סיפור לשבת

[הגבירה מן האגם]

סיפור לשבת

אתם כבר יודעים למה אני מתכוונת. עוד אחד - חוזק החיות החליטו לערוך תחרות כדי לראות מי מהן החזקה ביותר. זה היה הרעיון של פיל. "כולם נפגשים ביום רביעי. נראה מי הכי חזק." ראשון הגיע השימפנזה. הוא הגיע קופץ ומקפץ. "חוזק! אני חזק. תראו את הזרועות האלה! רק חכו עד שיראו כמה אני חזק!" שימפנזה ישב. הגיע צבי. "חוזק! תראו את הרגליים הללו! אני ממש חזק." צבי ישב. הבא היה הפנתר. "חוזק! תראו את הטופרים הללו! אני... חזק!" פנתר ישב. הגיע אייל הסבך. הוא הנמיך את קרניו החזקות. "חוזק! תראו את הקרניים! זה חוזק." אייל הסבך ישב. פיל בא. הוא זז לאט. "פ...י...ל פירושו חוזק." פיל ישב. הם חיכו. הם חיכו. עוד בעל חיים אחד היה חסר. הם חיכו. לבסוף הגיע אדם בריצה. "הנה אני. עכשיו אפשר להתחיל!" אדם הביא את הרובה שלו אל היער. הוא החביא את הרובה שלו בסבך. בגלל זה הוא אחר. פיל תפס פיקוד. "עכשיו, כשאדם סוף סוף כאן, אנחנו יכולים להתחיל. שימפנזה. הראה לנו חוזק." שימפנזה זינק ממקומו. הוא רץ אל עץ קטן וטיפס עליו. הוא כופף את העץ וקשר אותו. הוא רץ למטה. "חוזק! זה היה חוזק?!! איזה חוזק!" החיות הריעו. "חוזק! חוזק! חוזק! חוזק! זזזזזה חוזק!" החיות נרגעו. "ובכן...שימפנזה, שב. מי הבא בתור?" צבי קפץ. צבי רץ חמישה מייל לתוך היער. צבי רץ חמישה מייל בחזרה. לצבי אפילו לא נגמר האויר. "זהו. איזה חוזק! החיות הסכימו. "חוזק! חוזק! חוזק! חוזק! זזזזזה חוזק!" "ובכן...צבי, שב. מי הבא בתור?" פנתר זינק. פנתר שלף את הטופרים הארוכים שלו. הוא החל שורט את האדמה. שרוט...שרוט...שרוט...שרוט... אבק עלה מהאדמה והתעופף באויר! החיות קפצו לאחור. הן נבהלו. "אהה! נכון שזה חוזק?" "חוזק! חוזק! חוזק! חוזק! זזזזזה חוזק!" "ובכן...פנתר, שב. מי הבא בתור?" אייל הסבך היה הבא בתור. אייל הסבך הנמיך את קרניו העצומות. היה שם שדה קנים. אייל הסבך החל לחרוש דרך שדה הקנים. שוש...שוש...שוש...שוש... הקרניים שלו חרשו דרך בשדה. אייל הסבך הסתובב לאחור. שוש...שוש...שוש...שוש... הוא חרש דרך חזרה. "נכון שזה חוזק?" החיות התרשמו מאוד. "חוזק! חוזק! חוזק! חוזק! זזזזזה חוזק!" "ובכן...אייל הסבך, שב. מי הבא בתור?" עכשיו בא פיל. היו שם הרבה עצים. הם צמחו בצפיפות. פיל השעין את כתפו העצומה אל העצים. אה...אה...אה...אה...קנפ! העצים נפלו. "חוזק! נכון שזזזזזה חוזק?!" "חוזק! חוזק! חוזק! חוזק! זזזזזה חוזק!" "ובכן...פיל, שב. מי הבא בתור?" תור אדם. אדם רץ אל מרכז המעגל. אדם התחיל להסתחרר. הוא עשה כמה סלטות. הוא קפץ על הידיים. הוא קפץ לאחור. אדם הסתחרר והסתחרר. אדם עצר. "חוזק! חוזק! נכון שזה היה חוזק?!" החיות התבוננו זו בזו. "ובכן...זה היה מרגש." "אבל...האם היה זה חוזק?" "לא באמת..." "זה כל מה שאתה יכול לעשות?" אדם נעלב. "אם כן, תסתכלו על זה!" אדם טיפס אל ראש עץ. מהר! ממש מהר! הוא השליך למטה אגוזי קוקוס. הוא ירד מן העץ. "חוזק! חוזק! נכון שזה היה חוזק?!" החיות התבוננו בו. "את זה אתה מכנה חוזק?" "הוא פשוט טיפס על עץ." "זה לא באמת חוזק." "עוד משהו...?" אדם כעס. "חוזק? אני אראה לכם חוזק!" אדם רץ אל תוך הסבך. הוא לקח את הרובה שלו. הוא רץ בחזרה. אדם כיוון את הרובה אל פיל. טינג... הוא משך בהדק. טרררררטטם! פיל נפל. מת. מת. אדם קפץ והתרברב. "חוזק! חוזק! נכון שזה היה חוזק?!" "חוזק..." אדם התבונן סביב. החיות נעלמו. הן ברחו אל תוך היער. "חוזק!..." לא היה שם אף אחד שיקשיב לו מתרברב. אדם נשאר לבד. ביער התחבאו החיות והתגודדו. "ראית את זה?" "האם היה זה חוזק?" "היית קורא לזה חוזק?" "לא. זה היה מוות." "זה היה מוות." מאותו יום לא הולכות החיות עם אדם. כשאדם נכנס ליער הוא צריך ללכת בו לבד. החיות עדיין מדברות על אדם... אותו יצור אדם... הוא זה שאינו יודע את ההבדל בין חוזק ומוות. מעשייית לימבה ממערב אפריקה. זה המעט שיכול מספר סיפורים לעשות. שבוע טוב.

