הזה מתאר בדיוק למה החברה המערבית לא מצליחה "להחזיק" בכל אותם מאפיינים שכרמית דיברה עליהם בהודעתה. לכל צורת חיים יש מחיר. המחיר שגובה מאיתנו החיים במסגרת החברה המערבית הוא איבוד אינסטינקטים ושימוש בחושים, אנחנו מאבדים את ההבנה העמוקה של קשרים בין אנשים, של קהילה, שבט. המחיר הזה הוא כבד והוא בלתי נמנע בגלל, שאנחנו בוחנים ודנים בכל דבר כל הזמן. כשיש את האפשרות לעשות את זה - אנשים מגיעים לכל מיני מסקנות, ולא תמיד הן תואמות את הסטנדרטים של האחרים. אותו מבנה שכל כך קוסם לנו בתרבויות אחרות מתקיים שם בדיוק בגלל שאין בחינה ודיון על הדברים האלה. וגם הם משלמים מחיר... תוצאות המחיר שהם משלמים נראות בעינים מערביות מזעזעות ומחרידות. לא בטוח אבל, שבאופן "אובייקטיבי" (יש דבר כזה בכלל?) אנחנו לא משלמים מחיר כבד מהם...

 

[דיאנה1]

דיברתי רק על ארה"ב,

גם בנושא המילה, ולכן המשפט נכון. אגב מה הקשר לפרוטסטנטים? אני חושבת שגם בהסתכלות אובייקטיבית ניתן לראות שאת החברה המערבית מאפיינים שינויים מהירים, העולם שחיינו בו כילדים שונה לחלוטין מזה שילדינו חיים בו, לעומת החברות הלא מערביות, שם השינויים הרבה יותר איטיים והמסורות נשמרות מדור לדור, לפחות עד שמגיע ההשפעה המערבית (שהיא לאו דווקא לטובה, כמובן). בודאי שיש מחיר לצורת החיים המערבית. מסכימה איתך מאד. עדיין אני מעדיפה לשלם את המחיר הזה ולהיות מסוגלת להטיל ספק בכל דבר ולבחור את מה שנראה לי הכי מתאים ונכון עבורי, גם אם זה נוגד את המסורת, ואת מה שבוחרים רוב האנשים מסביבי, ואת מה שחושבים אחרים שמתאים לי. אולי אילו הייתי נולדת בחברה אחרת הייתי חושבת אחרת ומעדיפה להיות היכן שאני נמצאת.

 

[לאה_מ]

למה אתם חושבים שהאבחנה הזו

(בין הדברים ה"טובים" שכדאי לאמץ, לבין הדברים ה"רעים") היא לא פטרנליסטית??? אני שואלת את זה לא כי אני חושבת שמילה או סקילה הם דברים מאד נאורים, אלא משום שאני בטוחה שגם החברה המערבית והמתקדמת שלנו לוקה בהרבה מאד דברים לא נאורים, וגם משום שאני חושבת שעריכת האבחנה הזו כשלעצמה היא פטרנליסטית לא פחות מאשר ההחלטה על התרבות שלנו כעדיפה על תרבות אחרת (או על תפיסת האושר שלנו כעדיפה).

 

[דיאנה1]

זו לא פשוט אבחנה בין טוב

ורע לפי אמות המידה שלנו? בדיוק כמו הביקורת העצמית כלפי הדברים בתרבות שלנו שנעה דיברה עליה? למה זה לא בסדר לשפוט דברים לפי אמות המידה שלנו ולהחליט מה טוב ומה רע? האם זו לא אחת החובות שלנו כבני אנוש - לדעת להבחין בין טוב ורע? ולמה זה לא בסדר להחליט איזו תרבות טובה יותר בשבילי, ולפי אילו ערכים אני מעדיפה לחיות? לפי איזו תרבות אני אהיה מאושרת לפי תפיסת האושר האישית שלי?

 

[לאה_מ]

זה בסדר גמור להחליט איזו תרבות אני

מעדיפה. רק לא להחליט בשביל אחרים מה טוב להם ומה רע להם. כנראה לא הייתי כל כך ברורה.

 

[נעה גל]

דיאנה -את באמת חושבת שאנחנו יכולים

להחליט לאיזה תרבות אנחנו מעדיפים להשתייך? תחשבי על זה רגע... את באמת חושבת שאם היום את מחליטה שאת עוברת לגור בהרי האנדים עם שבט נודד תהיי מסוגלת לרכוש את מבני החשיבה שלהם, המנטליות שלהם ולחיות שם חיים שלמים. אם התשובה שלך היא כן - אני אשמח להשתמש בך בתור מודל למחקר שלי...

