סיפור מבית אמא

[הגבירה מן האגם]

פרוינדיאנית..

 

[NAVVAN1]

הינה מה טוב ומה נעים שבת שלום

הגבירה קמה משלאף שטונדה?. ועכשיו, עיגולים יתפשטו כאדווה כי ילד השליך אבן לאגם

 

[NAVVAN1]

יש לי יש לי יש לי -יותר מוצלח

ועכשיו אלבש חגורת הצלה, עשיתי מסירה, עשיתי מכובע עשיתי כשהדלקתי מדורה כשהגעתי לאגם הקסום , המופלא (זה בהתנצלות, על הקודם - כי אנחנו הייקים , מאוד מנומסים)

 

[NAVVAN1]

והכי מוצלח - נסגור על יונג

 

[קורא צללים]

ותפסיק כבר לעשות גלים

ואדוות ורעשים. אתה לא לראות אני מיטהרת?

 

[NAVVAN1]

ששש, קדוש הרגע, הפכתי לנציב מלח,

ואפילו לא הצצתי. חידה מן הצללים תצא הבשורה

 

[קורא צללים]

כושר קליטה מופלא לך

לא הצצת, ובכל זאת הרגשת קדושה. ירבו כמוך במחוזותינו. אור בקצה המנהרה?

 

[NAVVAN1]

במחוזותינו רבה ההמולה ,

עוד רגע קט אהנה לי משקט קדושה אסתכל בברווזון הופך לעלמה יפה בשעת בין ערביים בה מתארכים הצללים אשב לצד האגם ואחכה לצאת הרוחצת במים הצלולים לרגע בו החליטה מקורא לכתוב מצללים לאור ברבור יפיפה פה באגם מחכה לעוד מילים, שירים, סיפורים פה בפורום מספרי סיפורים

 

[קורא צללים]

רגע רגע רגע

אני לא יוצא עד אתה מפסיק להציץ, ומחליט כבר: אשה יפה או ברבור? בחיים לא עלה בדעתי איך שתי אלה הופכות להיות בררותי היחידות ביציאתי מן הרחצה. וברוזון מכוער מעולם לא הייתי, לכן לא יתכן שהתכוון המשורר אלי כלל ועיקר, אלא שאב מהרהורי מוחו הקודח רעיונות מתלהטים של ערב יומולדת. סלחתי.

 

[הגבירה מן האגם]

../images/Emo49.gifה../images/Emo105.gifהופך ל../images/Emo68.gif../images/Emo47.gif

הלך נווד חסר כל לאורך הנחל וראה במורד הדרך אישה מבוגרת יושבת על הגדה ובוהה במים. ישב לידה ושאל "יש לך אולי משהו לאכול?" ענתה - "כן. יש בתרמילי קצת מזון. פתח וקח מה שתרצה." פתח הנווד את תרמילה של האישה המבוגרת ובצד חצי כיכר לחם וחריץ גבינה חריפה ראה יהלום גדול מונח, סתם כך. אחז את היהלום בידו ושאל "ואת זה, אני יכול לקחת?" כן, ענתה האישה המבוגרת. קם ממקומו שמח וטוב לב ויצא לדרכו כשהוא אוחז במה שיביא לו עושר גדול. אחר כברת דרך עצר, חזר ואמר "איני רוצה את היהלום. אני רוצה את מה שאפשר לך לתת לי אותו." הרימה האישה הזקנה את מבטה, פשטה את ידה ואמרה "אם כך,תן לי אותו..." ברכות מקרב לב,

 

[NAVVAN1]

קיבלתי בחפץ לב. תודה לכולם

לילה טוב ולזמן קצר שקט בשבילי האגם נם

 

[הגבירה מן האגם]

לילה טם...../images/Emo29.gif

 

[NAVVAN1]

והיום איננו כלה

במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח. מזה ומזה למסילת -הרכבת משתרעים במחוזות האילה מרחבים עצומים של מדבר-סארי-אוזקי, או הסארוזק, הערבות הצהובות התיכונות במחוזות האלה נמדד כל זמן בזיקתו למסילת-הברזל כמו מין קו גריניץ'. והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח... "ברבור מופרד מבת-זוגתו הלבנה מביט בשמש, ומעגל שחור רואות עיניו" ענתה בגימאי בדברי השיר. (מתוך דברי ריימאלי-אגא לאחיו עבדילחאן, היום איננו כלה, צ'נגיס אייטמטוב)

 

[הגבירה מן האגם]

לילה טם טוב מלילה מט

שהוא מניין שנותיך בספירת הזמן הרציפה הנוכחית. גם חרוז ל"נם" וגם יש בו התום של "תם" אבל בשינוי אות המתאימה את שנת התם עם מ"ט שנותיו.

 

[NAVVAN1]

פייסת אותי -שלך עד המוות

 

[NAVVAN1]

עכשיו אני ךפתוח מתנה שלי, יוו איזה

יהלום גדול, אולי אפשר לשמור לשבוע שבועיים, לעשות רושם על מספרי סיפורים אחרים שלא קיבלו אפילו בסיפור מגבירה באגם

 

[NAVVAN1]

??שאלה חשובה לגבירה - הפעם ברצינות

יש משמעות לעובדה שבתחילת סיפור היא מבוגרת, ואחר כך זקנה?

 

[הגבירה מן האגם]

עבורי כן.

לסיפור הזה אין מקור מודפס ולכן, כל מספר בוחר לספר אותו כדרכו. אני אוהבת, בחלק מן הסיפורים לברור את המילים באופן שיוסיף עוד רובד על הנאמר. עבורי, השינוי בתוארה קשור לאופן בו היא נתפסת בעיניו בחלקים השונים של הסיפור. זקנה - טעון יותר ובסמלי הסיפורים - חכם, מורכב, רב רבדים יותר. יש כאלה שיגידו - נו,טוב. לי עצמי זה חשוב. בברכה,וסחתן על חדות האבחנה. זה לא חדש לנו, רק תמיד מרהיב מחדש.

 

[NAVVAN1]

הסמקתי

 

[NAVVAN1]

הסמקתי

ליד מערת דרקון ישן. לרגע קט לא מסוגל לשמוע אפילו את רחשי הלילה - (שם אופרה של וגנר) רק ציוץ ציפורים גורם לי להמשיך ולא לחזור לאחת. - רק בשכציפורים יפסיקו ציוצנם יוכל זיגפריד הגיבור להפסיק שיטוטו ולחזור לברונהילדה האחת ויחידה) שוכח מטבעות קסומות של זהב גנוב (הדרקון ישן במערה ואומר למלך/אל ווטן שבא להזהירו מזיגפריד אשר בא לגנוב זהבו, עזוב תן לישון) ומבקש כתודה מנוהמת למלך אל אומלל שבה להזהירני תן לי לישון מי אני? מעניין לי אם מספרי סיפורים באתר חושבים שאפשר לספר בארץ סיפורי מיתולוגיה "גרמנים" יש שם עלילות שהארי פוטר ילד לידן.