 

[KOOKI10]

לגבירה

הסיפור של המלך הוא כ"כ נכון!! לפעמים חושבים שהמשהו רחוק מאיתנו -- ומתבדים כי עד שזה כבר פוגע בנו, זה כבר מאוחר מאוד, ואנו נפגעים בלי יכולת לשנות כלל. וגם: אם לא מטפלים בבעיות הקטנות הן גדלות לממדים עצומים עד למעבר לשליטה שלנו!!. סיפור יפה אך עצוב.

 

[הגבירה מן האגם]

אכן. שנדע להפיק ממנו חכמה...

 

[perhay]

סיפור לשבת - המסר (חלק א')

היה היה פעם מלך שאמר לחכמי הארמון: "אני מייצר כעת לעצמי טבעת יקרה. השגתי אחד היהלומים הכי משובחים. ברצוני להחביא בתוכו מסר שעשוי לעזור לי ברגעי יאוש ושיעזור ליורי וליורשי יורשי לתמיד. זה צריך להיות מסר קטן, כך שיכנס מתחת ליהלום. אלה ששמעו את בקשתו היו חכמים, מלומדים ויכלו לכתוב ספרים שלמים, אבל מסר של לא יותר משלוש מילים שיעזרו לו ברגעי יאוש לא הצליחו למצוא בשום מקום. למלך היה משרת זקן שגם היה משרתו של אביו. אמו של המלך מתה בגיל צעיר והמשרת שמר עליו, ולכן המלך תמיד התייחס למשרת כאחד מבני המשפחה. הוא רחש לו כבוד רב, ולכן החליט להתייעץ גם איתו וזו היתה תשובתו: "אינני חכם ואינני מלומד, אבל אני מכיר את המסר המתאים. לאורך חיי הארוכים בארמון פגשתי כל מיני אנשים, ופעם אחת הכרתי מיסתיקן. הוא היה אורח של אביך ואני שמשתי כמשרת שלו. לפני שעזב, כאות הכרת תודה, נן לי את המסר הזה. המשרת הזקן כתב אותו על נייר קטן, קפל ומסר למלך. רק בקשה אחת, יש לי - הוא הוסיף - אל תקרא אותו עכשיו. פתח אותו רק כשכל הדברים האחרים יכשלו, כשלא תמצא מוצא אחר למצב. רגע זה לא אחר לבוא. אוייבים פלשו לארת, והמלך איבד את ממלכתו. הוא ברח רכוב על סוסו, כדי להציל את חייו ואוייביו רדפו אחריו. הוא היה לבד ואוייביו היו אלפים. הגיע למבוי סתום. ממול היה תהום. לא יכול היה לחזור, כי האויב חסם לו את