הפרוטסטנטים נכנסו כאן כעוד קבוצה מערבית נאורה שמלה את בניה (מטיעונים שונים כמובן... אבל התוצאה היא זהה)

 

[נעה גל]

חסר לי סימן שאלה אחרי המילה שלמים

 

[דיאנה1]

לא, אין צורך לרוץ לקנות כרטיס טיסה

אלא אם כן את רוצה סתם לבקר

לא הייתי יכולה להכנס לתרבות אחרת ולהיות חלק מהם. אפילו אמריקאית ממש אני לא אהיה, לא משנה כמה זמן אגור כאן. זה נכון שאני לא יכולה לבחור תרבות אחרת ולאמץ אותה לגמרי. עדיין, אני יכולה לנסות אם אני רוצה... אז מזל שאני חושבת שעדיף לי לחיות בחברה המערבית (ואולי זה לא מזל? אולי אני דואגת לכך שלא ארצה משהו שאינו בר מימוש?) ובנוסף - אני לא יכולה להחליט לבחור תרבות, אבל אני יכולה לנסות לאמץ דברים שנראים לי נכונים מתרבות אחרת, ולוותר על דברים שנראים לי שגויים בתרבות שלי. ברור שזה לא יהיה אותו הדבר. אני יכולה להחליט שאני לוקחת את התינוק שלי כמה שיותר על הידיים, אבל כשאני נמצאת איתו כל היום לבד בבית, זה לא כמו להיות בשבט שבו כולם יכולים לעזור לי ולחלוק איתי. עדיין אני יכולה לאמץ את מה שנראה לי נכון וטוב ממה שאני רואה מסביבי, קרוב או רחוק, גם אם זה לא יהיה זהה או טוב באותה מידה כמו בתרבות שממנה שאלתי את המנהג.

האם רק הפרוטסטנטים אימצו את המילה בארה"ב? מה עם הקתולים והזרמים האחרים? לא נתקלתי באבחנה הזו ולכן זה מעניין אותי.

 

[vered4]

ואני חושבת שאיינשטיין צדק

הכל יחסי. ילד עני בסביבה עניה, ירגיש אחרת מילד עני בסביבה עשירה. כך אותו הבדל תרבותי הוא זה שמדגיש את החסך של אותם ילדים בסיפור של לימור. אדם יכול להיות מאושר בחלקו, אבל בדרך כלל כשהוא רואה שלסביבה יש דברים שמושכים אותו והוא גם רוצה, הוא לא ירגיש עני ושמח בחלקו. זה חלק מהבעיה שיוצרת למשל האינטגרציה, שמנסה לשלב סביבות חברתיות שונות כל עוד לכל הילדים יש ואין את אותם דברים, פחות קשה להם כאשר באים ילדים שלהם יש.

 

[ימימה]

בהודו ראינו

איך במקומות הרחוקים, שמעט תיירים ותרבות מערבית מגיעים אליהם, האנשים נראים מאושרים בחלקם, עד כמה שניתן לשפוט מבחוץ. למרות שאני בטוחה, שהתנאים הפיזיים שלהם קשים מאד, הם פשוט לא מכירים משהו אחר, וחיים את החיים הכי טוב שהם יכולים. במקומות המתוירים, שבהם יש מגע רציף עם המערב, והם רואים כבר שיש אפשרויות אחרות, נוצרת כבר הרבה מרירות ואי נחת, קנאה וכעס, שממש ניתן להבחין בהם.

 

[אינה של יערה]

לרגע אחד לא אמרתי את המילה "תרבות"

