הגבירה מן האגם
New member
סיפור לשבת
הסיפור הזה נשלח כשכוונה ממוקדת מאחוריו - לנסות ולפקוח את עיני מי שעוצמים אותן בכוח, תהה הסיבה אשר תהה. העיוורים והפיל זהו אחד מסיפורי הלימוד הידועים בתבל. הוא ידוע ברחבי מרכז אסיה, פרס והודו. נאמר כי סופר על ידי מיסטיקן בן המאה ה13, משורר סופי דגול שנולד בעיר בלק הנמצאת כיום באפגניסטן. שמו ידוע בפי כל כג'לאלדין רומי. הייתה פעם עיר בה כולם היו עיוורים. לא רחוק מן העיר חנה מלך. לאותו מלך היה פיל עצום ומעורר יראת כבוד. תושבי העיר בשומעם אודות הפיל, השתוקקו לדעת את מראהו. קבוצת עיוורים נשלחה למחנה המלך כדי להתוודע וללמוד את היצור. הם תכננו שכל אחד מהם ייגע בידיו בחיה הגדולה. אז יוכלו לדווח באופן מקיף לאחרים. אחד מהם נגע בחדק, אחר ברגליים, עוד אחד בזנב, נוסף בבטן והאחרון ליטף את הניבים הארוכים. כל אחד מהם היה משוכנע שעתה הוא יודע ומבין את הפיל. כששבו לעיר בקשו האנשים לשמוע על צורתה וטיבה של החיה המפורסמת. האיש שנגע בחדק הכריז, "הפיל הוא יצור יוצא דופן, גופו ארוך, גמיש וחלול. הוא נע כנחש." השני ניפח חזהו ודיווח, "ידידי טועה. הפיל צורתו כצורת ארבעה עמודים העשויים עורות קשים. הוא ניצב בבטחה על הארץ." השלישי כמעט התפקע מצחוק, "ידידי לא שמו ליבם באמת לעניין. כפות ידיהם בלתי רגישות. הפיל הוא חיה עדינה, דומה יותר לשטיח שעיר מאשר לעמוד או נחש. הוא קטן מן הצפוי ליצור בעל מוניטין כזה." הרביעי הודיע בבטחון, "ידידי נדמים כחולמים. הפיל הוא חיה עגולה וגדולה, רכה ומוצקה למגע." האחרון שנגע בפיל הניד ראשו, בטוח באוילותם של חבריו, "ודאי שמלווי טועים. הפיל מוצק ככסף ומעוקל כלפי מעלה כמכוון לשמיים." באותה העיר, השוטים עדיין מתווכחים והחכמים צוחקים. ____________________________________ לפני יומיים נסעתי ברכבת עם שתיים מבנותי, המבוגרת מביניהן חיילת. בתחנה שהמתנו בה התיישבה לצידנו חבורה: ראש גלוח. נעליים ממוסמרות. קעקועים ענקיים עם כותרות המביעות דבקות ברעיון אחד. אוסף דברי התגרות ושיטנה שהיה להן (כן, להן. זה הפרט החמישי) לומר לבתי הגדולה. אז מי יודע - באיזו מדינה היינו ובאיזו שנה? זה המעט שמספר סיפורים יכול לעשות. שבת שלום.
הסיפור הזה נשלח כשכוונה ממוקדת מאחוריו - לנסות ולפקוח את עיני מי שעוצמים אותן בכוח, תהה הסיבה אשר תהה. העיוורים והפיל זהו אחד מסיפורי הלימוד הידועים בתבל. הוא ידוע ברחבי מרכז אסיה, פרס והודו. נאמר כי סופר על ידי מיסטיקן בן המאה ה13, משורר סופי דגול שנולד בעיר בלק הנמצאת כיום באפגניסטן. שמו ידוע בפי כל כג'לאלדין רומי. הייתה פעם עיר בה כולם היו עיוורים. לא רחוק מן העיר חנה מלך. לאותו מלך היה פיל עצום ומעורר יראת כבוד. תושבי העיר בשומעם אודות הפיל, השתוקקו לדעת את מראהו. קבוצת עיוורים נשלחה למחנה המלך כדי להתוודע וללמוד את היצור. הם תכננו שכל אחד מהם ייגע בידיו בחיה הגדולה. אז יוכלו לדווח באופן מקיף לאחרים. אחד מהם נגע בחדק, אחר ברגליים, עוד אחד בזנב, נוסף בבטן והאחרון ליטף את הניבים הארוכים. כל אחד מהם היה משוכנע שעתה הוא יודע ומבין את הפיל. כששבו לעיר בקשו האנשים לשמוע על צורתה וטיבה של החיה המפורסמת. האיש שנגע בחדק הכריז, "הפיל הוא יצור יוצא דופן, גופו ארוך, גמיש וחלול. הוא נע כנחש." השני ניפח חזהו ודיווח, "ידידי טועה. הפיל צורתו כצורת ארבעה עמודים העשויים עורות קשים. הוא ניצב בבטחה על הארץ." השלישי כמעט התפקע מצחוק, "ידידי לא שמו ליבם באמת לעניין. כפות ידיהם בלתי רגישות. הפיל הוא חיה עדינה, דומה יותר לשטיח שעיר מאשר לעמוד או נחש. הוא קטן מן הצפוי ליצור בעל מוניטין כזה." הרביעי הודיע בבטחון, "ידידי נדמים כחולמים. הפיל הוא חיה עגולה וגדולה, רכה ומוצקה למגע." האחרון שנגע בפיל הניד ראשו, בטוח באוילותם של חבריו, "ודאי שמלווי טועים. הפיל מוצק ככסף ומעוקל כלפי מעלה כמכוון לשמיים." באותה העיר, השוטים עדיין מתווכחים והחכמים צוחקים. ____________________________________ לפני יומיים נסעתי ברכבת עם שתיים מבנותי, המבוגרת מביניהן חיילת. בתחנה שהמתנו בה התיישבה לצידנו חבורה: ראש גלוח. נעליים ממוסמרות. קעקועים ענקיים עם כותרות המביעות דבקות ברעיון אחד. אוסף דברי התגרות ושיטנה שהיה להן (כן, להן. זה הפרט החמישי) לומר לבתי הגדולה. אז מי יודע - באיזו מדינה היינו ובאיזו שנה? זה המעט שמספר סיפורים יכול לעשות. שבת שלום.