 

[perhay]

סיפור לשבת - המסר (חלק ב')

לא היה יכול לחזור כי האוייב חסם לו את הדרך. לא יכול היה להתקדם, כי לא היו דרכים אחרות. פתאם נזכר בטבעת. פתח את המסר שהיה בעל ערך עצום. היה כתוב בו: "גם זה יעבור". בזמן שהוא קרא את המסר, שרר במקום שקט. כנראה שהרודפים אבדו ביער או טעו בדרך, ולאט לאט הספיק לשמוע את דהירת הסוסים. המלך היה אסיר תודה למשרת ולמיסתיקן הלא ידוע. מילים אלו היו מילות פלא. קפל את הנייר, שם אותו בחזרה בטבעת, אסף את חילותיו וכבש את ממלכתו מחדש. ביום שנכנס שוב מנצח, נערכה לכבודו חגיגה עם מוסיקה וריקודים והוא הרגיש גאה בעצמו. המשרת הזקן שהיה לידו במרכבה אמר לו: גם רגע זה מתאים. תסתכל שוב במסר. "מה אתה מתכוון להגיד?" - שאל המלך - "עכשיו אני חוזר כמנצח. הקהל חוגג את שובי. אינני מיואש. אינני נמצא במבוי סתום". "הקשב" - אמר לו הזקן- "המסר הזה הוא לא רק למצבי יאוש. הוא גם למצבים נעימים. הוא לא רק כשאתה מנוצח, הוא גם כשאתה מרגיש מנצח. הוא לא רק כשאתה אחרון, הוא גם כשאתה ראשון". המלך פתח את הטבעת וקרא את המסר: "גם זה יעבור", ושוב הרגיש את אותה שלווה את אותו שקט בתוך ההמון שחגג ורקד, כי הגאווה והאגו שלו נעלמו. הוא הבין את המסר, והזקן הוסיף: "זכור שהכל עובר. שום דבר ושום רגש אינם תמידים. כמו היום והלילה, יש רגעי שמחה ורגעי עצבות. קבל אותם. הם חלק מהכפילות של הטבע"

 

[perhay]

הסיפור תורגם מספרדית

 

[NAVVAN1]

גירסת ה"זן"

זה יעבור תלמיד אחד ניגש למורה המדיטציה שלו ואמר, "המדיטציה שלי נוראה! אני מרגיש שדעתי מוסחת, או שרגלי כואבות, או שאני מרגיש שאני נרדם כל הזמן. זה פשוט נורא!" "זה יעבור", השיב המורה בשלווה. שבוע לאחר מכן, התלמיד שב אל מורו. "המדיטציה שלי נפלאה! אני מרגיש כל כך מודע, כל כך רגוע, כל כך חי! זה פשוט נפלא!" "זה יעבור", השיב המורה בשלווה.

 

[סבתא מספרת]

גם זה יעבור.

שני חברים שלא התראו מזמן נפגשו בככר העיר. א. מה שלומך? ב. אל תשאל, אני חולה. א. מה קרה. ב.יש לי דלקת בתוספתן. א. זה יעבור. ב. יש לי גידול ברגל. א. זה יעבור. ב. יש לי כאבים בחזה. א. זה יעבור. (וכך הלאה, ניתן להוסיף חוליים וכאבים בלי סוף.) ב. ומה אצלך? א. ברוך השם חיים. ב. גם זה יעבור. אז עד שזה יעבור תנו להנות,

 

[KOOKI10]

לפרהיי, זה כ" נכון!!

החיים שלנו בנויים מרגעים: במיוחד הרגעים היפים עוברים כ"כ מהר, וגם: הרגעים היפים כ"כ קצרים. לגבי רגעים קשים (שלא יהיו) אומרים: "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה".