תרבות היא מערכת של אמונות ותפיסות. מה שהתכוונתי אליו היה, באופן פולני ובסיסי ביותר: בריאות משופרת. גישה לשירותי רפואה מתקדמים ותרופות. עם כל הכבוד ללידה הלא-טכנולוגית, אני באופן אישי לחלוטין (עם כל הכבוד ל-99.9% מהאנושות שהיתה יוצאת נשכרת מלידה כזו) לא הייתי יוצאת בחיים מגישה לא-טכנולוגית ללידה. ושוב הפולניה שבי: תזונה מספקת ללא חרדה מתמדת מרעב. לא חושבת שיש תרבות שמקדשת את החולי והרעב. כל תרבות בדרכה שלה מנסה לשאוף ל-wellness של חבריה. אז אולי עשבי מרפא אינדיאניים הם לא הטיפול הראשון שניתן לילדנו חולה הברונכיט, אבל האינדיאנים שרקחו את עשבי המרפא עשו זאת במטרה להיות בריאים יותר. וכן, לרפואה מערבית (טפו) ישנם כלים לטפל בהרבה מצבים שרפואה סינית למשל לא מסוגלת. לא פוליטיקלי-קורקט אבל נכון. מחסור ברפואה ובתזונה נאותה קיימים בכל התרבויות. במזרח אירופה (וגם במערבה), בדרום אמריקה (וגם בצפונה), אולי לא באנטרקטיקה אבל בהחלט בכל יבשת אחרת. אז תקחו את העולל במנשא או בעגלת אינגלזינה ב-3000 ש"ח, תגורו בפנטהאוז במנהטן או בבקתה באתיופיה, אבל כל אדם זכאי לתנאים הבסיסיים ביותר.

 

[limori]

אני מסכימה איתך וזה בדיוק מה שאני

רוצה להגיד שלילדים האלה אין את התנאים הבסיסיים המינימליים. לפני 3 חודשים היא סיפרה לי שכבר חצי שנה הילד שלה משתעל ויורק דם... נו תגידו לי אתן... בארץ יש ילד שירק דם חצי שנה ולא יקחו אותו לרופא??? אז שלחתי אותה לרופא ילדים של רואי הילד טופל קיבל המון תרופות אינהלציות ועד עכשיו התופעה לא חזרה. ולי זה עלה הרבה כסף אבל אני היום רגועה ויודעת שהילד שלה לא ימות וימשיך לחיות.

 

[vered4]

זה באמת עצוב

וזה שונה לגמרי מענין של חוויה תלוית תרבות. ויופי שיכולת לעזור.

 

[מלמלה]

רק לגבי המעלית

אני לא נכנסת לכל הדיון כאן - נכון שבתרבות המוכרת לי כל ילד יודע מהי מעלית ומהי מכונית וגם טנק ופיגוע ולעומת זאת כדי ללמוד איך חולבים כבשה אני צריכה לשלם כסף לפינת ליטוף כלשהי(אני עצמי הסתובבתי כילדה על הקרוסלה של הכבשים בדיר......). אני מניחה שיש עוד כמה דברים שהילדים שלי היו פותחים עיני עגל לו היו נתקלים בהם ולאותם ילדים זה מובן מאליו.

 

[ציפי ג]

הילדים שלי מתרגשים להכנס למעלית

אין לנו מעלית. להורי אין מעלית לשני אחי אין מעלית. אני כמעט לא מסתובבת במעליות. כל פעם שנכנסים למעלית, זו התרגשות מחדש. מי לוחץ על הכפתור הפעם, ואיך הדלת נסגרת. זה מרתק עבורם.

 

[לאה_מ]

גם אצלנו ככה ../images/Emo13.gif

 

[כרמית מ.]

גם אצלנו זו חוויה, אבל לא פלא

גם אצלנו מעליות הן נדירות ולכן מרתקות (משום מה הם אוהבים להתיישב על הרצפה...), אבל הן "מובנות מאליהן" - כלומר, לא איזה פלא מדהים ומרשים (ולשלב של "מי לוחץ על הכפתור" אני מתארת לעצמי שפשוט עוד לא הגענו כי הם נמוכים מדי ועוד לא ממש קוראים ספרות). סיפור המחלה או הרעב הוא אכן סיפור עצוב, וזה נפרד לחלוטין מסיפור ההלם התרבותי של עכבר הכפר שמגיע לעיר הגדולה. אני לא נגד טכנולוגיה (אני משתמשת בה שעות רבות מדי יום...). אני רק לא בטוחה שחסר טכנולוגיה הוא אכן אומללות (בסביבה לא טכנולוגית). לגבי הלידה, אני לא מכירה את הסיפור האישי של אינה, אבל במקרים רבים מאד, הסיבוכים שהטכנולוגיה פותרת ומצילה חיים, לא היו קורים בסביבה לא טכנולוגית (וזה נושא ארוך שאני יכולה לתת עליו הרצאה של שעתיים, וממש לא קשור לפורום הזה). לא תמיד, אבל הרבה יותר מדי פעמים.

 

[dorit0]

אני אשמח לקרוא את ההרצאה כשתנתן

תודיעי מתי ואיפה!