 

[KOOKI10]

כ" = כ"כ

 

[סבתא מספרת]

תרגום לסיפור הפיל והעוורים

יש תרגום לאחת הווריאציות לסיפור הפיל. תרגום בחרוזים שכתב שמוליק רוזן. זה מהחידונים ואבא של... אולי למישהו יש במקרה?

 

[EYTAN155]

אחרי כל כך הרבה סיפורים לשבת

סיפור למוצ"ש, אגדה אינדיאנית שמצאתי באיזה בלוג. יום אחד נפל סוסו של אינדיאני זקן לבור עמוק. הסוס צהל במשך שעות בעוד האינדיאני חושב מה יעשה . לבסוף הוא החליט שהסוס זקן ושממילא יש למלא את הבור, פשוט לא היה טעם לנסות להוציא את הסוס . הוא הזמין את כל השבט שיעזור לו . כולם החלו שופכים עפר לתוך הבור . בתחילה לא הבין הסוס מה מתרחש וצהל מרות , ואז להפתעת כולם השתתק . כמה דקות אח"כ , הביט האינדיאני הזקן לתוך הבור ונדהם למראה עיניו . עם כל חופן עפר שפגע בגבו , עשה הסוס דבר מדהים ! הוא היה מנער את העפר מגבו וצועד צער אחד למעלה . במהרה נדהמו כולם לראות את הסוס צועד אל מעבר לשפת הבור ומסתלק בדהרה . החיים ישפכו עליך עפר , מכל מיני סוגים . כל שעליך לעשות כדי לצאת מהבור הוא לנער את העפר מעל גבך ולצעוד צעד אחד למעלה. כל אחת מהצרות שלנו היא אבן - דרך . אנו יכולים לצאת מהבורות העמוקים ביותר על ידי כך שלא נעצור ולא נכנע לעולם .

 

[שחרזדה האחת]

לאיתן- כל כך נכון וכל כך חכם

 

[perhay]

הפיל והעיוורים

להלן איור על המשל. מקווה שאצליח לשלוח את הקובץ. אם לא, מתנצלת מראש.

 

[שחרזדה האחת]

יש אריה ויש פיל , ויש סיפור...

דוקרב האריה והפיל--או השליטה ביער,מי יהיה מלך החיות? מעשה שהיה ביער גדול בלב אפריקה, שכנו שם עדר פילום ועדר אריות מבלי שידעו אלה על אלה. במרכז היער זרם נהר, לנהר הזה היו באים לשתות כל חיות היער. התחילו חיות הטרף אחריהם החיות הגדולות ואחרי זה השאר לפי גודל וחוזק. יום אחד חם במיוחד הגיעו לנהר משני צידיו, בו זמנית,האריות ובראשם המלך לייש, מצד אחד והפילים ובראשם פילפור הפיל האפור. נעמדו פילפור ולייש זה מול זה, הביטו בזעם זה על זה, ואז פער פיו פילפור הפיל האפור ואמר ללייש האריה:האתה הוא מלך החיות? אמר וצחק צחוק גדול ונורא, במכה אחת מהחדק שלי ואתה נופל מת. האריה , נדהם ונעלב, אך לא נשאר חייב, ענה בכעס: מה אתה חושב לך, שאם אתה גדול ממני אז אתה גם חזק ממני? , אני אראה לך!, נראה מי יצחק אחרון! ענה הפיל בקולו הנורא: אהה, אם כך , נצא לדו קרב, המנצח מביננו , יהיה מלך היער הזה. האריה כמובן הסכים מייד, קבעו שעה ומקום, והלכו כל עדר לדרכו להיתכונן. בזמן שנקבע הגיעו כל אחד עם העדר שלו, נעמדו הפיל והאריה זה מול זה, הגירף נתן את האות בתקיעת חצוצרה והחלה המלחמה ביניהם, הקרנף נתמנה לשופט. נלחמו זה עם זה בשצף קצף תוך כדי השמעת קולות קרב. ופתאום, לעיניהם הנדהמות של כל חיות היער, האריה נפל, מיהר הפיל והניח עליו את רגלו הכבדה , האריה נשאר לכוד, פצוע ושותת דם. האריה נאנק וביקש מהפיל : :, אני לא יכול לנשום, אנא הורד רגליך ממני" אל אזוז ממך עד שתכריז עלי שאני הוא מלך החיות, ביער הזה מעתה ועד עולם, ענה הפיל. התחנן האריה ואמרף אנא, מה יגידו חיות היער,? מה יעשה עדר האריות, בלעדי? מצטער, אמר הפיל, אני ניצחתי ואני אמלוך, תכריז על כך מייד ולא אני גומר אותך עכשיו, ולא ישאר ממך כלום. לא היתה ברירה לליש האריה הגדול והוא הכריז בקול גדול: הפיל פילפור האפור - הוא המלך , ולא אני ליש האריה הגדול. חזר על זה מספר פעמים עד שכולם שמעו ורק אז הזיז פילפור הפיל את רגלו הענקית מעל ליש האריה. האריה פצוע ומושפל זחל משם בשארית כוחותיו, לקצה הכי רחוק ביער ושם התחבא מרוב צער ובושה, ולא יצא משם עד היום. ומאז ביער העד בלב אפריקה משני צידי הנהר,שולט ברגל חזקה פילפור הפיל האפור. כל הזכויות שמורות לי: שחרזדה האחת. תהנו.

 

[שחרזדה האחת]

מקהלת החיות -סיפור נוסף פרי עיטי.

במושבה גדולה בערבות הנגב, בחווה בה יש מקום ומרחב לכל סוגי החיות, לחיות יחד עם האדם,לא נימצא מקום ולו קטן, לחיות שתועלת כבר אינם מביאות. כך נפלטו ונמלטו משם חיות ובהמות שונות במצב של חולי רב ותשישות. רצה הגורל והן נפגשו במרחבי הערבה כשהן משוטטות עייפות ורעבות. בפגישות זו לזו התודעו ואת קורות חייהם סיפרו, על מר גורלם כאבו וביחד הם בכו. וכשמעט נרגעו,להחלטה הגיעו: אנו נקים להקה, נשתמש בקולותינו לתזמורת ומקהלה, כך נחיה ונתמוך אלה באלה, ליד מקור מיים נקים לנו מושבה חדשה,שם נגור ונדאג לכלכלה. וכך עשו.את המושבה בנו והתחילו בחזרות לתזמורת ולמקהלה, וכולם לשם התקבלו בברכה, רק לאדם לא ניתנה רשות הכניסה, כי האדם אותם נידה בחולי ובזיקנה. כך הוקמה לה המושבה, ברחבי הערב וכל חייה ובהמה התקבלה שם בברכה והם חיים עד היום בשמחה רבה.

 

[יונה כחולה]

סיפור שבת לשבת

לאיכר יהודי אחד היתה פרה

. ששת ימים עבדה ובשבת נחה. יום אחד ירד האיכר מנכסיו ונאלץ למכור את הפרה לגוי. כעבור כמה ימים בא הגוי וביקש להחזירה ולקבל את כספו חזרה, בטענה שהפרה שוכבת ואינה עובדת. אמר לו היהודי שיביאו אליה והוא יעמיד אותה. בא היהודי ולחש על אוזנה של הפרה: "כאשר היית ברשותי- נחת בשבת, אבל הגוי לא מכיר את השבת ולא נח ועלייך לעבוד איתו!". עמדה הפרה וחזרה לחרוש. אבל הגוי שוב דרש את כספו: "אתה מכשף ומלבד זאת, האם בכל פעם שהיא תשכב אצטרך לרוץ אליך, כדי שתעמיד אותה? קח אותה והחזר לי את כספי!". היהודי נשבע שאיננו מכשף ושהפרה לא תשכב עוד, אך לאור לחצי הגוי נאלץ להסביר לו מה אמר לפרה. אמר הגוי:" אוי לי אם פרה מכירה את אלוהיה ומצוותיו ואני לא ! " קם ונתגייר. כמובן שהיהודי בסיפור הוא כל מי שאינו מכיר בתבונה עליונה שבעולם. הסיפור לקוח מכרך עשיר ומומלץ של סיפורי מקורות: "ממקור ישראל" בעריכת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.